השאלה היא מה המגמה ומהי מידת המחויבות.
היום, אחת שמדברת לשון הרע בקביעות, נפסלת
[שונא את המילה הזאת, אבל ה' פסל אותה...],
אם אפילו אין שם טיפת השתדלות.
לא שלא יוצא לי לדבר רע על יהודים, לצערי,
ואפילו אודה שלא למדתי חפץ חיים מסודר שנים.
אבל אפילו אין מאמץ? שאיפה? השתדלות? משהו...?
הרבה יותר קל לי לדבר על זה מאשר על צניעות,
כי אני באמת לא מבין איך זה מרגיש לאשה.
אני כן מחפש אשה שתשתדל לראות איך היא מיישמת כל הלכה חדשה שהיא לומדת
(אם היא תברר עד שהיא תשתכנע שזו ההלכה ולא תקבל בתמימות - גם ברוכה תהיה).
מה שכן, לא מתחתנים עד שהעומדת מולך לא מוצאת חן בעיניך,
באשר היא שם, ולא באשר היא אומרת שהיא תהיה.
כמובן, בעלי תשובה בהתקדמות זה חריג,
לא יודע מה לומר על זה.