נגד המוות..סימה ניבה

לפני כ-3 שנים נכנסתי לאולם של האולפנה שלי וראיתי שבנות צופות בסרט המצוייר -"במבי" החלטתי להשאר קצת זמן לצפות איתן כי לא היה לי כוח לעשות את מה שהייתי צריכה אז.

אחרי כמה דקות שאני מסתכלת בסרט  הזה פתאום הוא התחיל להרגיש לי קצת מוכר מפעם ואחרי כמה זמן כשהסרט הגיע לקטע בו צדים את אמא של במבי  היה לי ברור :פעם ראיתי את הסרט הזה, כן נכון, אני זוכרת למרות שעבר המון זמן (בתחילת היסודי) פתאום עלו לי תמונות וקולות "אמא שלך לא תחזור לעולם" סאונד מלחיץ ומבט מפוחד והאייל הגדול שיודע הכל .

אני לא אומרת שבגלל זה נהרסו לי החיים או משהו ח"ו  אבל באותם רגעים זה נכנס עמוק . שמעתי מהרב מיכי שיחי' שדוד המלך אומר בתהילים "השם למה תשכחיני נצח למה תסתיר פניך ממני" עצם זה שדוד שואל: למה? זה אומר שהוא מאמין בעומק של הנשמה שהשם אינינו שוכח אותו. אך הוא משתמש בביטוי נצח מכיוון שכשאדם נמצא בתוך ההרגשה שהשם שכח אותו זה נדמה בעיניו כנצח כי הוא צריך לארגן את חייו בצורה הגיונית. לדוגמא אם כל היום לא נקבע לעשות דברים בחיים כי היום באה הגאולה (כי המשיח בא ) או כי אנו מחכים שנמצא שידוך או ילד אז נשתגע ולא נחייה נורמלי לכן עלינו להתנהג כאילו לנצח נהיה ככה. הדבר הזה התקשר לי לזמן שבו הבנאדם מרגיש נטוש.

לפני 8 שנים אמא שלי נפטרה  ואני יודעת שהיא איתי וזוכה להרגיש את זה גם בניגוד לכל מה שהעולם משדר

פעם כשהייתי בכיתה ט', דיברתי עם מדריכת טיולים לא דתייה שנקשרתי אליה במהלך הטיול,סיפרתי לה שאמא שלי נפטרה. היא שאלה אותי למה אני אומרת "נפטרה" זה לה נשמע מרוחק .. מנותק.. כמו שאומרים על אנשים מכובדים ברדיו, היא אמרה שמי שמישהו קרוב נפטר לו הוא בדר"כ אומר שהוא מת לא ידעתי מה לענות לה אבל הרגשתי שזה לא ככה אצלי, מת זה נשמע לי מילה גסה .

אחרי זה חשבתי על זה הרבה והיגעתי למסקנה שמי שמאמין שיש עולם הבא זה מאוד טיבעי לו לומר שיהודי "נפטר" ולא להגיד שיהודי "מת" כי הוא מאמין שהוא נפתר מהעולם הזה לעולם הבא (יצא מהגוף אך נשמתו- שזוהי עצמותו האמיתית ,חיה וקיימת )  ומי שהושפע מהתרבות הכללית שמשדרת שאין חיים אחרי המוות , מרגיש שעוצמת הכאב וחרדת הנטישה והאובדן לא מובעים אלא במילה המשתקת -" מת". כשאמא שלי נפטרה ההרגשות בלב היו של אמונה אך הפחדים ניזונו גם מהסרט הזה שהיה בתת מודע ולמרות ששחכתי שראיתי אותו בכלל, התוכן שלו  הסרט הזה ארוך ואני לא זוכרת  אותו חוץ מהחלק הזה שצדים את אמא של במבי  ורודפים אחריהם והוא נשאר לבד ולא מוצא את אמא שלו ואחכ מגיע האייל הגדול ואומר לו ש-אמא לא תחזור לעולם ועכשיו הוא יהיה עצמאי.

 כבר מזמן רציתי לפרסם למרות שאני יודעת שיש הרבה הורים שלא רוצים להראות לילדים שלהם את הסרט הזה ושהוא ידוע כשלילי אבל הייתה לי תחושה בעיקבות שמישהיא דיברה על זה שהיא מבקרת סרטים   שאני גם רוצה להיות שוטפה בטהרה של עמי"ש

 וגם בזמן החרון קרו 2 מקרים שדחפו אותי לכתוב.  הדבר הראשון זה שבזמן האחרון היתה לי תקופה לא פשוטה והתפללתי וגם דיברתי עם אמא שלי ואז נרדמתי וחלמתי חלום ושכחתי מה חלמתי אחרי כמה זמן נזכרתי בחלום והזדעזעתי חלמתי שאמא שלי בחוסר חיים  לא ביחס  אלי, אלא באופן כללי  חוסר חיים.(חלמתי גם חלום דומה פעם ועשיתי הטבת חלום ובלילה שאחריו חלמתי חלום הפוך)  מאוד הייתי עצובה מהחלום ובכיתי כי חשבתי שהשם לא איתי ואמא לא איתי אח"כ אבא שלי הסביר לי שיש חלומות שהם התגלות ויש חלומות מהדימיון והפחדים שלנו. הבנתי שהייתי לא לגמרי בטוחה שאימא איתי כשאני דיברתי אליה  מה שבאמת היה נכון ולכן חלמתי את הפחד מזה. אח"כ כשחשבתי קצת פתאום התחזק לי הרצון לכתוב על הסרט במבי אמרתי לעצמי שהחלומות זה כבר חלק ממני ואים הפחד שלי בא לחלום אני רוצה לפעול נגד האנרגיה הזו של המות .

  המקרה השני היה שיר שלמדתי  "אבא מת" של אריקה לנדאו המורה לימדה אותו מאוד בהסתייגות אך ציינה שיש מה ללמוד ממנו. השיר הזה הציף לי את כל ההתקוממות שהיה בי ולהפתעתי אף אחת בכיתה לא התקוממה.

 אחרי השיעור המורה דיברה איתי והסבירה לי שהיא לא בעד השיר הזה דווקא ולא בעד להביא אותו לילדים אך ניתן ללמוד ממנו  הלכתי ובכיתי הרבה (לא נכנסתי לשעתיים הבאות) וכתבתי את השירים הבאים :

(השירים מתארים מה שהלך ברגש שלי ולא בהכרח מה שקרה במציאות) 

 

רציתי לצעוק את צעקתי

רציתי לצעוק

כולם בעד למות

כולם בעד.

הם כמובן לא יודעים את זה

אני יודע שהם נגדי

אני בטוח ואמונתי בוערת באלף לפידים

אני הולך לישון

אני קם ומסביבי כולם בוכים ומסבירים

לי.

אני לא מבין על מה הם בוכים

אי אפשר לבכות על כזה דבר

אפשר רק להגמר 

לא להיות

מי צריך חיים כשאלוקים מת

מי יכול לחיות

הם לא מבינים למה אני רק משתתק

נעלם

אני לא מגלה להם

אבל לכם אני מגלה

אני הולך להתבודד

לדבר עם השם

אני שמח

אני מאושר

אני בוכה

אני מדבר

אני צוחק

אני חי

אני רק חזק יותר מקודם 

אני חוזר הביתה

לאט

בסוף הגעתי

הם עדין בוכים

רבונו של עולם איך הם בוכים?

הרי הם הסבירו לי

הוא אינו 

אני מסתכל עליהם

ואני מבין שהם בוכים אחד לשיני

ולא לאבא  

ולא לאמא

אני מסתכל באי אמון

אני כמעט ואיני

ואז אני שומע את אברמוש בוכה

            א - - מ- - א

בצרחות שכולנו מכירים טוב

וכולנו מצטרפים אליו בשמחה

מחבקים אותו ויודעים

אמא

אבא

 ואלוקים -השם יתברך

רק מסתתרים

כל כך מרטיט

אבל לא מפחיד בכלל

הרי הם איתנו

 

סיומת למי שהתבגר בעל כורחו:

הלכתי לישון ושוב חלמתי את החלום מאתמול

שאמא בחוסר חיים

אני קם מיוזע ושוב כמעט מת

הפעם אני לא הולך להעלם

להתבודד

הם מתחילים להראות לי ציפור

ציפור לא חיה

אני כואבת לי הבטן

מתפלץ מכאבים

עוד שנייה גם בטן אין לי

אני לא יכול יותר ונעלם

יושב ורואה תולעת מטפסת... מחליקה מטפסת מחליקה

אני שונא

 אני שונא תולעות

שמחליקות

עוד שנייה ואני נופל

שלא תחשבו על הריצפה

יש פה תהום

מפחידה

היא לא מרושעת היא פשוט

המ - צי - או - ת

תתתת

א - - מ- - א

איזה פחד- -

א - - ב- - א

אני יפול?

ה - ש - ם  י - ת - ב - ר - ך

אני נופל!!!

 

אים אסק שמיים שם אני

ואציע שאול 

ה - נ - נ - י

                

               אז תדעו שכן

השם יתברך נישק

אותי באהבה

לא נפלתי

אבא בא ומרים אותי

אמא מנשקת אותי

והשם חי

תתפלאו

מה שניסיתם לעשות

ברוב יאושכם

הוא המתת חסד

שמסתיימת

כידוע

במוות!!

 

 

דימיון מודרך לילד או לילד שבי...

 

ילד מתוק!

ילד צדיק!

ילדי!

ילדי שלי!

ילד של אמא! של אבא!

ילד של השם יתברך!

ילדי הולך לטיול

ילדי הולך בשדה

ליד הפרחים

הם מהממים ויש להם ריח נעים מאוד

ילדי רואה מרחוק פרפר גדול

יפהההה... מאיר ושמח וזורח

ילדי עוצם עינים ומרגיש את הרוח הנעימה

ואת השמש שמלטפת אותו

הפרפר מתקרב ורואים שהוא גדול מאוד וצבעוני בצבעים שילדי הכי אוהב

הפרפר מתקרב ומציע לילדי לשבת לו על הכנפיים

ילדי יושב והפרפר מתרומם

לאט לאט

ילדי מתקרב לעננים 

ילדי עוד מתקרב ומרגיש את הנעימות של העננים 

הם כמו צמר גפן נעים 

ילדי רואה מרחוק את אמא רצה אליו

ומאמצת אותו אל ליבה ומנשקת אותך ולא מפסיקה

היא שרה שיר:

"אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא"

הי אמא! אני אומר, זה השיר של הגן שלי!

כן מתוק אני יודעת אני שמעתי!

אבל איך שמעת? אני לא ראיתי אותך!

אמא ממשיכה לשיר ולנשק אותי :

"אתה בראתה ואתה יצרת"

מתוק שלי, נשמה שלי, אתה יודע מי ברא את העולם ?

כן עניתי בשמחה !

השם יתברך!

נכון!! אמא חייכה וצחקה אלי בעיניה

נכון נשמה שלי מותק שלי

אנחנו אומרים להשם - "אתה בראת"

נכון אמא ככה שרנו בגן בתפילה להשם!

צדיק שלי אתה כזה אוצר!

אתה יודע מה זה "אתה בראתה"?

כן! זה שהשם ברא!

נכון! אמא צחקה משמחה,נכון צדיק שלי!

השם ברא את הנשמות שלנו

הוא ברא שאנחנו , הנשמה שלנו

בתוך גוף  

ואים אני נפתרה

אז אני יוצאת מהגוף

ואני נשמה בלי הגוף !

ולכן אני יכולה לשמוע ולראות אותך כל הזמן,

ובלילה, כל לילה הנשמה שלך עולה לשמים ואנחנו כל הלילה מדברים

וגם ביום, אני איתך ועונה לך דרך הנשמה שלך.

אמא אני לא ראיתי אותך!

כשיבוא המשיח ויהיה תחית המיתים אז אני יחזור לגוף שלי,

 ואז יהיה אפשר לראות אותי בעיינים של הגוף,

 עכשיו אפשר רק בעיניים של הנשמה .

אמא! כשאני בתוך הגוף אני מתגעגע אליך!

אני רואה אותך..

 נשמה שלי... אתה כל כך צדיק ואהוב אצל השם .....

אני והשם אוספים את הדמעות שלך ושמים בכדים

וזה מנצנץ באור יקרות

  יחד עם דמעות הגעגועים של עם ישראל

 והשם יתברך יעשה לנו תחיית המיתים

ויביא לך את כל מה שאתה מתגעגע אליו

עוד מעט השם יגאל אותנו

ונרגיש איך הכל היה באהבה

ורחמים

 וחיבוקים

ונישוקים

אני אוהבת אותך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך...........................................

וואו,,,,,,,,
איזה נשמה גבוהה שאת. צדיקה.
קראתי הכל, הזדהיתי נורא. הלוואי והייתי יכולה לכתוב גם ככה, פשוט וטהור ואמיתי. באמונה פסיכית. סליחה. פסיכית כמה שהיא אמיתית ונוגעת ובלי שאלות, למרות הכל.




אני גם פעם הייתי נרתעת מהמילה מתה. היום היא יותר נוחה לי(אולי כי היא באמת מקררת יותר ומרחיקה)
בהצלחה!
תודה שמחתי במה שאמרתסימה ניבהאחרונה


..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה