אם אתה חולם לעשות משהו

שב מול המחשב שלך (וכדאי שיהיה לך אחד רציני, לא סמארטפון צעצוע)

תפתח כלי עבודה מתאים (אני בעד  trello, אבל יש הרבה - גם יומן יעשה את העבודה)

ותתחיל לסמן לך יעדים, ומטרות. ואז תבחר איך להגשים אותם.

פשוט לתכנן את הדרך לשם.

לגבי אמא -  איזה סוג של משפחה יש לך?  מה הם רוצים שתלמד? מה ליבה? לימודי חול?

לימודי חול זה חשוב, אני קצת מסכים איתם. אינפי ? משוואות? ספרות? קצת פחות. אנגלית? גם בתור דיין תצטרך, אני מקווה.

להיות דיין - זה מקצוע טוב שמפרנס בכבוד, אבל יש תקנים מצומצמים יחסית לעומת מי שלומד את זה.

איך משיגים קשרים פוליטיים כדי להגיע לשם? במה אפשר לעבוד אם זה לא ילך?

(עצוב, אבל זה העולם כרגע)

אתה צריך להשתחרר מההורים שלך. זה די ברור.

אבל להשתחרר מההורים זה לא אומר לזלזל בכל מה שהם אומרים,  אלא זה אומר להפעיל שיקול דעת לאן אני רוצה להגיע, ולהבין מה הדרישות והסיכונים בדרך לשם.

5 יחידות מתמטיקה זה מיותר למי שלא הולך להיות מהנדס (או רופא, או מורה למתמטיקה, או סוגים מסויימים של מתכנת).

גם 5 יחידות אנגלית זה לא בהכרח נחוץ.

אתה לומד בישיבה תיכונית? 

יש ישיבות תיכוניות שהחלום שלהן דומה לשלך.

וביננו - יש גם חלופה קיצונית לצד השני שאני לא שש להציע לך אבל היא גם אפשרית למי שרוצה בגרויות במינימום השקעה מצידו.

אבל יש דרישות באבא אמא

שאם אני לא עומד בהן אני פחות טוב

והכי גרוע

אם אני עושה משהו רע שואלים כולם

זה מה שמלמדים אתכם שם בישיבה?

(גם אני התמודדתי עם הסוג  הזה של הורים. מצחיק, יש לי שתי אחיות אקדמאיות ואני חי יותר טוב מהן כנראה)

לא משנים הורים. הורים הם מצב נתון, בגדול. אומרים תודה שהם קיימים וזהו בעצם.

תנסה לחשוב

איך אפשר לנהל את הזמן בצורה שתשקיע בערך שליש ממנו במשהו שיעשה להם טוב ובשני שליש האחרים בשאיפות שלך?

זה לא קל.

אם היית בוחר חיים אחרים הייתי מציע לך ללכת לעבוד אתמול ולהתנהל כספית במנותק מהם בדרך לעצמאות.

אבל לך יש חלומות שתצטרך  שהם יעזרו לך אחר כך בשנים הארוכות בישיבה, כך שלהכריז על מרד זה פחות אפקטיבי. בראייתי לפחות.

תעשה כאילו את מקבל

שים פס שוב ושוב ושוב.

וזה יגע לך בלב למרות שתנסה שזה לא.

בהצלחה

מה הכוונה 'אין דבר כזה לחיות חיי קודש'?

אז...היא לא שומרת מצוות?

מה למשל?

למה תפילה סותרת את החיים?

(כש) אבי ואמי עזבוני, (אז) ה' יאספני.

תהיה חזק ותגיע גבוה

בהצלחה רבה.

להרבה מאיתנו הבית הוא כזה, מי יותר ומי פחות.

משתדלים להקטין חיכוכים. לא לשתף את ההורים בכל דבר. לשחק את המשחק ולסיים את הבגרויות בציונים טובים (זה בדר"כ מה שחשוב להם בשנים האלו).

אח"כ תפרוש כנפיים לישיבה, שגם אם זה לא חתונה זה פחות זמן אצל ההורים (ולפעמים הגיל גורם להורים להתפכח שזה הילד שלהם ואין מה לעשות. לא תמיד).

רק שתדע אבל. כבר שמתי לב שאתה בל"ח. ב"ה זה דבר טוב. ובכל זאת. יש נסיונות גם אחרי החתונה. הן בעבודת ה' ואפילו בהערות של ההורים מדי פעם (כשנפגשים). תחיה את החיים שלך עכשיו ותשמח בהם. ולעולם אל תתייאש.