ספורט. תתאמן הרבה ולפחות את חוסר התיאבון זה יעלים. 

צריך קצת סבלנות והרבה תפילה. בינתיים תמלא את הזמן בהרבה דברים שעושים לך טוב. חברים, משפחה, תחביבים או כל דבר אחר שמשמח את הנפש

פרידה ואז ספורט..?

@אורות הכתובה יקירי,

איתך, מחבק, אוהב כתמיד,

ובשמחה, מה שצריך, אם צריך

(סופ"ש וזה).

רק היום הבנתי כמה..

רציתי לתפוס את כבודו אח"כ, אבל..

זה באמת משפר את המצב רוח. גם אם לטווח הקצר..זה עדיין משהו

ואז מגיעים גמורים וחייבים לאכול. ואז יש כוח להתאמן שוב

בגלל קורטיזול גבוה. שעות של אירובי רק יגדילו את הגרעון, ואם האדם לא מסוגל לאכול הרבה - אז באת מברך יצאת מקלל.

אז כדי להחזיר את התיאבון צריך 'לעודד' את הנפש ולשפר את מצב הרוח. וכושר יכול להועיל מאוד (לא חייב להתאמן שעות).

אני לא מדברת על בן אדם חלש שלא אכל תקופה ארוכה מאוד והגוף שלו התרגל לזה (מקווה שזה לא המצב של פותח השרשור)- אז מן הסתם אסור להכביד על הגוף. אבל גם אז עדיין אפשר להתחיל בקטן ולהתקדם.. 

כל פעילות גופנית משחררת קורטיזול ושאר הורמוני לחץ.

קורטיזול משתחרר בכל מצב של סטרס גופני \ נפשי. זה מה שנקרא הורמון הfight or flight. כשקורטיזול משתחרר המערכת החיסונית נחלשת ונוצר לחץ מטבולי על הגוף.

התפקיד הביולוגי של הקורטיזול הוא בדיוק ההפך מלהגביר רעב. ההפך, כל הורמוני הסטרס מדכאים רעב ותאבון. התפקיד האבולוציוני שלהם הוא לעזור לאדם לעבור מצבי סכנה או מצבים ארוכים של סטרס או מצוקה בלי תלות וצורך במזון. לשמור על האדם חד , דרוך, ועירני.

בגלל זה אפשר לשמוע הרבה מאד יועצים ודיאטנים שממליצים על פעילות גופנית לאנשים שיש להם הפרעות אכילה ורצון לאכול סתם.

אתה מוזמן לבדוק על עצמך. גם אם תצום יום שלם , אבל יקרה לך מקרה שבו תהיה מוצף באדרנלין או תחטוף טראומה כלשהי, אתה לא תרצה לאכול עד הרבה מאד זמן.

Little is known about the interactions between stress and appetite-related hormones, though it has been hypothesized that the effects of cortisol and stress may potentiate the rewarding value of food and increase food cravings, similar to the effects of stress on cravings in substance use

disorders.

זה מהמחקר פה: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5373497/

כמו שניתן לראות , המחקר מצביע על כך שזה דומה למצב של סטרס גורם לאנשים להשתמש בכל מיני חומרים משני תודעה ומצב רוח, כמו סמים.

מעבר לזה, חיפשתי בספרות המדעית ובמחקרים קשר בין קורטיזול לרעב מוגבר ואין שום ביסוס אמיתי לדבר הזה.

הדבר היחיד שמצאתי שמופיע וחוזר על עצמו הרבה פעמים הוא הקשר בין קורטיזול לאכילה כתוצאה מסטרס, אכילה רגשית. יש אנשים שאוכלים כשהם בלחץ. אבל זה לא מצב בריא וזה לא מצב טבעי.

בקיצור, הוכחנו כאן שאכילה בעקבות עלייה ברמת הקורטיזול [סטרס] היא התמכרות.

אם תסתכל על חיות בשבי או בטבע, כל פעם שהן בלחץ או בסטרס הן פשוט לא אוכלות. בכל מצב של סטרס על הגוף כמו חולי, חולשה, מצבי דחק, חיות פשוט לא אוכלות.

מנגנון הרעב – שובע זה משהו שמורכב מכל כך הרבה משתנים ומכל כך הרבה גורמים, שזה כמעט בלתי אפשרי לתת הערכה לאדם ספציפי או לבסס על כך דברים.

יש גורמים פסיכולוגיים ונפשיים, יש הרגלים והתניות, יש אנשים שאוכלים מלחץ, יש אנשים שאוכלים משעמום, יש אנשים שאוכלים מעצבות, יש אנשים שאוכלים מתסכול מיני, זה בדרך כלל פסיכולוגי.  

דבר שני, אף אדם ממוצע מן היישוב לא נכנס לקטוזיס לא ביממה וגם לא ביומיים. זה תהליך מורכב שלוקח זמן והוא תלוי בהרבה מאד גורמים משתנים.

זה תלוי בגיל וברמת הפעילות, אבל בעקרון אדם בשנות ה20 שאוכל דל פחמימה ומתאמן ברצינות, יכול להכנס לקטוזיס תוך יומיים – שלושה.

דבר שני, לא הבנתי מה הכנסת לפה שריפה של שומן ושל שריר. האדם הממוצע לא שורף שום שריר ושום שומן במהלך האימונים שלו, בדרך כלל.

חוץ מזה שבחרת לכתוב את הדברים האלה בתקופה ממש לא מתאימה, כי בכל העולם טרנדים כמו OMAD (ר"ת: ארוחה אחת ביממה), שיטות שונות של תזונה דלת פחמימה (קטו, פליאו, אתקינס ושות' \ צום לסירוגין (16:8 וכל השאר) מאומצים בחום גם על ידי אתלטים מקצועיים וחובבניים כאחד.

באופן כללי ניתן לומר שכל עד איכות השינה טובה ואדם מנהל אורח חיים רגוע , הוא לא יאבד שום שריר גם אם הוא יתאמן בעצימות גבוהה ויצום במשך רוב היממה, כל עד לא יצרוך כמות נמוכה משמעותית של קלוריות ממה שהוא צריך. אדרבא, הוא יבנה ויצבור מסת שריר (!) כל זאת בעיקר תודות להפרשה מוגברת של Growth hormone .

התהליכים הפיזיולוגיים והתהליכים המטבוליים הם כל כך מורכבים שזה פשוט טיפשי לצאת בהכרזות נחרצות כאלה.

בסך הכול רציתי להגיד בהתחלה שספורט מרים תמצב רוח זה הכול. בלי להיכנס לעומקם של דברים. לפחות למדתי פה משהו..

ואתה דמגוג.

האמת היא שאין לך מושג על מה אתה מדבר, אבל אתה מדבר בכזה בטחון ובכזאת נחרצות.

עם אנשים כמוך זה באמת מיותר לנהל דיון.

אבל אני אעשה מצוות קידוש השם ואראה לכולם שאתה קשקשן ועל הדרך כולנו נשכיל:

Cortisol, a glucocorticoid (steroid hormone), is produced from cholesterol in the two adrenal glands located on top of each kidney. It is normally released in response to events and circumstances such as waking up in the morning, exercising, and acute stress. Cortisol’s far-reaching, systemic effects play many roles in the body’s effort to carry out its processes and maintain homeostasis

.

Of interest to the dietetics community, cortisol also plays an important role in human nutrition. It regulates energy by selecting the right type and amount of substrate (carbohydrate, fat, or protein) the body needs to meet the physiological demands placed on it. When chronically elevated, cortisol can have deleterious effects on weight, immune function, and chronic disease risk.

Cortisol (along with its partner epinephrine) is best known for its involvement in the “fight-or-flight” response and temporary increase in energy production, at the expense of processes that are not required for immediate survival. The resulting biochemical and hormonal imbalances (ideally) resolve due to a hormonally driven negative feedback loop. The following is a typical example of how the stress response operates as its intended survival mechanism:

-

Gastrointestinal Problems
Cortisol activates the sympathetic nervous system, causing all of the physiologic responses previously described. As a rule, the parasympathetic nervous system must then be suppressed, since the two systems cannot operate simultaneously. The parasympathetic nervous system is stimulated during quiet activities such as eating, which is important because for the body to best use food energy, enzymes and hormones controlling digestion and absorption must be working at their peak performance.

Imagine what goes on in a cortisol-flooded, stressed-out body when food is consumed: Digestion and absorption are compromised, indigestion develops, and the mucosal lining becomes irritated and inflamed. This may sound familiar. Ulcers are more common during stressful times, and many people with irritable bowel syndrome and colitis report improvement in their symptoms when they master stress management.5 And, of course, the resulting mucosal inflammation leads to the increased production of cortisol, and the cycle continues as the body becomes increasingly taxed.4

-

Under stressful conditions, cortisol provides the body with glucose by tapping into protein stores via gluconeogenesis in the liver. This energy can help an individual fight or flee a stressor. However, elevated cortisol over the long term consistently produces glucose, leading to

increased blood sugar levels.

זה בדיוק מה שהסבירו לך.

למה אנשים צריכים לאכול? כדי לספק אנרגיה לתאים, לגוף.

מתי אנשים אוכלים? אנשים אוכלים באופן טבעי כשרמת הסוכר בדם צונחת , כשלחץ הדם שלהם יורד.

פעילות גופנית, שחרור של קורטיזול, גורמים לעלייה בלחץ הדם וברמת הסוכר בדם. הם בעצמם גורמים לאותה פעולה שמנסים להשיג באמצעות אכילה.

בן אדם בריא בסטרס לא רוצה ולא יכול לאכול, גם אין לו שום צורך בכך.

ההפך , שילוב של קורטיזול ואכילה הוא לא בריא ולא נכון. רמות הקורטיזול הן גבוהות במהלך הבוקר , השיא הוא בערך בשעה 8, והקורטיזול יורד במשך היום. בגלל זה הרבה מאד אנשים פשוט לא יכולים לסבול לאכול בבוקר ולא יכולים להכניס שום דבר לפה שלהם עד שעות הצהריים ואילך.

לקראת השעה 15:00 רמות הקורטיזול צונחות.

Where does cortisol come from and what is its purpose in the body?
Cortisol has become a ‘prime’ hormone of fascination, discussion and confusion within the consumer and fitness industry, due to misleading television commercials and advertisements. It is a steroid (compound based from a steroid nucleus) hormone that is produced in the cortex of the adrenal glands located on top of each kidney. Fasting, food intake, exercising, awakening, and psychosocial stressors cause the body to release cortisol (3,4,6,7). Cortisol is released in a highly irregular manner with peak secretion in the early morning, which then tapers out in the late afternoon and evening. Energy regulation and mobilization are two critical functions of cortisol (4). Cortisol regulates energy by selecting the right type and amount of substrate (carbohydrate, fat or protein) that is needed by the body to meet the physiological demands that is placed upon it. Cortisol mobilizes energy by tapping into the body’s fat stores (in the form of triglycerides) and moving it from one location to another, or delivering it to hungry tissues such as working muscle. Under stressful conditions, cortisol can provide the body with protein for energy production through gluconeogenesis, the process of converting amino acids into useable carbohydrate (glucose) in the liver. Additionally, it can move fat from storage depots and relocate it to fat cell deposits deep in the abdomen (8). Cortisol also aids adipocytes (baby fat cells) to grow up into mature fat cells (9). Finally, cortisol may act as an anti-inflammatory agent, suppressing the immune system during times of physical and psychological stress.

-

It is hypothesized that a combination of factors causes a loss of appetite in relation to anxiety.  Cortisol, stomach acid, hormones, neurotransmitters, and emotional factors are all deemed to be contributors to loss of appetite.

During heightened moments of anxiety, some individuals lose their appetite due to elevated levels of cortisol, the body’s stress hormone.  Increased cortisol can boost the production of stomach acids, which speeds up digestion and creates a sensation of fullness.  This sensation halts signals to the brain that initiate hunger.  Increased acid production can also result in the formation of stomach ulcers.

Several hormones and neurotransmitters in the brain are correlated with emotion and hunger.  Individuals with anxiety often have irregular levels of the neurotransmitter serotonin.  Serotonin impacts feelings of fullness and controls the intensity of anxiety.  If serotonin levels are unbalanced, anxiety and appetite can become irregular. Hormones and neurotransmitters can impact communication with the brain, as the brain may be alerted that the body does not need to eat when in fact it does.

-

The Link Between Cortisol and Stress

When you are experiencing stress, your hypothalamus sends a hormone called Corticol Releasing Factor (CRF) to the adrenals which then release adrenaline to prime the body for action. This is commonly referred to as the fight-or-flight response. At the same time CRF goes to the pituitary gland which produces ACTH a hormone that tells the adrenal glands to release cortisol. Cortisol speeds up the metabolism and with the other neurochemicals, puts the body into high alert and overdrive.

The link between cortisol and stress is very strong. Cortisol also increases sugar in the body because when in a dangerous situation, the body needs more energy. Cortisol helps in stressful situations by supplying that boost of energy. It is the body’s internal candy bar. Cortisol will also activate the immune system, improve memory, reduce sensations of period of stress. In essence cortisone helps maintain the body during under an alert status.

When cortisol and adrenal gland imbalances are present in the body over an extended period of time, major problems can develop. Blood sugar imbalances and increased body fat, loss of muscle and bone density and higher blood pressure are some of the negative effects

.

Cortisol and Depression

Cortisol and stress are linked and are linked with depression as well. People who are depressed can have exceptionally high levels of cortisol in their bodies.

--

אתה זה שאמרת שקורטיזול מגביר רעב.

אז או שתסביר ותביא הוכחות, או שתודה שטעית ותפסיק לקשקש.

הביאו לך כאן מקורות והוכחות, שחור על גבי לבן.

אם אתה לא יודע לקרוא אנגלית אז זו באמת בעיה ולא צריך לקחת אותך ברצינות.

לאנשים עם דכאון יש באופן כרוני רמות גבוהות של קורטיזול בדם.

לאנשים עם PTSD יש באופן כרוני רמות גבוהות של קורטיזול בדם.

אתה רוצה לדעת מה משותף לכל האנשים האלה? אובדן של תאבון.

זה נכון שקורטיזול לא מופרש רק בלחץ נפשי או גופני, אבל אף אחד לא טען אחרת.  הגיבו לטענה שלך שאמרת שקורטיזול מגביר רעב.

התפקיד המרכזי של הקורטיזול הוא אספקה של אנרגיה לגוף, ככל שהריכוז שלו בדם גבוה יותר, והריכוז עולה בתגובה ללחץ או למצב דחק , מערכת העיכול למעשה 'נסגרת', קורטיזול משפיע בצורה מאד דרמטית על כל תהליך העיכול וחלל הבטן.

לכן אנשים מרגישים יותר נוח ויותר רגועים ומשוחררים בשעות הערב, בשעות הערב גם גלי המוח שקטים יותר ורגועים יותר.

בהיבט הביולוגי זה גם הגיוני מאד, כי שעות היום צריכות להיות מוקדשות לעבודה ולמאמץ , ואכילה רק מפריעה לעניין הזה.

ושעות הערב באופן טבעי מוקדשות למנוחה, לרגיעה, לשינה.

-

הלאה.

אתה מבלבל בין כל מיני טענות ולא מובן מה אתה רוצה.

כתוב בצורה ברורה מאד שקורטיזול בתפקידו נועד כדי לאפשר לאדם לעבור תקופות ארוכות של צום. זה נכון,הלאה.

-

מי אמר שאתה כתבת שנכנסים לקטוזיס תוך יום יומיים?

כתבו לך: 'יש פרק של זמן שלא אוכלים ומתאמנים ואז הגוף מפרק ממאגרי השומן ואז אין תחושת רעב.'

אתה השבת: 'אנחנו לא דנים על ketosis, וגם מה שכתבת לגבי הketosis זה שטויות, לא נכון.
אמנם, תהיה שריפה של שומן במהלך צום בפעילות אירובית'

-

כתבו לך שקטוזיס לאדם הממוצע זה תהליך שלוקח הרבה מאד זמן ומצריך תזונה נמוכה מאד בפחמימה.

אבל, זה לא בהכרח נכון לכולם.

אדם צעיר בן 20 ומשהו שהמטבוליזם שלו בריא ולא דפוק לגמרי אחרי שנים של אורח חיים לא נכון ותזונה גרועה, שמתאמן בצורה סדירה, בהחלט יכול להכנס לקטוזיס תוך יומיים – שלושה.

יש ספורטאים בגילאים האלה שנעים ככה בין דל פחמימה להעמסה, הם יכולים להרשות את זה לעצמם.

-

קיצר, אני מכיר אנשים שלא אוכלים לפני האימון , ואוכלים מעט מאד חלבון כי הם צמחונים [לא, הם לא לוקחים תוספים ולא צורכים אבקות חלבון] והם נראים הרבה יותר טוב ממני וממך.

אז כנראה שאתה לא יודע הכל.

-

מה שניסו להסביר לך שלכל אחד יש אורח חיים מאד שונה והרבה מאד משתנים בגופו , בנפשו, ובחייו, כך שבאמת אין טעם להגיד מה נכון ומה לא , כי יש אנשים חיים עם עובדות חיות ולא אותיות על המקלדת.

בסופו של דבר זה עניין של רגישות. מה עד כתבת שם?

שאין בעיה להתאמן אחרי אכילה מרובה?

יכול להיות.

אבל מכיר את מה שהרמבם כתב?

"ולא כל אחד יסבול היגיעה ולא יצטרך אליה גם כן. אבל הטוב בשמירת הבריאות לקצר ההתנועעות, ואין ראוי שתהיה ההתנועעות כי אם על ריקות האצטומכא ואחר הניקוי מן המותרות. לא יעשה התנועעות לא בחום החזק ולא בקור החזק והטוב שבעתים להתנועעות תחילת היום אחר אשר יעור האדם משנתו ואחר הניקוי מן המותרות."

אז היום גם על זה יש מחקרים, ואנחנו יודעים שהדבר הנכון והבריא הוא לאכול ביישוב הדעת, ולנוח אחרי האכילה.

והמצב הבריא יותר לפעילות גופנית הוא על קיבה ריקה ועל מעיים כמה שיותר מרוקנים.

היום בזכות המדע אנחנו יודעים שבקעים בחלל הבטן, למשל בקע סרעפתי ובקע מפשעתי , נגרמים בין היתר בגלל עצירות.

עצירות יוצרת לחץ בתוך חלל הבטן, אכילה יוצרת לחץ בתוך חלל הבטן, להתאמן במצבים כאלה זה לא בריא. ועד לא התחלנו להכנס בכלל לכל תהליך העיכול ולשאר התהליכים שקורים בגוף.

בקיצור, יש מדע, נכון , יש מחקרים. אבל אנשים רגישים ומודעים לא צריכים את זה, כי הם מרגישים, הם רואים.

אבל מי שהוא סתום ממילא שום דבר לא יעזור לו.

זהו, סיימתי.

אני קמה רעבה יותר 

תהיה חזק אחי, ותנסה לראות את הנקודות הטובות. 

שתזכה בקרוב למצוא קשר אמיתי של חיבור ושמחה שישכיח אותה ממך.

(החתימה )

חכי חכי שיבוא האביר על הסוס הלבן את תאכלי לבד לאפה שווארמה  

אז בעצם ככל שבעלך ישמח אותך יותר כך תאכלי פחות ולבסוף תעלמי לו?! 

אולי זה כי את לא אוכלת בשר...

חכמים אמרו אין שמחה אלא בבשר ויין.. (על יין נוותר לך)

ה' ישמור ויציללל איך אפשר בלי בשר!!  תאכלי בשר תראי חיים יפים וטעימים!

הגזמתי כן, זה היה בצחוק חחח

טוב לא יודע... לא מובן לי.   

את בחורה מעניינת  that's for sure!

גם אני עם פחות תיאבון מאשר רוצה לבלוס...

לא טוב

לך תאכל

זו באמת אחלה סגולה.

מאז שיצא לי לאכול פעם ביום, זה הדבר הכי נפלא שקרה לי בחיים.

תמיד שמעתי על העניין הזה בחב"ד,  שצריך להוציא קודם את הארוחה הקודמת שאכלת לפני שאתה בא לצרוך את הארוחה שלאחריה, אבל לא ייחסתי לזה ממש עניין או משמעות.

ידעתי שגם ליוגיסטים וכל מיני רוחניקים יש אובססיה למעיים נקיים, אבל איך אומרים, צריך לחיות מתוך ניסיון.

הקיצר, אני מתרוקן כל בוקר איזה 4-5 פעמים, וזו הרגשה נפלאה.

אפשר גם להתאמן על בטן ריקה, זו בכלל לא בעיה. בעיניי זה עדיף יותר ומומלץ לכולם. זה מרגיש הרבה יותר קליל ונחמד.

חבל רק שאין בידות בשירותים ציבוריים ולהרבה אנשים אורח החיים והמחויבויות פשוט לא מאפשרים ללכת לשירותים בתדירות כזו בשעות הבוקר [אוטובוסים, נסיעות, עבודה שלא מאפשרת , פחד ודחייה משירותים לא ביתיים] אז הם פשוט מלמדים את עצמם להחזיק את זה בפנים.

מסתבר שלאדם הממוצע יש מלא צואה בתוכו, אנחנו מדברים על קילוגרמים. זה מאד לא נחמד , ולפי מה שאני מבין שזה משפיע על כל המערכת המטבולית , והופך אותך לsluggish כזה.

קיצר, מאז שגיליתי כמה נפלא יכול להיות עיכול תקין ובידות, החיים ללא ספק הרבה יותר איכותיים.  אם רק היו לי חברים ומשפחה, החיים באמת היו שלמים עבורי.

אני ממש מבין למה אנשים אומללים ומסכנים כשאין להם את היכולת והאפשרות להיות בשמש ובאוויר הצח, להתאמן , לאכול ביישוב הדעת. לנוח אחרי האכילה. לאכול מזון חם , אמיתי, ביתי.

בשורות טובות...

בשורות טובות בע"ה

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳