בימים האחרונים אני חושב על זה שאחד הדברים הכואבים לאורך המסע הארוך הזה (והרצוף חוויות, לא מתלונן ב"ה) הוא שאתה פוגש אנשים באמת טובים ומדהימים, הרבה בנות פשוט טובות, הן נהיות סוג של חברות שלך, בין אם אתה לא רצית להמשיך או שהן לא רצו, אבל אתה פשוט כבר לא איתן ומאבד אותן, וזה חסר, זה כמו חבר שהולך פתאום...
כאילו שאתה כזה מקבל הצצה לחיים שלהן, לאורך זמן מסוים, ואתה גם קצת מרגיש שזה שייך לך העולם שלה, ואז זהו...
ובאמת שאני שמח לומר שבנות ישראל מיוחדות, עמוקות, וסתם שזה פשוט עצוב כזה שאתה עוזב אותן בדרך...
היום אפילו ירדה לי דמעה בגלל זה..




