@מאיר.
השתדלתי ממש בלי סיסמאות. ולפשט את הדברים כמה שיכולתי.

@דוס בדם אם מעניין אותך..

ניסיתי לכוון לשם
מאיפה כל ההבנה הזאת בתורת הסוד?!?

משתדלת ללמוד |לוחש| |בורח|

יש גם מוקלטים

חושב שצריך קודם לגדל כרס ואז למלא אותה בשס ופוסקים ואז ללמוד קבלה

ברור שצריך את כל הפרד"ס.
אבל יש גם את העניין של החלק שלי בתורה.
ולפי האר"י הקדוש זה איפה שהלב שלו.

את לא יכולה לפתוח ספר קבלה כי מתחשק לך,
זה לא משחק...

צורך השעה של הדור.

אני לא לומדת ישירות.

לא זתם קוראים לקבלה תורת הסוד ולא סתם היא עברה מפה לפה...

הרב אשלג ראה חשיבות רבה בהנגשת לימוד הקבלה לציבור ופעל לכך באמצעות כתיבת ספריו העקריים: פירוש הסולם וספר תלמוד עשר הספירות. הרב אשלג מסביר בהקדמתו לתלמוד עשר הספירות כי החשש העיקרי שראו חכמים בהפצת חוכמת הקבלה היה חשש ההגשמה, שבו עוברים על איסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". על כן האריך בביאוריו באופן השולל הגשמה של זמן ומקום בעניינים רוחניים.

במאמר "עת לעשות" הוא מתבטא בתקיפות על מצב הדור, ועל כך שאנשים לא הגונים חיבלו בחכמת הקבלה. הוא מוסיף ואומר שלא שינה ולא הוסיף על דברי האר"י כקוצו של יו"ד, אלא כל מטרתו לתת פנים חדשות לעבודת ה' ולתיקון ישראל וכלל האנושות.

 

-ויקיפדיה-

 

 

בכל מקרה. הרב עובדיה אסר לכל אחד ללמוד קבלה, הרב יעקב הלל - מגדולי המקובלים היום גם. ועוד כהנה וכהנה פוסקים אוסרים.

אמנם לא אוסרים כל מגע עם הקבלה - אבל אוסרים ללמוד.

 

זאת ממש לא דעה חסרת בסיס כי רוב ככל חכמי ישראל היום מחזיקים אותה.

הוא בקי מאד בקבלה

בשיחה כלל ישיבתית (ישיבה תיכונית)

שאנחנו עוד לא יודעים מה החלק שלנו בתורה צריך עוד לצמוח

בכל אופן אני בעד לימוד

|נאנח| בתפילה קרועה "תן חלקנו בתורתך"..

ידעת ש2/3 מהזוהר מותר לכל אדם ללמוד? שזה מלא בסיפורים ודרשות פשוטים?

תחפש זוהר מהדורת מתוק מדבש.

מה שיש באותיות רגילות - אתה יכול ללמוד ותבין. מה שבאותיות רשי אתה לא תבין אם גם תנסה

 

זה לא "קבלה" שאסור

גם בחסידות מבואר על זה ועוד ועוד.

 

הקבלה שאסור ללמוד זה הרבה יותר מסובך עם מחשבה ואוצר מילים שאתה לא מכיר בכלל.

תנסה להבין.

יפה מאוד.

 

זה מה שנקרא סוד הצמצום.

בשפה פשוטה.

 

 

אולי תעשי לנו שיעור על שבירת הכלים? (הרוחניים, כן? שאמא לא תרצח אותך)

 

חיברת לי לפסקה של הרב זצל על ספורט

"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלוקי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חברו כלל. 'ויעש דוד שם' (שמו"ב ח, יג). 'ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו' (שמו"ב ח, טו). 'ויואב בן צרויה על הצבא' (שמו"ב ח, טז). 'ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק' (ירושלמי, פאה א, א). אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעלייתה ע"י שירות ותשבחות שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים. אלא שע"י הכונות העליונות עולה הנשמה הפרטית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל, עולה הרוחניות החיצונית, ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם" עכ"ל (שמונה קבצים, קובץ א' פסקא תשט"ז; והובא שוב ב"אורות", עמ' פ', בתוספת שורה שהוסיף רצי"ה ממה שכתב הרב במקום אחר על נושא זה עיי"ש)

שכמו שמתוך בניית גוף מגיעה בניית נפש
אולי גם שבירת כלים שוברת כלים

אבל

שמחתי לעזור

הרעיון הזה מיועד לבדיחה עתידית
בסיטואציה שמישהו ישבור כליואז יתלוננו אני אגיד שהוא רצה לשבור כלים רוחניים וכמו שכותב הרב קוק שבנית החומר משפיעה על הרוח כך שבירת החומר גם כנראה משפיעה על הרוח

עכשיו אני מבין כמה אני לא מבין שום דבר משום דבר
קבלה וכו'

פוף

אתה באמת רוצה שאני יכתוב על השבירת כלים?

זה כל חלק פנימי הלך לבריאה

אמצעי ליצירה

חיצוני לעשיה

אמ

משו כזה.

ואנשים לא מושלמים.

וגם אם זה כתוב,זה לא אומר שאני צריך להסכים...

העולם מושלם,האדם לא.
מה הבעיה?

אני מצאתי רמחל שכותב בדרך ה

שאין שום דבר מושלם למעט הקב"ה. וכל מה שהוא ברא לא מושלם כולל המלאכים.

 

בשבילנו הוא מושלם.

אני יש לי רמחל שמוכיח ששום דבר לא מושלם למעט הקב"ה.

גם מלאך לא מושלם. ממש לא.

וכל מה שאתה יכול לכנות אותו מושלם, הוא הכי לא מושלם שיש.

רק הקב"ה בלבד מושלם.

בלבד.

שום דבר אחר לא.

 

תראה בדרך ה בפרק ב

אני חיפשתי, אצטט לך פה מאתר דעת. לשון קצת קשה אבל תשרוד.

 

 

א. הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו. והנה תראה, כי הוא לבדו יתברך שמו השלמות האמיתי המשולל מכל החסרונות, ואין שלמות אחר כמוהו כלל. ונמצא שכל שלמות שידומה חוץ משלמותו יתברך, הנה איננו שלמות אמיתי, אלא יקרא שלמות בערך אל עניין חסר ממנו, אך השלמות בהחלט אינו אלא שלמותו יתברך. ועל כן בהיות חפצו יתברך להטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו. 

ובהיותו הוא לבדו יתברך הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו יתברך מצד עצמו, שהוא הטוב השלם והאמיתי. 

והנה מצד אחר, הטוב הזה אי אפשר שימצא אלא בו, על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך, באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו. ואז נמצא שמה שמצד עצמם אי אפשר שיתוארו בשלמות כשלמותו יתברך, הנה מצד התדבקם בו, יגיע להם באותו השיעור שאפשר לתאר בשלמות ההוא, מצד היותם מתדבקים בו, וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא, בערך שאפשר להם ליהנות בה. 

ונמצא היות כוונתו יתברך שמו בבריאה שברא, לברוא מי שיהיה נהנה בטובו יתברך באותו הדרך שאפשר שייהנה בו. 

אבל כשצריך להוכיח את הכופרים אסור לקרוא את הודעות שלהם...

ח"ו.

כלי שנועד לאחסן נוזלים לא יהיה טוב בשביל לאחסן מתכתות.
אבל יהיה מושלם למטרה שלמענה הוא נוצר.

הסברת אתזה מדהים.

אשריך צדקת.

ילדההה!!!

אאאהההה טאטע זה כזה פשוט ובפשיטות!!

איזה מתיקות את.

 

 

 

(אני מתלהבת עכשיו מצאתי עוד בנאדם שמראה את הפשטות שלו)

בעצם השימוש ב"צמצום" היא אמירה שמדובר על טרגדיה.
לפני בריאת היקום מילא ה', כביכול, את הקיום כולו. כיוון שדבר סופי אינו יכול להתקיים במחיצת האינסוף, נאלץ ה' "לצמצם" את נוכחותו על מנת לפנות מקום לעולם.

העולם, אם כן, משמש כמחסום בין האדם לבין הקב"ה; אם ייעלם העולם, יתאחד הכל בתוך אינסופיותו של ה'. כיוון ששאיפתו העליונה של המקובל (בעצם של התזה שלך) היא להתאחד עם ה', הצמצום מייסר את נשמתו או נשמתם במקרה הזה

נראלי שצריך להבין או לפחות אני מבין אחרת את מושג הצמצום. הצמצום הור מקור לאושר, המעניק משמעות לעצם קיומו. זו בעצם המשמעות המדרשית של המונח צמצום, לפיה ה' אינו מצטמצם כדי לפנות מקום לעולם, אלא מצטמצם אל תוך העולם.
"בשעה שאמר הקב"ה למשה "עשה לי משכן" (שמות כה, ח), התחיל [משה] מתמיה ואומר: ‏"כבודו של הקב"ה ‏מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר 'עשה לי משכן'"? ... אמר הקב"ה: "לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא כ' קרש בצפון וכ' בדרום וח' במערב [יספיקו], ולא עוד אלא שארד ואצמצם את שכינתי בתוך אמה על אמה" (שמות רבה לד, א).
העולם אינו עלבון לא-ל או מחסום המפריד בין האדם לאלוקיו, אלא הזירה היחידה שבה יכול אדם לעמוד בפני ה'. "וירא א-להים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד". ה' רוצה שהאדם יחיה בעולם הזה ושהאדם יכניס לתוך העולם הזה את נוכחותו של הבורא. בני האדם מצמצמים את נוכחותו האינסופית של הא-ל אל תוך העולם הסופי באמצעות מימוש או התגשמות ההלכה.

ממילא חוזרת שאלת הרוע בעולם לקודמת הבימה...


זה היה קריא? מובן?

אשכרה.

קפוץ לי