הרמבם כותב שגם מת יכול לעלות להר הבית
וזה גם כתוב במשנה
חלק ממנו מותר וחלק ממנו אסור זה ודאי.
מי שאוסר נובע מכמה סיבות
א. אנחנו לא יודעים את הגבולות המדוייקים של מה אסור ומה מותר. יש ככ הרבה מדידות ככ הרבה שיטות ומחלוקות. אנחנו היום לא מבינים ולא נכנסים לספק כרת. לא סומכים על מדידות כי יש חולקים.
ב. גם אם נסמוך על המדידות, את מבינה שאת פותחת פה פתח לגהינם. הוא עולה בטבילה ואחרים? כאילו.. רואים מישהו עם כיפה שעולה. או. זה מותר. ובכלל, לאט לאט כמות העולים עולה, ועם זה יחד גם כמות העולים החילונים. כשאתה מתיר דבר כזה אתה לוקח אחריות כבבדדדההההה על כל הדברים האלה. אם מישהו יעלה למרות שכתוב אסור זה בעיה פרטית שלו. אבל כשרב מתיר זה כבר משהו אחר.
אגב, אני לא מתכוון שהשרשור הזה יהפך לדיון בנושא. אני לא אגיב אם יענו לי תגובות לזה למה נמאס לי. דנתי על זהכבר שתי וערב. עם מספיק אנשים פה. הם חוזרים על אותם טענות, לא עונים לי על שאלות. די. אני לא מגיב אם עונים לי תשובות על זה.
ג. בהר הבית אסור קלות ראש בכלל. מה שעולים שמה חתן וכלה ומצלמות ודיבורים וסלפי למינהם - איסור גמור שעליו אין עוררין. תחשבי שאיסור דיבור בבית הכנסת הוא כלום ליד זה. מי שעולה לא מקפיד על זה בכלל. עכשיו הרבנים אוסרים את זה. הציבור פחות מקשיב לזה כי תמיד שומעים ורואים תמונות. אנשים שם לא באמת עם יראת כבוד מספיקה. לא הייתי שם. אבל ראיתי סרטונים ותמונות שדיי מוכיחות את זה.
ד. היום זה מדינה דמוקרטית. לא כמו פעם. היום כולם שכלתנים ובלה בלה בלה. מה שהיה פעם.. לא יכול לקרות היום כשהציבור עוד ככה. למה אני מתכוון? לזה:
פעם היה מישהו בכניסה להר ושאל "שלום גברתי. את נדה? טבלת? הכל טוב? יופי. כנסי." "שלום אדוני, קצצת ציפורניים לפני שטבלת? אם לא אני אאסור עליך להיכנס" ודברים בסגנון הזה.
היום? מגישים בגץ והכל מותר. מאיפה יש לאדם סמכות לאסור להיכנס למקום מסויים. הרי דמוקרטים. הכל שוויון. ואף אחד לא נפגע בזה אם אני עולה להר בלי טבילה.
לכן, עוד סיבה שלשמה עומדת הרבנות הראשית בכוח על הנושא ולא מתירה עליה להר.
יש לי חבר שעולה ואמר שהוא שמח שהרבנות אוסרת, אבל הוא אישית עולה. זה (וסעיף ב. ערבוב של שניהם כזה..) הסיבה העיקרית שלו.
אולי יש עוד?
לאיודע. או לפחות לא זוכר כרגע.