אבל המלקוש, רק בדיעבד יודעים
ובימים האחרונים כל גשם הוא אולי מלקוש
ואת הגשם האחרון צריך לחגוג חבר'ה
צריך לנצל
הרי עוד כמה חודשים טובים לא תהייה טיפת גשם קסומה
ואנחנו נתגעגע
אז אני יוצאת החוצה כשמתחיל לטפטף
יחפה, פותחת ידיים, וחוקקת בזכרוני את ההרגשה הפלאית הזאת,
את הברכה הזאת חודרת לעצמות
עוד קצת לפני הקיץ.
ואני עושה זאת יום אחר יום, כי אולי הפעם, זה האחרון.
ואולי ככה זה בשנות הרווקות
שנמאס תכלס
אבל אולי זאת השנה האחרונה, החג האחרון, במקרה הזה, בתור רווקה. וכדאי שאחקוק את זה בלב.
כי זה לא יחזור שוב (אולי). הנוכחות המלאה עם האחים ועם החברים. ובכלל, עם עצמי. הזמן לעשות מה שבא לי.
כי ככה זה הדברים אחרונים, כבר נמאס(רוצים שמש!!) אבל בדיעבד אם היינו יודעים שהם האחרונים היינו מחייכים, מרימים ידיים ונהנים מהברכה המיוחדת שלהם.
שיהיה חג שמח מתוקים
ויאללה חג הבא - בירושלים הבנויה!