אשמח לתגובות, הערות והארות, האם צריך להאריך, להוסיף משהו וכו..
תודה גדולה מראש!❤️
ובלילות, לבד לתוך הכרית, נדמה שאין מי ששומע את בכייך
כואבת את החוסר, ואל אישך, כמעט שנשרפת בתשוקתך
נסדקת, נאספת, ושוב מתנפצת אל מול המועקה
ונראה כי כבר עידנים שמתמהמה,
אבל את עוד מחכה
מחכה שתשלח אותו אבא, שיבוא, ואשתלם ואהיה שלווה
ויוסרו כל הספקות מכל מה שעוברת וחווה
תאיר לי, שזו הדרך ושהשחר עוד מעט עולה
שהחושך כבר כמעט ואיננו, והאור תכף ומתגלה
לוקחת אוויר ונושמת
לוקחת אוויר וחולמת
על בית, על חיבוק ובגדים קטנטנים
על צחוק, וחום וחברות של שנים
על ניסיונות שנשרפים ועל כאלו שאפשר לאכול
על שירי שבת, חצר ירוקה עם דברים שנשתול
על שיחות לתוך הלילה שנגמרות רק כשאתה נרדם
על שלווה, אפילו על מריבה, ועל חיוך שלא נעלם




