ולאט לאט אני מבינה כמה המשפחה שלי לא באמת מאוחדת

לא באמת רוצה אותי ואוהבת אותי

לא באמת מתייחסת אלי

כמה אחים שלי חיצוניים ולא אמיתיים

כשהוא בא והם מדברים איתו יותר ממני

מעריכים אותו יותר ממני

הוא המעניין

ואני?

כ"כ לא מעניינת

ואשתו יותר חשובה מהכל.

מכל בני המשפחה..

זה כ"כ חיצוני הקשר של המשפחה

וכשהוא בא אני מרגישה כ"כ לא קשורה

כ"כ אין לי עם מי לדבר

כ"כ משעמם לי פהה..

ודווקא לו- נחמד לו ממש. 

הוא שמח לבוא לבקר.

ועוד הוא לא מהמשפחה

הוא שכן בכלל.

אבל עדיין..

הוא המוערץ ואני השפלה , הקטנה והלא מיוחסת.

ובמשפחה שלו הוא עדיין המוערץ לעומתי

כי הוא הבן שלהם ואני לא

אבל אצלנו במקום שאני ארגיש טוב והוא ירגיש כאורח

זה הפוך-- אני מרגישה האורחת. והוא בן הבית הרצוי הזורם והאהוב.

והוא כזה רגיש

אבל אני לא מתייחסת אליו יותר מידי

כי אנחנו דוסים וזה

אז אסור

אולי אני צכה להגיד לו שלום, להתייחס כשהוא מגיע

לתת חיוך

לא להיות סנובית

כי דוסית זה לא מתעלמת וסנובית

זה שומרת על גבולות

אז פעם הבא בעזרת ה' ננסה לחייך קצת, ולהיות טבעית.

לא לנסות להרשים אותו..

כי מה יעזור?!

זה לא אמיתי לי

מצד אחד קוראת לאח שלי כדי להגיב לשיחה ומצד אחר הוא לא שומע אותי

ואז אני 'יוצאת' לא חשובה, אחת שאין מה להתייחס אליה..

אז לא..פשוט לא..כן, לא לדבר אם אין למה..

זה באסה כי במשפחה ש'ך אתה רוצה להרגיש שישלך עם מי לדבר..וכשאורח בא אתה לא עם עצמך חסר מעש

אבל בעצם כן..ישר בורחת לחדר- כי מה יש לעשות לדוסית כמוני בסלון כשהבחור נמצא?

ואז מסתבכת עם עצמי..הולכת למטבח רק כי ישלי סיבה- להביא מים

ואז נגמרה הסיבה- לברוח לחדר או ליות בסלון ולקרוא משהו שלא יחשוב שאני משועממת סתם יושבת על הספה

אוי כמה אני מתוסבכת

אוי

כמה עומק יש בי שאני רוצה לברור

ושירה , אוי שירה

קבענו איתך מחר

מקווה שיהיה כייף..

שלא תתני לי להרגיש עלובה

ושלא אשתעמם ממך

נראה לך אנחנו כאן לבד ?

הלו, יש כאן מישהו ? ? ? ? 

 - למה שמישהו יבוא לפה?

סתם, עשב לימון גם רואה את זה.. כנראה..

אֵיכָה יָשַׁבְתִּי בָּדָד
בְּלִי אַף אֶחָד
בְּלִי בֶּנְאָדָם קָרוֹב
בְּלִי חֶבְרָה
בְּלִי חַבְרָהּ

בָּכוֹ בָּכִיתִי בַּלַּיְלָה
עִם לֵב מְפֹרָק בַּיּוֹם
וּפַרְצוּף לַכָּרִית בַּלַּיְלָה

כָּל רֵעַי נֶעֶלְמוּ
וְנִשְׁאַרְתִּי לְבַד
עִם הַכְּאֵב שֶׁלֹּא מִתְרַפֵּא