הי! אני לא דתלשית.
לא ידעתי מה זה המילה הזאת בכלל לפני שנה.
הי! בוא נרגע כולנו, נעצום עיניים וננשום עמוק. הכל בסדר איתי. הכל מעולה.
מה זה מעולה?! נפלא ונהדר!
שמעת? נפלא ונ-הדר-!
רקלאמכנסייםרקלאמכנסיים
השבילים בבית קברות, יש להם ריח של.. מממ... של חדשנות. טוב, נו, אני יודעת שזה נשמע מוגזם.
יש להם ריח של התחלה חדשה. של רוח דרומית שמנחמת, יש המשך.
הכל מעגלים בחיים, אמרתי את זה כבר.
הוא ליווה אותי למטה, והיה לנו נחמד. טוב, יחסית.
ואז היא צעקה לי מלמעלה, בואי לפה, בואי!
וממש לא רציתי.
כי מי שמת כבר. מת. מה יש לי לעמוד ליד קבר.
אפילו מתחתיו כבר יש מה?! כלום. זה מה יש.
וההיא ששאלה מה זה התולעים האדומות הקטנות, אמרתי לה, תולעים אוכלי אדם, והיא נבעתה ואמרה, נו, די, ברצינות.
ברצינות! ברצינות ברצינות!
אז עליתי אליה, והיא אמרה לי, מה, זה קשה לך להיות פה? ואמרתי, מה פתאום!
והיא אמרה, מותר לך! מותר לך! מותר לך!
ורק רציתי לא לשמוע אותה ולא לשמוע אף אחד. מותר לי! מותר לי לא לשמוע! מותר לי לא לעמוד ליד איזה אבן גדולה ומאובקת ולבהות! מותר לי! מותר לי לעוף מפה!
ואז הלכתי. וזה כאב, זה כאב כי היא מתה. זה כאב כי נשארנו פה לבד. זה כאב כי כל זה.
וגם,
כי הוא לא הגיע.
אז מה שהוא לא הגיע! מי הוא בכלל???? מי הוא בכלל, שאחרי שאת כותבת שאמא שלך מתה את כותבת שהוא לא היה באותה נשימה?? מי הוא???? סתם חתיכת אפס. יאללה נקסט.
שלמה ארצי צורח באיזה הופעה בראש שלי, לא מצטער שלא הערת אותי, חלמתי שהכל כמו אז.. כמו אז.. כמו אז...
ואני אפילו לא בוכה. רק כותבת. וכותבת וכותבת.
באמת שטוב לי! באמת!
אלוקים כל כך אוהב אותי ואני כל כך אותו.
רק שהכל ישאר ככה. ויעלה ויעלה ויעלה.
מברכים את האילנות, נכון?!
מהם האילנות אם לא אנחנו? תברכו אותי, שיהיה לי רק טוב, ולכל עם ישראל. ושנחייה באושר ובתבונה.
שלא נכלה את הימים שלנו על כלום. שננצל שננצל.
שנדע לחיות את התורה.
אמן.
לא ידעתי מה זה המילה הזאת בכלל לפני שנה.
הי! בוא נרגע כולנו, נעצום עיניים וננשום עמוק. הכל בסדר איתי. הכל מעולה.
מה זה מעולה?! נפלא ונהדר!
שמעת? נפלא ונ-הדר-!
רקלאמכנסייםרקלאמכנסיים
השבילים בבית קברות, יש להם ריח של.. מממ... של חדשנות. טוב, נו, אני יודעת שזה נשמע מוגזם.
יש להם ריח של התחלה חדשה. של רוח דרומית שמנחמת, יש המשך.
הכל מעגלים בחיים, אמרתי את זה כבר.
הוא ליווה אותי למטה, והיה לנו נחמד. טוב, יחסית.
ואז היא צעקה לי מלמעלה, בואי לפה, בואי!
וממש לא רציתי.
כי מי שמת כבר. מת. מה יש לי לעמוד ליד קבר.
אפילו מתחתיו כבר יש מה?! כלום. זה מה יש.
וההיא ששאלה מה זה התולעים האדומות הקטנות, אמרתי לה, תולעים אוכלי אדם, והיא נבעתה ואמרה, נו, די, ברצינות.
ברצינות! ברצינות ברצינות!
אז עליתי אליה, והיא אמרה לי, מה, זה קשה לך להיות פה? ואמרתי, מה פתאום!
והיא אמרה, מותר לך! מותר לך! מותר לך!
ורק רציתי לא לשמוע אותה ולא לשמוע אף אחד. מותר לי! מותר לי לא לשמוע! מותר לי לא לעמוד ליד איזה אבן גדולה ומאובקת ולבהות! מותר לי! מותר לי לעוף מפה!
ואז הלכתי. וזה כאב, זה כאב כי היא מתה. זה כאב כי נשארנו פה לבד. זה כאב כי כל זה.
וגם,
כי הוא לא הגיע.
אז מה שהוא לא הגיע! מי הוא בכלל???? מי הוא בכלל, שאחרי שאת כותבת שאמא שלך מתה את כותבת שהוא לא היה באותה נשימה?? מי הוא???? סתם חתיכת אפס. יאללה נקסט.
שלמה ארצי צורח באיזה הופעה בראש שלי, לא מצטער שלא הערת אותי, חלמתי שהכל כמו אז.. כמו אז.. כמו אז...
ואני אפילו לא בוכה. רק כותבת. וכותבת וכותבת.
באמת שטוב לי! באמת!
אלוקים כל כך אוהב אותי ואני כל כך אותו.
רק שהכל ישאר ככה. ויעלה ויעלה ויעלה.
מברכים את האילנות, נכון?!
מהם האילנות אם לא אנחנו? תברכו אותי, שיהיה לי רק טוב, ולכל עם ישראל. ושנחייה באושר ובתבונה.
שלא נכלה את הימים שלנו על כלום. שננצל שננצל.
שנדע לחיות את התורה.
אמן.
