נ
מ
א
ס
ל
י
מ
כ
ל
ז
ה
[אלוהים.
זה לא הוגן.
ולמה לכולם רע.
ולמה הכל ככ מסובך.
ולמה הם ולמה אני.
ואני צריכה להיעלם מפה כבר.
אבל אסור לי.
ודי די דייייייי.
אני רוצה לבכות ולבכות ולבכות
וחיבוק
אבל לא באמת
אני צריכה דובי לחבק אותו.
אני צריכה את ****. בעצם לא.
[אולי אני צריכה את ****.
היא אמרה פעם שאנחנו צריכות להיות חברות.
אבל היא אמרה שהיא תתקשר והיא לא עשתה את זה.
והיא לא צריכה אותי. אני סתם אסבך אותה.
איכ.]
אבל די.
אני לא צריכה אף אחד ואף אחד לא צריך אותי.
עלאק.
אני פשוט מפגרת.
מטומטמת למה הכל את הורסת.
למה כל דבר שאת נוגעת בו מסתבך ונהרס.
למה כל נשמה שנפגשת איתך נפגעת ממך.
למה יש לך סכין ביד ואת פוצעת והורגת כל מה שמסביבך.
למה הכל צריך לקרות בבום אחד
ולמה עכשיו כבר שום דבר לא יציב
ולמה ולמה ולמה.
אין אף אחד שיענה על הלמה הזה.
אני יודעת.
אני שונאת אותך אלוהים.
או בעצם אתה שונא אותי.
ככ שונא.
באלי להתריס
או שבעצם אני כבר עושה את זה.
אני רוצה לשרוף את כל העולם הזה
את כל הדוסים המיופייפים שהם חושבים שהם
את הכפייה דתית המטומטמת הזאת שהם חושבים שתעזור
אני אעשה מה שבאלי. מה תעשו לי?
אני חייבת כבר לברוח מכאן. חייבת.
אני רוצה לשרוץ שם.
ולעשות מה שבאלי.
אני צריכה אותה ואותה ואותה.
פוף אין.
מעניין מאד למה.
שהכל כבר יירגע ויעבור.
אולי אני צריכה ל.
אבל זה יהיה גרוע.
אבל די אלוהים אין לי כח נגמר לי נגמר נגמר נגמר.
אני מרגישה הכי חרא שיש
ואני פאקינג מפגרת
ואני פשט יצור דוחה שצריך להיעלם מפה.
"ובעיניים יש עוד בור גדול
רואים שם ילד שאף פעם לא הפסיק לשאול"
וזה מוכיח.
אבא קרא לי הבן שלא יודע לשאול.
עלאק.
יודע גם יודע.
גם אם לא אותך.
אולי פעם אני גם אעיז לכתוב לאלוהים ואז לשרוף הכל.
אולי מישהו אי פעם יצליח לאפס אותי.
לא שזה אפשרי.
למה העולם הזה ככ אכזר וחרא אלוהים.
אתה באמת שונא אותי ככ.]