לפעמים כששואלים אותי איך אני.
או איך אני מרגישה.
אני עונה מתערבלת.
קודם ב"ה והכל אבל גם מתערבלת / לומדת את החיים / גם וגם.
זה תלוי מצב רוח, מצב נשמה, מצב נפש, זה תלוי אני.
זה תלוי מה ה' יתברך מסמן מכוון מלמד אומר מבקש.
זה תלוי. כן.
לפעמים הכל נפלא, ושמח ומדהים ואורות גבוהים מרוממים מעלה מעלה נוסקים אל שמיים ונושקים אל רום.
ולפעמים הרבה לפעמים כאלה המצב אפילו טוב מטוב טוב מטוב.
אבל בפעמים שמתערבלת, אז,
מסתבר,
הרגע. הבנתי משהו חשוב!
זה כמו מערבל? מערבל כזה, של בטון?
אז זהו... המערבל מערבל את הבטון כדי שתהיה יציקה טובה,
ואז....
ואז הוא יוצק לתבנית הנכונה שהוא מעוניין ליצור.
כך שבעצם, הבטון נעשה יציב וטוב.
ומשמש היטב למטרת הרצון.
ואני הקטנה לומדת עכשיו שבעצם, גם הערבול שלי הוא טוב.
טוב מטוב. טוב מאוד.
אני מתערבלת לחזק את החומר להכין את היציקה שתוכל להיכנס בצורה הטובה הנכונה והרצונית ביותר אל הכלי, התבנית.
ושתהיה שם יציבה, עומדת, חזקה, בטון.
אז שתדעו לכם, להתערבל זה טוב.
תודה ה' על כל ערבוליך וגלגוליך שעלי עברו.
ועוברים.
ותודה על הלימוד הזה. הוא ממש שימח אותי, כשהבנתי. זתומרת, עכשיו.
אז אבא, אני אוהבת אותך,
והלוואי ואני אהיה מהר מספיק ראויה להיות הכי מוכנה מרצון לרצון ברצון אל התבנית שמדוייקת למה שמתערבל בי. בתוכי.