מפחיד אותי קצת
לא מפוקס לי
בא לי כבר לחזור להיות נורמאלי
לזוז לעשות עם עצמי משהו
אבל זה מפחיד ליפעמיים להשתנות
זה לא בטוח
אין לי מושג איך
פפף אני צריך מישהו שידחוף אותי
מישהו שיראה
אווי
פפף
והגעגוע
והתסכול הזה ליפעמיים
המעייף
שאתה מסתכל על הכל וזה לא נעים
האהבה הזאת
כל הדאגה הזאת
הכל
המאמצים
והמילחמות האלה
הלווואי שיש מי שרואה אותם
מרגיש
מבין
באמת שלמדתי להעריך את עצמי על כמה דברים קטנים וטובים שיש בי
במכלול הלא הכי מוצלח הזה
דברים טובים,אמיתים
ששיכים רק לי
כמה רצוא ושוב
כמה לא מרפים
לא עוזבים
מתחת לתהום
בין שתי הרים
עם חבל שזז בלי סוף
ימינה שמאלה ימינה שמאלה
זה מעייף אבל צריך את זה מתישהו זה מגיע מספיק גבוה
שתוכל לקפוץ לצד השני
הנכון
המתאים
וכל הדרך הזאת תיהיה שווה
ואני מחכה
ממש
זה חלק ממני
זה אמיתי
זה רצון הזוי לביניין אמיתי
לשמחה ואושר
לאמיתיות
לשלמות