אבל כשמציגים את זה בדרך אחת אז כולם מרימים גבה, כשמציגים את זה אחרת אז כולם תומכים...

אצל בנות הדברים נתפסים כיותר עדינים וקל יותר לקבל אותם וזהו, זאת המציאות.

אין לי כח עכשיו. סורי

תוספת:

@אוויל מחריש.

אני מסכימה עם מה ש"כי בשמחה תצאו" ו"גפן36" כתבו לך..

התשובה הפשוטה היא שגברים שונים מנשים באלף ואחד דברים ..בהרבה מובנים לפי היהדות האישה נחותה מהאיש (זה נכון ולא יעזור כלום לאף אחד..האישה עזר כנגדו וכו'.).האישה פגיעה גם יותר ולכן צורת ניסוח כמו:להתחתן כי זה מצווה / לימוד תורה בטהרה ושלמות  וכו' באוזני אישה "נחותה" נותנת תחושה שרוצים להשתמש בה כדי להגשים אידיאל ומתייחסים אליה כאל כלי בלבד בלי שום התייחסות לרבדים אחרים שלה -עולם המחשבות והרגשות  שהיא נשמה וכו' וזה יוצר התנגדות וחוסר נוחות 

וכשאתה הצד החזק במשוואה לא יפריע לך מה שהצד החלש יאמר..

הבנת?

נשמע סופר פמניסטי, לא נכתב ממקום כזה.. אם לא הבנת אותי..לא נורא..

לגבי הנחיתות של האישה אני לא מסכים בכלל, זה לא מתיישב אפילו עם הפסוק שהזכרת, "עזר כנגד"...

וגם לו לצורך הדיון נניח שאת צודקת, אז לא מובן לי איך מצד אחד זה מפריע לה להשתמש במישהו כדי להגשים אידיאל אבל מנגד היא יכולה להתחתן כדי להגשים אידיאל...

לומר שמי שנמצא בפרונט ביהדות זה האיש,

האישה נמצאת יותר מאחורי הקלעים. אני חושבת שתוכל להסכים איתי לפחות שכשיש לדוג' הצגה הכוכב הוא השחקן הראשי בהצגה ולא המלבישה שמאחורי הקלעים...-מי שמקבל את הכבוד וההילה הוא השחקן ופחות מי שמנהל ענייניו מאחורה..לא?

אל תתפס לדוג 'הזאת תפוס את העיקרון.לא יתכן שאתה לא מסכים עם זה,

שכלית אתה אולי צודק ופה אנחנו עוסקים ברגשות ולכן צורת הצגת הדברים קריטית מאשר התכלס בשורה התחתונה שאפשר לומר שהיא די שווה.עובדה שיש פה ניקים גברים שהבינו, לדוג' "כי בשמחה תצאו" תוכל לראות שהוא עטף את התגובה שלו עם הרבה פוצ'י מוצ'י רגשי שמרכך את המכה לבנות..חח..כל הכבוד לו.הבין את הקטע.

מרגיש לי כאילו הן מרגישות ש'משתמשים בהן', חלילה,

כדי ללמוד תורה בטהרה, לקיים מצווה או להביא ילדים.

אולי זה מפני שהן הנפעלות מחד והמולידות מאידך,

והגברים הם הלומדים והמקיימים את המצווה.

אשה שרוצה גבר מסוג מסוים (אברך, קצין, רופא וכו'),

בסך הכל בוחרת אופי של בית ע"פ הגבר,

ואני באמת לא רואה סיבה שגבר ייעלב מדבר כזה.

כמובן, הצגתי את זה בצורה קצת ילדותית, מהצד הנשי.

לי ברור שאני מחפש שותפוּת,

ולימוד התורה בטהרה שלי יהיה שלה-שלנו,

כמו הילדים שלנו ואפילו המצווה שלנו

(כבר בראשונים כתוב שיש לה שותפות במצווה).

חוץ מזה, ברור לי שאני כ"כ חסר,

ויש תחושה כ"כ קשה של ריקנות וחוסר משמעות

(ולא כי החיים שלי ריקים וחסרי משמעות, ממש לא),

ואני מחפש את השותפה שלי לדרך שבה נלך יד-ביד, בע"ה.

לזה כבר אין שום קשר לשום אידיאל,

אלא לזה שהקב"ה ברא עולם שעל כולו אמר כי-טוב,

חוץ מהרווק, עליו אמר הקב"ה 'לא טוב'..

זה נראה לי זהה לחלוטין במצב שמישהי מתחתנת עם מישהו כי הוא לומד תורה וזה חשוב לה, הוא מתחתן בשביל הערכים שלו (לימוד תורה / מצוות) והיא בשביל שיהיה לה חלק בערכים שלה דרך בעלה... 

לגבי אופי של בית, התייחסתי לזה במשפט:

(במקרה שהעניין הוא שיהיה בבית אווירת טובה / מידות טובות וכו' למיעוט הבנתי זה יותר תועלת וטעם אישי ופחות ערכי).

ומה עניינה של אותה שותפות לעניין? במידה ויש מישהי שאתה אוהב ורוצה שתהיה שותפה שלך לחיים אבל לא מתאים לה שתלמד עוד 5 שנים (לצורך הדיון נניח שזה רצונך) אתה תתחתן איתה או לא?

לגבי הסוף, אני לא אתייחס כי זה פחות רלוונטי ואני מתכנן בלי נדר לפתוח על זה שרשורים בעתיד...

לא בהכרח משהו שאפשר להסביר בשכליות לוגית עקבית, לטעמי.

גברים כנראה עובדים בצור היותר מופשטת שכלית, ונשים פחות, ב"ה.

מלבד זאת, עצם זה שהגבר פעיל ואישה סבילה בדרך החיים,

תורם במידת מה לתחושות ביחס לנושאים הללו.

דרך - גם וגם, כי כל הערכים חשובים,

ואדם בוחר אם להתמסר לתורה, צבא, יישוב הארץ או פריפריה וכו',

לפי נטיות נפשו ותכונות האופי שלו.

אם ה-5 שנים הללו מהותיות לדרך של הבית,

(כי בעל תשובה / אברך / רב / רוצה בית מאוד תורני וכו')

סיכוי סביר שלא שייך להתחתן.

כמובן, תלוי בהרבה גורמים אחרים.

השותפות היא הרצון ללכת יחד באותה הדרך,

ולהקים יחד את אותו הבית עם אותם הערכים.

זה מזכיר את השרשור על ההוא שרוצה גרעין וההיא שרוצה סגירות,

שאם אלה שני חלומות מאוד נוקשים - שלא יתחתנו, מה לעשות.

וגם לא איך זה היה קשור למה שכתבתי...

אבל לגבי הפסקה האחרונה:

אני מסכים לחלוטין שבחור שבוער בנפשו להיות רב לא יתחתן עם מישהי שלא תשים כיסוי ראש אבל זה בגלל חוסר התאמה באורח חיים תורני, מבחינה מוסרית פנימית לא יתפתח אצלו אפילו רצון בקשר כי ברור לו לגמרי שאין עניין להתחיל קשר אסור כמו שאין לו הווא אמינא בכלל לחיות עם גויה, להבדיל...  אבל מצב כזה הוא שונה לחלוטין ממי שמתחתן כדי לממש את השאיפות והערכים שלו... 

אז כנראה הגישה שאתה נוקט היא שיש לך דרך ללכת בה וערכים להנחיל ומתוך זה אתה רוצה מישהי באותו כיוון. לעומת אנשים אחרים שחושבים שהעניין הוא למצוא מישהי שרוצים ללכת איתה באיזה דרך שהקב"ה יבחר...

בהתחלה הרגשתי שיש כאן משהו שמפריע לי מבחינה רגשית ואז בעזרת השכל גיליתי מה זה...

ועוד בשכל של גבר, שב"ה ניחנת בו.

יש תחושות שקשה להבין בשכל,

ותחושות נשיות (חלקן) - על אחת כמה וכמה,

בטח לא בשכל קר ומופשט של גבר.

זה מה ש@חיות צבעונית ניסתה לומר,

[ותודה לך על שירותי הדוברות]

לשאלתך האחרונה,

אני אטיל פצצה, ואצא עילאי ומתנשא רצח:

יותר חשוב למצוא שותף לדרך מאשר 'החבר הכי טוב'.

כמובן, זהות השותף תלויה גם בתכונות אופי, כימיה, משיכה וכו',

אבל יש דימיון שאם נמצא את זה שאהבה נפשנו יהיה לנו טוב.

אז זהו, שלא בדיוק..

מידת השלום והשמחה בבית תלויה הרבה יותר בשותפות,

שהיא הרצון לעבוד ולעבור תהליכים כדי להישאר יחד.

עם כל הכבוד ל'כמה כיף לנו יחד', ו'הוא החבר הכי טוב שלי'.

זה נשמע לי כמו פנטזיות.

לרוב, מגיעה אהבה מאוד גדולה עם תהליך נכון ותנאי פתיחה טובים.

תשאל נשואים, תגלה שמחלוקות על דרך חיים הן הרבה יותר מורכבות מכל מחלוקת אחרת

(לא מדבר על דברים שמתחדשים, כמו מחלה, בעיות נאמנות וכו'),

אא"כ הן לא קריטיות, ואז ממילא הן לא חלק מהדרך.

בחוויה שלי, החברים הכי טובים של הם כאלה שלא הייתי מסתדר איתם (אם היו נשים),

ואנשים שאני יכול להתנהל איתם הופכים להיות חברים מאוד טובים שלי.

ברור שמתחתנים עם האדם ולא עם דרך,

כמו שאני חבר של האדם ולא של 'דוס / לא דוס כמוני / לא כמוני' (איכס...).

אבל בנישואין, בונים שותפות להליכה יחד בדרך לתמיד,

ולא ממסדים חברות ובמקרה גם שנינו דוסים, אז...

לו יהי, שאזכה (וכולנו) שזה יהיה עם החברה הכי טובה שלי,

אבל זה כבר נראה לי בונוס.

אולי זה נכון רק לאנשים מהסוג שלי,

שסה"כ מתחברים לאנשים (גם מסוגים שונים) די מהר,

ואז הדגש הוא על הבדיקה של ההתאמה.

חוץ מזה,

תוהה בקול האם לחכות עד שתהיה החברה כי טובה שלי ואז להתחתן,

מסיבות של צניעות וכו'.

ברור שצריך בסיס כדי שזה ייתכן, 

אבל בנישואין יש קפיצת מדרגה, 

שנראה לי כדאי לבנות עליה גם לפני שהגיעה.

בפועל אני לא חושב שיש כאן עניין של הבנה בכלל כי מבחינתי הבעיה היא לא שמדובר בסתירה לוגית אלא זה שיש פה מעין צביעות וניצול בקשר, לפחות לפי איך שאני מבין את זה, ואת הבעיה הזו אני מנסה לפתור...

אז לעניות דעתי אין שום משמעות לדרך וההתקדמות בה אם היא לא נעשית עם חברת ברית שרוצים שתהיה שותפה לדרך. כלומר העיקר הוא להתקדם בכללי בעבודת ה' ע"פ הניסיונות שהקב"ה יזמן עם האישה המסוימת שרואים בה חצי שני. 

אבל עם מי באמת תרצה לעבור תהליכים? עם מישהי שרוצה ללכת בדרך כמו שלך ויוצא שאתם מתאימים ואז זה כמו שותף לעסק כזה. או עם מישהי שאתה רוצה ללכת איתה בדרך שתתאים לשניכם בזכות אהבתכם?

וזו חלק מהבעיה בגישה הזו, שרוב הערכים לא אמורים להיות קריטיים יותר מהזוגיות, אבל אני מרגיש שכל הדיבורים על דרך ומחלוקות בעניין קצת לא ברורות לי, אז בבקשה באר את כוונתך בהתייחסות לדרך ומחלוקות בבחירתה.

אתה בוחר באדם, ולא מנצל אותו בשביל הדרך שלך.

אבל הדרך היא תנאי סף שא"א באמת להתפשר עליו 

(אא"כ מתברר שהוא לא באמת הדרך).

ברור שחלק מהבחירה היא בתקשורת, בכימיה וכו',

אבל קשר כזה אני יכול ליצור עם המון גברים (חוץ מהקטע של המשיכה, ב"ה) ונשים,

שלא בהכרח ירצו להיות שותפים איתי באותה הדרך.

מניח שכמוך,

נפגשת עם כאלה שהיו איתך ממש באותה דרך וסיימת על אופי ואישיות,

והיו גם אלה שבדיוק להיפך.

מניח שיותר שייך להזהיר מהאפשרות השנייה מאשר מהראשונה,

ויש לי תחושה (וכמה סיפורים מאנשי מקצוע)

שאנשים שהתחתנו למרות האפשרות הראשונה,

שמחים ואוהבים למרות הכל, אם הם עובדים נכון.

הערה: אופי זה לא מידות, זה שוני (קור / חום, שקט / רועש וכו').

על מידות עובדים. בשביל זה באנו לעולם הזה.

וכמה הדרך הזו אמורה להיות מסוימת? אם שני הצדדים מאמינים עובדים את הקב"ה ושומרים תורה ומצוות ממש לא מובן לי מה צריך יותר מזה ברמה של דרך... ואפילו הייתי אומר שאם יש דיוק מופרז בדרך אז זה עלול ליצור בעיות בנישואים כי זה חוסר איזון.

איזה דרך? אני לא מבין על מה אתה מדבר פה שזה כזה קשה למצוא מישהי באותה דרך, חוץ מזה מה כל הקטע של הדרך הזו?...

מה הבעיה באפשרות השנייה?

אתה מבין את ההבדל בין בית של רב, קצין, רופא, אברך, מהנדס?

או לחילופין אחות, מורה, קרייריסטית, סוכנת מוסד?

אתה מבין את ההבדל בין מקומות מגורים שונים ומשימות של בית?

ההבדל בין שאיפות כלכליות שונות לחלוטין, והמחירים שלהם (זמן עם משפחה, לימוד תורה, וכו')?

ההבדל בין חינוך ילדים במסגרת אינטגרטיבית או מתבדלת?

מה זה אומר על חיי החברה של הילדים, ואולי גם שלכם?

אם מישהו יאמר לי שהוא מפרק קשר על אחד הדברים האלה,

אני אגיד לו שהוא צודק.

ייתכן ויהיה מי שלא איכפת לו אם היא מורה או סוכנת מוסד (קצת הזוי, אמנם),

אבל אז יש הסכמה על כל אחת מהדרכים הללו.

וכל זה בלי להזכיר ניואנסים או שלא ביראת שמיים,

שבשביל זה אתה כנראה לא צריך אותי.

אתה מבין את ההבדל בין בית של רב, קצין, רופא, אברך, מהנדס?

על הקצין אני מבין כי זה תפקיד עם סיכון אז לגיטימי. רב - בדר"כ בעל מקצוע, אברך - אם יש צורך כלכלי הוא צריך לצאת לעבוד, מהנדס - בעל מקצוע רגיל, רופא - תלוי באינטנסיביות...

כנ"ל על סוכנת מוסד עם סיכון, קרייריסטית - כמו רופא, ותלוי בסביבת עבודה...

מקומות מגורים שונים ומשימות של בית - לא מבין כל כך את ההבדל...

לגבי המחיר של כל דבר, כאשר המחיר דורש יותר מידי מהזוגיות אז סימן שצריך להפחית במינון, בין אם זה לצאת לעבוד ובין אם זה לחזור לבית יותר...

ההבדל בין מסגרות חינוך - זה שאלה הלכתית, לא מבין מה זה רלוונטי...

שמעתי פעם מאדם חכם את המשל הבא,

מעניק לך אותו באהבה רבה (קצת מפוייט אמנם, מודה):

יש אנשים שבאים לדיייט בתחושה של אודישן,

בו בתפקיד הראשי, הבעל, המפנק, האוהב וכו' - 'אויל מחריש',

ובתפקיד המשני, המכובד(!), - הכלה הנאה 'חכמה תחשב'.

כך אט-אט מתנהלות להן הפגישות בעצלתיים, או שלא,

ואויל מחריש מלהק לו כלה נאה וחסודה, שחכמה תחשב,

תוך שהוא בודק ללא הרף אם היא מתאימה לטייפ-קאסט,

לתסריט המפורט, או לדמות שהוא תפר לה.

מה שלעיתים נעלם מעיניו של 'אויל מחריש' אהובינו,

הוא שגם 'חכמה תחשב' באה עם תסריט,

בו היא הכלה המהוללה, הנאה והאחלה-חסודה.

גם היא בוחנת-בודקת-חוקרת את העלם 'אויל מחריש',

לדעת ההצליח דרכה אם לא, האם זהו הבעשערט,

והאם הוא נכנס לנעלי הבעל התומך, הרגיש, המסור והחתיך (געוואלד).

לו יצוייר והזוג התחתן,

הם מגיעים לבית אחד, שיש לו שני תסריטים שונים(!),

שזה מתכון בטוח למריבות, ויכוחים, מחלוקות ומה לא.

לשאלתי את החכם בעל הניסיון 'אז לבוא בלי כלום?',

נענתי 'אל תבוא עם תסריט, תבוא אם ז'אנר'.

אינו דומה מערבון לקומדיה, ואינו דומה סרט מתח לדוקומנטרי;

בהקשר שלנו, בית של קצין שונה מבית רגיל

(מה זה? ומי קבע מהי רגילות?);

זה לא רק הסיכון והסברות, אלא האווירה, האופי.

ה"ה כל הדוגמאות שנתתי למעלה.

אשה שזה לא מתאים לה תתחרפן,

וה"ה בעל שהאווירה בבית לא מתאימה לו.

זה לא קשור לפתרונות התעסוקתיים,

זה קשור לתסכול הבלתי-פוסק והבלתי-נסבל,

אותו חווה אדם שנמצא חוץ למקומו (ואולי חוץ לזמנו).

תנסה להקשיב, ואולי לשאול בעלי ניסיון,

כי אין חכם כבעל (!) ניסיון, כידוע.

זה הקצת שאני יכול להעניק לך מהניסיון שאין לי,

שהרי איני בעל

א. מי שמתחתן עם אישה על מנת לקיים מצוות שווה בעיניי לחלוטין למי שרוצה להתחתן כדי להתקדם רוחנית יחד/ למצוא שותפה לחיים רוחניים...

בהחלט לא היה יחס לאישיות ולמידות כי זה שלב נוסף, של התאמה אישית, ושם דנו על המניעים היסודיים...

ב. לא מדויק לחלוטין כי היו הרבה מגיבים שהיו פעילים באותם השרשורים (אני מדבר על דברים שהופיעו בשרשורים גם מלפני חודשיים בערך...) , חוץ מזה אני בא לשאול על תופעה שנראית לי כללית בפורום ולא רק בשרשורים שלי...

אתה מערבב בין המניע הכללי להתחתן, לבין הקריטריונים שלפיהם מחפשים אדם ספציפי להתחתן איתו.

"כאשר גברים יאמרו שהם רוצים להתחתן כי זה מצווה / לימוד תורה בטהרה ושלמות" - כאן ההתייחסות היא למניע. אני מניח שגם אם תשאל את הגברים מהאסכולה הזאת, יהיו להם קריטריונים משלהם שיתייחסו להגדלת האפשרות לחיות עם נשותיהם בשלום ובאהבה. כי המצווה / הטהרה / השלמות שהם הזכירו - זאת הדרך שבה היא מתממשת, בשלום ובאהבה, וזה ברור.

"כאשר נשים יאמרו שהן רוצות בעל שיהיה דווקא חייל / אברך / אידאליסט או בעיקר בשביל להביא הרבה ילדים" - כאן ההתייחסות היא לקריטריונים (מלבד המילה "בשביל" - שאני בספק אם היתה בניסוחים המקוריים). התשובות האלו הן לא לשאלה "למה את רוצה להתחתן מלכתחילה".

אם ננטרל את ההבדל, ונשאל את הגברים והנשים את אותה שאלה - לגבי קריטריונים, ציפיות מהמשפחה שיקימו - כמו שכתבת בעצמך, תשובות כמו "להקים בית של תורה" / "לעבוד את הקב"ה ביחד" / "להתקדם יחד רוחנית" / "לגדל דור ישרים וצדיקים" לא יהיו מוזרות בכלל, לא אצל גברים ולא אצל נשים.

כלומר, אין כאן שום דבר להיות מופתעים ממנו. סוף פסוק.

בוא ניקח מצב תאורטי, מישהי פגשה מישהו והייתה בטוחה שהוא הולך להיות אברך בכיוון לרבנות, במהלך הפגישות היא נקשרה אילו וגילתה שהיא אוהבת אותו והם מתאימים מהרבה בחינות אך לפתע מתגלה שהוא למעשה לא בכיוון לגמרי והייתה אי הבנה וכו'. עכשיו מה היא תעשה? אם היא מתחתנת בעיקר מתוך מניע ערכי (שחשוב שיהיה רבנים ות"ח וכו'), הרי שבמידה והוא יגבר על שאר המניעים היא תעצור את הקשר. אם מניעים אחרים תופסים אצלה חשיבות רבה יותר אז היא כן תמשיך בקשר...

עכשיו אישה מהדוגמה הזו, מתחתנת מתוך מניע ערכי, וזה שווה בעיניי לחלוטין למניע הערכי של הגבר.

התשובות האלה מבטאות אותו רעיון, חתונה לצורך מימוש ערכים...

"אם היא מתחתנת בעיקר מתוך מניע ערכי (שחשוב שיהיה רבנים ות"ח וכו'), הרי שבמידה והוא יגבר על שאר המניעים היא תעצור את הקשר. אם מניעים אחרים תופסים אצלה חשיבות רבה יותר אז היא כן תמשיך בקשר..."

והשגיאה שלך היא שהפסקת הקשר הזאת יכולה להיות גם בגלל קריטריון, לא בגלל מניע. זאת אומרת - אישה יכולה לדעת על עצמה שיהיה לה קשה מאוד להעריך מישהו שאינו אברך בתור בעלה, ולשמוח איתו, ולפיכך עם כל הצער על הפרידה מהבחור החביב, ברור לה שהם לא יוכלו להסתדר ביחד.

למעשה אני מאמין שברוב הפעמים זה עולה כקריטריון ולא כמניע, אם כי לא באמת בדקתי.

כפי שהזכרתי במשפט:" (במקרה שהעניין הוא שיהיה בבית אווירת טובה / מידות טובות וכו' למיעוט הבנתי זה יותר תועלת וטעם אישי ופחות ערכי)."

במקרה שזה מתוך התאמה אז זה פחות שיקול ערכי לדעתי. ובמקרה כמו שהזכרת אפשר לצורך הדוגמה גם לנטרל את הקריטריון הזה ע"י גורם הערכה שונה (לדוגמה היא מאמינה באברך והוא גמר תואר בגיל 19 למד בישיבה 3 שנים ובמסלול איכותי בצבא)

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…