אני, אנה בת מיכל, מדליקה משואה זו לכל החללים הריקים.
לאלו שבאדמה. לאלו שריקים מגופות מתפוררות.
ולאלו שבלב.
לכל הילדים הפוערים עיניים ענקיות מול עולם הפוך ומבולבל.
לכל אלפי החורים השבורים במכלים אותנו.
לכל האנשים המתים , שממשיכים מידי יום ללכת לעבודה, להביא אוכל הביתה.
לכל האנשים המתים שמנסים לחיות.
לכבוד אלוהים, שנותן לי אוויר שאוכל לכתוב כאן. שנותן לי חלום.
לכל החלומות שזולגים ונעלמים לנצח.
לכל היוצרים באשר הם.
לכל הלבבות שדופקים בקצב פרוע ולא אחיד.
לכבוד האהבה.
לכבוד שירת הלווים שאיננה.
לכל החיוכים שחייכתי בזכות אנשים טובים שקיימים ודאי איפשהו.
ולתפארת הדופק שבלב.
היו לי מילים חדות. כל כך חדות. כמו סכיני חיתוך של בשר טרי.
היו לי מלא מלא מילים.
ושתקתי.
שתקתי.
אני. חית הצדק. שתקתי.
והסכינים ננעצים בתוכי. שתיקה, סכין. עוד שתיקה, סכין.
זה לא היה בכי, שפרץ ממני. זה היה סכינים שמצאו דרך בעיניים אדומות
מותירות שבילים ארוכים ארוכים על לחיים חיוורות.
לא בכיתי ולא דיברתי.
כחיות הנוהמות בלילה לילות שלמים.
פתאום זה היה נשמע לי הגיוני.
השתיקה שלי היתה הנהמה שהוא רצה. זה מנחם.
כחיות הנוהמות.
יצאתי למרפסת והתאפקתי לא לעשן, די, זה כבר לא מצחיק.
.
הצלחתי לשמור. זה היה קשה.
לא נגעתי בכלום.
כחיה נוהמת בלילה לילות שלמים.
הלוואי.
לאלו שבאדמה. לאלו שריקים מגופות מתפוררות.
ולאלו שבלב.
לכל הילדים הפוערים עיניים ענקיות מול עולם הפוך ומבולבל.
לכל אלפי החורים השבורים במכלים אותנו.
לכל האנשים המתים , שממשיכים מידי יום ללכת לעבודה, להביא אוכל הביתה.
לכל האנשים המתים שמנסים לחיות.
לכבוד אלוהים, שנותן לי אוויר שאוכל לכתוב כאן. שנותן לי חלום.
לכל החלומות שזולגים ונעלמים לנצח.
לכל היוצרים באשר הם.
לכל הלבבות שדופקים בקצב פרוע ולא אחיד.
לכבוד האהבה.
לכבוד שירת הלווים שאיננה.
לכל החיוכים שחייכתי בזכות אנשים טובים שקיימים ודאי איפשהו.
ולתפארת הדופק שבלב.
היו לי מילים חדות. כל כך חדות. כמו סכיני חיתוך של בשר טרי.
היו לי מלא מלא מילים.
ושתקתי.
שתקתי.
אני. חית הצדק. שתקתי.
והסכינים ננעצים בתוכי. שתיקה, סכין. עוד שתיקה, סכין.
זה לא היה בכי, שפרץ ממני. זה היה סכינים שמצאו דרך בעיניים אדומות
מותירות שבילים ארוכים ארוכים על לחיים חיוורות.
לא בכיתי ולא דיברתי.
כחיות הנוהמות בלילה לילות שלמים.
פתאום זה היה נשמע לי הגיוני.
השתיקה שלי היתה הנהמה שהוא רצה. זה מנחם.
כחיות הנוהמות.
יצאתי למרפסת והתאפקתי לא לעשן, די, זה כבר לא מצחיק.
.
הצלחתי לשמור. זה היה קשה.
לא נגעתי בכלום.
כחיה נוהמת בלילה לילות שלמים.
הלוואי.
