(באלי שאני אגיד מילהעיגול שחור
יאללהפועל במה
ישעיגול שחור
קצת צולע, אבל זה מה שיצא.עיגול שחור
הירח לא מצליח להפיג את קדרות הלילה.
והכוכבים נבלעים בתוך ענני סופה שהחורף של ישראל מחליט להביא לנו מדי פעם.
הלילות האלו, זה הלילות שיש לי בהם הרבה זמן לחשוב.
כמה החושך מזכיר לי, שהאלומה הענקית של האור רחוקה ממני אלפי קילומטרים.
המיאוס אוחז בי בטלפיו, שאני מנסה ללכת.
היאוש משחיר לי כל מחשבה צלולה שעוד איך שהוא יש לי.
יום אחד פעם, כשהוא עוד רדף אחרי.
הוא צעק:"לפעמים צריך להסתכל על הכוכבים בתוך כל השחור, כדי למצוא אור בחיים"
הוא לא הבין,
שבשמיים שלי בתוך הלב הזמנים לא משתנים,
הם תמיד השמיים השחורים של תחילת חודש.
ולי אין כוכבים שיאירו את הדרך.
רק זוג עניים מפוחדות, ששכחו את תפקידן.
..אופק.
תמיד העצב נמצא לך בעיניים
כל הבעות הפנים שלך מבקשות נחמה והיא בוששת מלבוא
כולך חיה אותך, חיה ומתה אותך
"שחורה אני ונאוה"
אולי בסוף זה מה שיפה בי
"אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתי השמש
שמוני נטורה את הכרמים
כרמי שלי לא נטרתי"
אולי כל הטעויות שטעו בי
שטעיתי בי
הופכות אותי לנאוה ויפה
בלי טיפת אור
רק שחורה ויפה
(גולמי מדי)
(מה יצא לי פה לעזאזל)פועל במה
אל תיפול, לא כדאי
סתם תשבור איזה רגל או
יד
או אולי
את כל הגוף
שלי כואב
אני אוהב את המרה
היא כל כך, כל כך
יפה
אז בלעדיה
אז כשאיתה
אני פשוט בן אדם
והיא פשוט כל כך יפה
כפרה💜יש לי סיכוי
בכיתי אותו, שפכתי עליו אלפי צבעים, אלפי כוכבים. הדם מהנשיכות שלך טפטף לתוכו, אבל הבור תמיד היה שחור. אני רק רציתי לברוח מהמאורה השבורה שבנינו לנו בעשר אצבעות, והחיוך שלך שאב אותי חזרה. מטומטמת, תעזבי אותו, תעזבי אותך
התחננתי שתפסיק למשוך אותי, זה הכאיב עד שהלב שלי שאג מנוחה, תפס כל מה שעבר לידו ונראה היה לו חופש
הרגשתי הקורבן שלנו ורק רציתי להשתחרר מהכוכב היפה שאתה, אבל אכלנו אותי בלי הפסקה
אני הלכתי ונכביתי, הייתי חושך
אלוהים מצייר עלי מחשבות צבעוניות, מלאות פרחים ומעיין בצד. אבל אני נשארתי דמעה שחורה, עם טיפה דם למעלה שמאיים ליפול עלי ולהשאיר סימן אדום
כמה אני רוצה סימן אדום, נמאס לי מהשחור הזה
חיים💜עיגול שחור
תודהיש לי סיכוי
ילדונת💚אופק.
טובשפיות
ישבתי לבד, באמצע רחוב של חושך, כורעת ראש אל ברכיים לב נוגע ברחם שיער נופל אל רצפה מלוכלכת
עד מתי הכאב החד הזה בתוך הלב, מרוב שהוא לא מוסבר הוא ברור מאליו ומייסר, כלכך מייסר
שאגתי כמו חיה פצועה, כמו דובה שכולה והרגשתי כאילו כל הרע שבעולם מתנקז אליי ואני טובעת
ה צ י ל ו אני טובעת
גרגרתי וירקתי, הקאתי והשתעלתי, נאבקתי בעצמי ורעדתי בעוצמה שלא הבנתי איך האיברים שלי עוד נשארים מחוברים ולא מתפרקים איבר איבר
אין לך תרופה, משהו לחש במוחי ללא הפסקה, אין לך תרופה
בתוך השחור שהציף אותי ומחק ממני כל חלקה טובה, נזכרתי בעיניים שלה. ירוק
ירוק
ירוק מקיף אישון שחור, השחור היחיד בעולם שעוד אפשר לראות בו טוב
הזדקפתי עד כמה שיכולתי לתנוחת ארבע ונלחמתי להעלות את הדמות שלה בזיכרון שלי בבהירות הכי גדולה שהייתי מסוגלת. את הסיכוי שלי, ילדה שלי יפה, את הסיכוי היחיד
הכל השתולל בתוכי, הבזק של חיוך אליי, רק אליי- הרגע שהצלחתי להצחיק אותה, המים שהיא זרקה עליי, שיחה של לילה והעיניים שלה, תמיד העיניים שלה.
שחור או ירוק, ירוק או שחור
במה תבחרי
במה תבחרי
חזרתי לבכות וטוהר ריחף לי איפשהו בין הבטן ללב. בואי לשתוק איתי, נראה לי שניצחנו
הו אוקיאליה2
..אליה2
את מדברת בחידות אני אומר לך, ומשהו בחיוך הדק שנתפס לך על השפתיים מלמד אותי שהן חושקות כאב
תסתכל, את אומרת ומישירה אליי מבט ואני פתאום תוהה, ממתי יש לך ירוק בעיניים. תסתכל רגע על השמיים ותראה איך הם בולעים. שמיים של לילה, שחורים כאלה שחונקים בתוכם הכל וסופגים, וכשכל מאגרי הכאב מתמלאים הם משחררים אותם בקצת רעם וברק וסופה ואז סערת הרגשות שוככת, נרגעת
רוח קלה עפה לנו אל תוך העיניים ואת ממצמצת לשניה, שבריר של רגע שבו העולם שלך החשיך ונפתח שוב כדי לראות
את יודעת, אני אומר לך
את מוצאת הרבה צבעים בלילה
וכשאת מסתכלת למעלה ומחייכת, מפציעה בי ההבנה לרגע שבכל דבר אפשר למצוא צבע, אם רק יודעים איך לחפש
(מהמם ילדה💜, מחכה לפועל ונמשיך)עיגול שחור
כל הכבוד ילדיםעיגול שחור
אני אכתוב בבוקראליה2
בעע לא הולך ליפועל במה
פוף. טובעיגול שחור
תודה בכל זאת לכם💜
תודה לך!פועל במה
אין על מהעיגול שחור
לילה טובפועל במה
..עיגול שחור
להיות קבורה לו בתוך הידיים, קצת חנוקה בתוך הזרועות שיעטפו אותי עמוק עמוק אל תוך החזה.
היה לי חלום, שהוא יאהב אותי ככה. בדיוק כמו שאני אוהבת אותו, כמו אש צולבת וגיצים.
היה לי חלום, שהוא יביט בי. והעניים שלו יאוטטו שהוא צריך אותי איתו. בפנים. תמיד. לנצח.
היה לי חלום, שהוא ינחם אותי כשאני בוכה, יניח ידו על גבי. ובסיבובים מעגליים ילטף אותו. עד שארג
היה לי חלום, שהוא ירוץ אחריי עד סוף העולם, ובדממה נעמוד כך שנינו.שרק הפחד מפריד בינינו.
היה לי חלום,
היה
בעצם, זה נראה לי גם נחשב. למרות שזה לא נכתב עכשיואליה2
היא קשוחה כזאת, אתם יודעיםמפורקת.
כשהיא מגיעה? היא מדברת
היא צוחקת
היא מפחדת, ממה שיגידו אחרים
אף פעם לא תבינו מה היא מסתירה
אין שם רק סוד גדול,
יש שם גם המון שתיקה
היא לא רוצה שתגלו את החלק השני
ההוא הקודר, המפחיד
אותו אחד שגורם לה לא לישון בלילה,
הוא בעצם אותו אחד שהיא מראה שכבר עבר לה
ובעצם? היא ילדה
קטנה
והיא רוצה את אמא
וחיבוק
ולהצליח פעם אחת
לישון בלילה
(היא רוצה פעם אחת
להרגיש שטוב לה)
(@פרפר נחמד&
כשכתבתי זה התחבר לי גם אלייך לשיחה שהיתה לנו)
(@עיגול שחור קיוויתי שמותר להצטרף)
בטח שמותר.עיגול שחור
♥️פרפר נחמד&
וזה בהחלט הזכיר לי את עצמי
אני אוהבת אותך, לילה טוב♥️
ממ אני ממשיכהעיגול שחור
..עיגול שחור
היא אף פעם לא הבינה מה הוא מוצא בעניים שלה, הוא רק הסביר שהוא מוצא בהם כ"כ הרבה עומק שהוא יכול להביט בהם שעות, על גבי שעות.
והם היו יושבים שם בפינת הסטודיו הנטוש, כשהוא מביט בה.
היו ימים שהיא ישבה מול המראה הישנה בחדר, מנסה להבין. נועצת מבט בזכוכית שמכסה לה את העניים. אבל היא אף פעם לא שברה את התעלומה הזאת, במקום זה כל לילה מבול של דמעות שבר את הזכוכית.
הרטיב את הכרית ואיש לא ידע בבוקר. הזכוכית חזרה.והחיוך עיטר את הפנים כמו מסיכה.
אמא, נתנה חיבוק קצרצר וזה עבד. כי הרי מי שמחייך טוב לו, נכון? זה די ברור.
העניים שלהן תמיד הפרידו בינה לבין העולם, היא הרי הסובכת. עם העניים שרוטות הכל לעומק ולא לרוחב.
אף אחד לא מבין את זה. אף אחד.
ואולי, אולי היא לא רוצה שאף אחד יבין. היא כבר התמכרה ללבד.
..יש לי סיכוי
ניסיתי להוציא עליו את כל הכוחות שזרקתי פעם בדרך, כשעוד היו כוחות ועוד היתה דרך
אבל זה היה רק סיוט, ואני המשכתי לנסות לפתוח
והחלון המשיך להסגר
(הכל חונק עלי, אני רק צריכה חמצן שימלא אותי
די כבר עם הריק הזה שבולע אותי מבפנים)
בסיוט אני נושמת, ובכל נשימה איש בעולם מת
בטיפה חלון שעוד נשאר פתוח ראיתי אנשים שהכרתי פעם שוכבים, עם אצבע לכיווני ונשמה בעולם אחר
אינלי אוויר, אני ממשיכה לנשום
לאט לאט נהיה שקט שמפחיד אותי מבפנים, אני מנסה לפתוח את החלון הדפוק הזה, אנשים בחוץ מתים
(אני צועקת לכם שאני לא אשמה, זה שורט אותי
אני עייפה)
שקט. אני פה לבד, מחפשת מישהו שיביא לי פרח, או יד
הסיוט הזה מושך אותי, מכניס אותי אליו ונכנס לתוכי
אני לא רוצה להיות לבד
אני רוצה אוויר שישלח אלי רוגע, שיגע לי בלב שלווה
אני אקום והחלון הזה ייפתח
דרוש שיפור
זה יפהפהשפיות
תביאי עוד מילה, טוב?יש לי סיכוי
ממ, ממשיכהעיגול שחור
(אגב, לכולם מותר. אם זה לא היה ברור)
..עיגול שחור
אוהב.
לא אוהב
אוהב
לא אוהב
אוהב
.
אני לא יודעת למה זה קורה תמיד והעלה האחרון נותן לי תוצאה שגויה. הוא שונא. שונא אותי. שונא אותנו.
שונא כשהמבטים שלנו נפגשים בתוך השקט שאוכל כל דבר שזז.
תנסו לתאר את זה, עניים שחורות כמו המוות ננעצות לי בגב. סכינים שדוקרים אותי.
הוא שונא,
הוא שונא.
שונא אותי, שונא את העולם.
בעיקר שונא את עצמו.אולי זאת רק אני שרואה איך כל פעם הוא מושך את קצוות השרוולים. ששום פיסת עור לא תראה.
הוא שונא את העובדה שיש עוד מישהו שאוהב אותו. כי הרי איך אפשר לאהוב אותו?
איך אפשר, שיסבירו לו. הוא יעשה את זה גם.
..מתנחלת גאה!
פרח טהור, הביטי. מה את רואה? שמש? ציפור? שדה ירוק? האם יכולה את להרגיש את האוויר? פירשי ידייך לצדדים. לאוויר. לא ככה, רחוק יותר, גדול יותר. אל תפחדי. הרפי ושחררי, פירשי עוד, עוד, אל תהססי. פיתחי את אצבעותייך הקמוצות אט אט, מיתחי אותם שחררי את ידייך. עכשיו פזרי את שעריך, אפשרי לעצמך לנשום, להכניס לתוכך שמיים. מרחב. הכניסי את נוף שדות אלו לתוכך, תני להם מקום. תני להם אהבה. תני לעצמך אהבה. שדה חיטה ושדה חמניות ושדה ירוק, וראי שם באופק שדה פרחים. קירבי אליו כמעה, התבונני בפרחים. מלבלבים הם ברוח, מתנועעים. רואה את? קירבי עוד צעד קדימה והתכופפי. ראי, יש שם פרח כחלחל, נמוך יותר מכולם, ממש זעיר. ראי כמה הוא זוהר, כמה הוא מדוייק. עלי כותרתו, אבקניו. ראי כמה סוד מתוק יש בתוכו, סוד כמוס. כלום הרי דומה את לו? חידה בלתי מפורשת. האור הטמון בתוכך רוצה לצאת ואת חוסמת. פרח שלי, תני לפרח שבתוכך להשתחרר. לראות את המרחב, לנשום את השמש החמה. תני לעצמך לרגוע. לנשום. לתת לשמיים להיכנס לתוכך. פרח טהור. ילדת אור.
ממעיגול שחור
..עיגול שחור
אני לא מבין
יותר מזה
אני דומע,
אני יוצא מדעתי.
החיים מתנקזים מתוכי.
משאלה האחרונה
תדעו לכם שזה עוד יהיה אמיתי.
..יש לי סיכוי
לא כתבתי המון זמן
מהחופש אולי שלושה ארבעה דברים
ופתאום זה שחרר
ובכלל אני לא מבינה איך זה שלא ראיתי אותך אלף שנה בערך
..עיגול שחור
איזה כיף לשמוע,
זה מה שאני עושה לעצמי בדרך כלל כדי לשחרר.
זה בהחלט סיפור לא הגיוני, אולי מתישהו בחופש הזה נלך לדייט💜
הלוואי, אני ממש אשמח. לב יפהיש לי סיכוי
אז נדבר כברעיגול שחור
ממעיגול שחור
..עיגול שחור
הוא מוציא את את כל האוויר, את כל האהבה. את כל הרצון איכשהו להמשיך בעולם הזה.
הוא מסביר לך כל יום מחדש, שהכאב הזה שיושב בתוך הלב. ישאר שם לתמיד, אנחנו רק צריכים ללמוד לחיות איתו.
כבר התמכרנו לזה, להרגשה הזאת.
כמה שאנחנו בודדים, כל אחד לבד וכאביו איתו בולעים את כל השקרים שהוא מאכיל בהם את עצמו.
בולעים אותו.
מי שלא חווה את זה לא יבין,
לא יבין את הבדידות הזאת של הבתוך של הלב
אהבה.עיגול שחור
©.עיגול שחור
זה צובט בבפנים של האדישות הקרה שכיסתה כל דבר שעוד היה לי. כל דבר שעוד ייחלתי וציפיתי אליו.
אתם יודעים?בשלב מסויים כבר מאבדים את זה, ואני מפחדת, מפחדת שזה יאבד גם לי.
אני אוהבת לאהוב אנשים. אנשים מסויימים. אנשים כל כך טובים שהם שלי. רק שלי.
וזה מחיה אותי, כל יום מחדש.
העיקצוץ הזה שתמיד נמצא שם. ומזכיר לי שיש חיים. חיים שם מעבר ללב שדומם מתחת למסגרת סבל שלא נגמרת.
אם הם רק היו מבינים
דרךעיגול שחוראחרונה
--מחכה לרחמים~
אבל למה
למה מרגישה הכל יותר מדי
למה הכל כואב
למה הכל
למה
--מחכה לרחמים~אחרונה
ומה עושים עם זה
ואיך משיגים את העור הזה
ולמה
ומה
ואיך
..דף תלוש
I don't know why I'm so scared about it
?It's gonna be okay, right
She said it's the first step
Kind of
And it is, but it's also not
I don't know how to explain this
Even to myself
I just want it to go well
After this I'm going to Jerus and I hope it will help
I'm so confused but also know what I want and it's scary like hell and I'm kinda freaking out
I have nothing to worry about
?Right
God
I know I'm mad at you
But please show me this is okay
That I'm loved
And I'm not something disgusting like I feel
I need to accept this and why this is so hard
Oh god
I hate this
Why am I so anxious about it
It's gonna be alright
?Right
למה תמיד קוראים להxmasterx
ככה
למה תמיד זו מיכל
מה יש שם שזה קורה
אין דבר כזהxmasterx
זה הייאוש בהתגלמותו כנראה שמזמין אותו לשם
וככה זה מתגלגל
כמו כדור קוצים במדבר בולדר ענק
שאין לו מעצמו כלום
רק גורר אחריו את כולם
תירק דם
תמולל את כל 24 התפילות
אסור להיות עדין מדי זה הכלל של העולם הזה
קח מחשבוןxmasterx
תחשב
ותפסיק לבכיין על הגנטיקה והמטריקס
בוא נלך
טראסט דה פרוסס ודי לחפור הכל מאוד עתיק כאן בסוף
ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד מסתכלת על בגדיםxmasterxאחרונה
שאי אפשר למדוד
לא מתחזקת עם ימימה וכל מה שהולך עכשיו
רק על כביש 1 בין ירושלים לתל אביב
עומדת זקופה ויפה בלי יוגה כשכואב הגב
מנקה את הבית בתנועות המוכרות
ורק רוצה לדאוג לו שוב
התגעגעתי אז חזרתייאיר_
זה היה צריך לקרות מתי שהואיאיר_
על אף כל הדחיות שלי
הכל בסדרמבולבלת מאדדדד
אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…
אתה עדיין סמוראי.
בדיוק ☺️יאיר_
..מבולבלת מאדדדדאחרונה
--מחכה לרחמים~
אל תוותרי אהבה שלי
אל תוותרי
אל תתייאשי
עוד לא
עוד קצת
רק עוד קצת
תיכף יהיו מים מתוקים
--מחכה לרחמים~
כן
נכון
הכל מבולבל
הכל מוזר
לכי לישון
תיכף תקומי חדשה
אל תחשבי יותר מדי
--מחכה לרחמים~אחרונה
באלי לצעוק עלייך
וגם קצת לנער
זה מים מלוחים
והצמא רק מתגבר
ואת ממשיכה לשתות
את יודעת שזו טעות
אבל את שותה
כי את צמאה נורא
וכשצמאים שותים הכל
לא משנה אם מלוח או מתוק
אבל זו טעות אהובתי
זו טעות
זה מים מלוחים
אל תשכחי
זה מים מלוחים
עוד יהיו לך מים מתוקים
--מחכה לרחמים~
מים מלוחים
אל תשכחי
זה מים מלוחים
את מופתעת כל פעם מחדש
פשוט תזכרי את זה
זה מים מלוחים
זה לא הדבר האמיתי
עוד יהיה לך מים מתוקים
😔זיויקאחרונה
..ביחד ננצח
אני חושבת שלאורך הזמן הסיבה, הלמה השתנתה
כשהתגייסתי אני אפילו לא בטוחה שידעתי למה
אבל היה לי דחף בתוכי להיות חלק מצהל הגדול
להיות קשורה ללחימה והכל.
מי ידע בכלל מה זאת לוחמה, ומה אני מסוגלת לעשות
התבגרתי, הייתי בפלוגה
למדתי שחלק מהלמה שלי מבוסס על משפחה שנייה
קבוצה של אנשים שאתה איתם כל היום
בכל מצב בכל מקום
קמכ
למדתי שהמקום הזה לא רק דורש הוא גם נותן
פיתוח עצמי, עוצמות ויכולות שמי ידע שיש לי בכלל
הייתי מפקדת
למדתי שלמה הזה מורכב מחיילים, שמתחילים ביום שלך ב6 בבוקר, נגמרים ב00 בלילה ומסוגלים לתפוס אותך גם ב3 וחצי לשיחות
אנשים שהם כל עולמך, בכל המובנים
כשהם עצובים אתה עצוב איתם, כשהם שמחים אתה מרוצה
וכשאת צועקים , אתה מכיל.
חנית
תקופה ראשונה לבד, לגמרי לבד
כשלון אחרי כשלון ואחריו עוד אחד
כשלון אחד יותר מידי
ואחריו הזדמנות אחת גדולה מידי,
ולמדתי שאנשים רואים אותך, והפ מאמינים בך, ואי שם מאחורי הדרגות, אתה צריך ללמוד איך להחזיק את האנשים עם הלמה
בהד
שיפור עצום, מתחילה להבין שהכל מתחיל ונגמר בראש
הזמן לעצמך הוא מעל כולם, להקדיש זמן לגוף ולמחשבות
אתה מבין למה אתה עושה את מה שאתה עושה
מבין איך אתה משפר את עצמך עוד ועוד
יסוד
תקופה של חוסר נשימה
אתה לומד לרדוף אחרי ניסיונות לרצות
ומגלה שגם פה
איזה למה מפגר ממשיך להחזיק אותך
אגם
תקופה שבה את מבינה שבכל יום את משתפרת
שבכל מקום, בכל מקום פאקינג בעולם יש לך השפעה על איך להתנהל
וההשפעה הזאת אומרת כל כך הרבה.
ואת מבינה שתפקידך להיות שם בשביל אנשים בודדים
אין לי למה אחד גדול
הוא מסתכם באיזה מיליון דברים קטנים
זה מתחיל באיזור לפני האמבטיה שאני כלכך אוהבת להסתכל עליו
זה ממשיך באחים הקטנים שלי
בחברןת שלי שלפעמים באלי לריב איתם כזה חזק
בנוף על העמק כל פעם שאני חוזרת הביתה
על העליות העלובות שגורמות לי להתנשף פה כל ריצה
על הדגלי ישראל שתלויים בכל מקום
כי אחרי הכל
אחרי כל הדברים שחייתי לפני
הגיע תורי להחזיר.
ואין דרך טובה יותר להחזיר למדינה הזאת
מאשר להיות במקום הכי קשה
באתגרים
בשעות השוחקות
ובניצחונות האלו.
התחלתי בלי לדעת מספיק למה אני עושה את זה
אבל היום אני יודעת.
כשיום אחד ישאלו אותי
מה את עשית בשביל המקום הזה?
אני אעמוד לי בשקט
ואומר
אין למה גדול יותר מידי
היו צריכים אותי, בשביל כל הילדים שיוולדו
בשביל כל החברים שלי שנשרטו ונפלו בלבנון בעזה
היה צריך אותי
הכי טובה, הכי חדה, הכי פועלת.
וזה הכל
למענם,של הנופלים.
למען המדינה שקראה לי.
למען עצמי.
...ביחד ננצח
הרבה דברים קרו מאז שהייתי פה פעם אחרונה
נולד לי אח
סיימתי קקצ
קיבלתי תפקיד
התחילה המלחמה
קיבלתי שיבוץ מעולה למחזור הבא
התפרקתי
והייתי מאושרת
ואז התפרקתי
והייתי מאושרת שוב
והמלחמה הזאת אין לה סוף
רק עבודה נון סטופ
כבר 3 חודשים שהחיים לא אותו דבר
הכל הפוך, ומפרק
וגם הכל מאושר.
אני לא יודעת איך נפלה בחלקי הזכות להיות איפה שאני היום
במלחמה שקורית היום
ולהיות חודש הבא
במקום שאפילו לא יכולתי לחלום עליו.
ולפעמים המלחמות בתוכי מתפרצות
אבל הם תמיד חוזרות
ויש מספיק אנשים שאני אוהבת
ושאוהבים אותי
אני מקווה.
