החלפתי טיטול לילדה.

די התלבטתי בנידון

בס"ד

הייתי באמצע הדרכה בעבודה מעשית

למה לא עומדים אצלכם? מילא ביום הזיכרון אפשר לעשות פרצופים על ציונות אבל ביום השואה?

אם עמדו דקה בשביל תפילה המונית,

זה אומר שא"א לתקן 2 דקות של שקט או תפילה,

כי עשו את זה לראשונה בכנסייה?

לא נכנס למחלוקת רמ"א וגר"א והמסתעף,

זה פשוט נשמע לי לא מתחיל...

תגידו שזה משהו של ציויינים, ואתם מתנגדים,

ונניח לכם בשקט.

תפילה בציבור הם לא המציאו (יותר גנבו מאיתנו)

ואם זו שתיקה ולא תפילה - זה לא מה שהם עשו.

יכול להיות שהמקור הוא המדינה,

והוא בעייתי לשיטתכם, ואז זה דיון אחר.

כך שמעתי

בויקיפדיה נראה שהצפירה לא החלה בכנסיות,

אלא שם מרגישים אותה יותר.

ממילא המקור כבר לא דתי,

וממילא זה שוב להיכנס למחלוקת הנ"ל.

בס"ד

זה כלי טוב ואני לא מבינה למה לא להשתמש בו

זה שהם התחילו לא אומר שאנחנו לא יכולים להמשיך

בס"ד

איפה שתבחרי

@בא לי בירה

קדושים

פרקי תהלים עולים חרישית בפי,

וכולם לידי הולכים כאילו כלום

(לא רוצה לפרט איפה זה היה..)

בס"ד

עם הילדים בגן..

בערב יום השואה היה משחק כדורגל מאד מפורסם,

והוא לא שודר בטלויזיה הישראלית כי כמובן זה פוגע בצער של היום.

אז חצי מדינה- אם לא יותר -ראו את המשחק בערוצים זרים ודרך האינטרנט..

איך אני יודע? כי כל מי שראה דיווח שהערוצים נתקעו וקבוצות פייסבוק שלמות דיברו על איזה ערוץ הכי פחות נתקע.

אני אישית לא אכפת לי לעמוד כן?  אבל הרבה כשהם בבית בכלל לא עומדים ולא מתעסקים ביום השואה.

לא נראה לי יש פה פרישה מהציבור...

בנוסף, ראיתי שכתוב בפניני הלכה (יש לי הלכה יומית בפלא')

שהוא כותב שכיוון שיום השואה נתקן שלא כהוגן בניסן לא מתעסקים בצער, אז שיתעסקו במצווה של הקמת משפחה היהודית שזה נגד מה שהנאצים רצו להחריב. 

למעשה, רואים את האנשים ברחוב, רואים אנשים שעוצרים את הרכב שלהם בכביש, יוצאים ועומדים, ורואים מתוך איזו אווירה הם עומדים. 

סתם אנשים, איכפת להם, גם מיום הזיכרון לשואה, גם מיום הזיכרון לחללי צה"ל. ההנחה הבסיסית היא, ש"בליבם" יש מה שניכר - ולא להניח שהם איזה "צבועים" שעושים רק בגלל בושה... איש לא יאמר להם כלום אם ימשיכו לנסוע על 120 בכביש בין עירוני (אני הייתי פעם בנהיגה בצומת מרכזית בב"ש. היחידים שהמשיכו לנסוע, היו בדואים מהסביבה. כל השאר עצרו, כולל ברמזור ירוק..).

לאנשים איכפת, הם מרגישים גם את הערך שכולם ביחד מזדהים, מכבדים. זה גורם לרוממות רוח. לתפיסה שזה משהו ששייך לכולם, לכלל הציבור, לכל המדינה. אני זוכר גם קצת יותר מ"פעם", היה לא פחות.. ומעומק הלב.

אין קשר לכך, שכל אחד יכול באופן אישי (והלוואי שיעשו כך..), לחשוב על עניינם של ההרוגים עקד"ה, ולהרגיש מה שעולה בליבו (למעשה, אנחנו רואים שמי שאינם שמים לב לימי הזיכרון הללו, לא מקדישים לכך בדווקא זמנים מיוחדים אחרים.. לפעמים הרבה פחות מאשר לעניינים כמו המנָיות שלהם וכד'..)

יש ענין של ציבור. גם את בריאת העולם וההתבטלות כלפי ה', כל אחד יכול (וצריך) לזכור באופן אישי, גם את יציאת מצרים, גם את השגחת ה' שמתבטאת בסוכות וכו'.

ובכל זאת, דרכה של תורה שקבעה מועדים לכלל ישראל. אנחנו עם ישראל, לפני שאנחנו אנשים מישראל. 

ויש גם ענין בזיכרון כאומה. כמדינה. בוודאי כאשר מדובר על אנשים שנהרגו בגלל היותם יהודים, או עבור המדינה ושנוכל לחיות בה.

להשתתף עם הציבור בצערם, כדברי הרמב"ם.

לגבי הנושא של "מנהג הגויים":

היו מקומות מסויימים (אנגליה, הולנד) שציינו בעבר ימי זיכרון ע"י פעמונים או צפירה. היום זה כמעט לא קיים בשום מקום מלבד מדינת ישראל.

הטעם הפשוט, אינו כל מיני עניינים "גויים", אלא אמצעי לגרום לכולם להזדהות ברגע אחד, עם דבר ששייך לכלל ככלל, מעבר לעניינים הפרטיים של כל אחד בנושא.

הרמ"א פוסק מפורש, שגם מנהג שנהגו הגויים, ואינו בגלל עניינים של פריצות, או משהו חסר-טעם הגיוני (שאז החשש הוא שמא זה בא ממנהג אמורי או ע"ז של אבותיהם), אין בו משום מנהגי הגויים.

אפילו לדעת הגר"א, שאם מדובר במנהג גויים, אז צריך פסוק וכד' כדי לנהוג בו, זה אם לא היינו עושים כך מעצמנו.

ויש סברא, שאכן המדינה היתה מתקנת כך מעצמה. גם אם זה היה תקדימי. מתאים ליחס שלנו אל הנופלים (כמו שהתגלה שוב בפרשת זכריה באומל הי"ד - שאף גוי, כמובן, לא היה נוהג כמותנו בכך...). קביעה של רגע שבו כולם מתייחדים עם זכרם - והאמצעי לכך הוא צפירה. לא פחות מצפירה כאמצעי להזכיר כניסת שבת לציבור..

וכך שמעתי מת"ח חשוב, שכמו שיש מנהגים "פרטיים" (מכנסיים כמו של היום - לא של הכהנים.., חולצה, עניבה בוודאי.. זה התחיל מעם ישראל דווקא?) - כך גם ביחס לעניינים לאומיים, יש דברים שאחרי 2000 שנות גלות, לומדים ממדינות, מה מדינה כמדינה עושה לצורך התארגנות ציבורית.

ובוודאי שיש ערך בשתיקה - וידום אהרון - ובמחשבה וההתייחדות. וערך בכך שכל הציבור עושה זאת יחדיו ברגע מסויים. מותר קצת לשתוק... את הצדיקות של אמירת התהילים, אפשר להשאיר לרגע אחר... לא חייבים להיכנס לאובססיה של "ביטול תורה" בדיוק באותו רגע. כבוד המת דוחה לימוד תורה..

ואגב מה שכתבת בסוגריים 

"למעשה, אנחנו רואים שמי שאינם שמים לב לימי הזיכרון הללו, לא מקדישים לכך בדווקא זמנים מיוחדים אחרים.. לפעמים הרבה פחות מאשר לעניינים כמו המנָיות שלהם וכד'.."

ממש -אבל ממש- לא נכון!  

"גדולי ישראל", זה לא רק מי שכותבים עליהם באתרים חרדיים וכד'..

גדול ישראל לא פחות, היו הרב הרצוג זצ"ל (שהרב אויערבאך זצ"ל נתן פעם על הראש למישהו לגביו, ואמר לו שהוא היה "מלך בתורה"), הרב עוזיאל זצ"ל, הרצי"ה קוק זצ"ל, הרב משולם ראטה זצ"ל, הרב גורן זצ"ל. ועוד רבים רבים.

"גדולי ישראל", בניגוד למה שמנסים לפמפם באמצעי תקשורת מסויימים, אינם נקבעים לפי השתייכות מפלגתית..

כך שהדיון כאן לא היה על זה.

מבחינת הענין ההלכתי, אם יש בעיה או לא או ההיפך - כבר התייחסנו עפ"י גדולי ישראל הקדמונים. וגם אחרונים שהביאו את דבריהם בנושא העקרוני ("חוקות גויים" וכד').

הרב עובדיה היה עומד ושותק? הרב קנייבסקי עומד ושותק?  כמה שידוע לי הם גדולי ישראל גם בלי האתרים החרדים.

אבל תגיד מי כן עומד ושותק ומורה לאחרים לעשות כך.. אדרבא.

כמה שהבנתי הדיון הוא האם אני פורש מהציבור, והאם בכלל אני צריך לעמוד (ולשתוק, כמו שכתבת)

גם אם זה לא חוקות הגויים.   זאת הטענה שלך לפחות..

הרצי"ה קוק זצ"ל, היה עומד ושותק ומורה כך לאחרים.

כך גם אלו שהזכרתי בהודעה הקודמת, למיטב ידיעתי.

גם הרצ"י טאו שליט"א, עושה כך ומורה כך.

הרב קנייבסקי שליט"א, בוודאי שיש חרדת קדש כלפיו ות"ח גדול מאד. אבל מה שנהיה בזמנים האחרונים, שכל מי שאינו רוצה לעיין יותר מידי באיזו הלכה, ובגישות השונות בכל מיני עניינים, אומר "הרב קנייבסקי", זה לא שייך. גם אם באתר חרדי מסויים כבר לא קוראים לו "הרב", אלא סתם "שר התורה".. מאד לא נוח, כשמידרג הרבנים נקבע לפי אתרי תקשורת, או "משאל דעת קהל". אני מניח שדעתו בוודאי אינה נוחה מזה.

[מה היה עושה הרב עובדיה זצ"ל, אינני יודע. אני יכול לשאול נכד שלו, ת"ח, שאני פוגש מידי פעם. 

מכל מקום, מציע למי שחושב שבשבילו הצפירה זה "ביטול תורה" כי הוא מניח שהרב עובדיה למד באותו זמן... שילמד גם בשאר הזמן בהתמדה שלו..]

יצאת על מי שלא עומד ושותק כאילו איזה חוטא... זה לא בסדר.

וזה לא בגלל ביטול תורה -ממש לא. 

אם מישהו קורא תהילים בצפירה זה כי הוא מאמין שזה מה שעוזר להם אם כבר מזכירים אותם.

לדעתי ולדעת עוד אנשים, יש תשעה באב שבו מתאבלים על כל הצרות שפוקדות את העם היהודי

וזה לא משנה איך כל אחד נהרג. ותאמין לי שאני אשכרה חושב על החיילים כשאני יושב על הרצפה. 

(דווקא בשנים שעמדתי זה רק הכניס אותי לעצבות כי אין למה לצפות.. סתם זוכרים בלי פואנטה)

מי שחושב שהימים האלה שנקבעו לנו זה לא מספיק - חובת ההוכחה עליו לא עלינו.

נ.ב.

למעשה דווקא מי שתיקן את ימי הזיכרון האלה והצפירות ממשיך להקריב חיי יהודים

ולקחת את כספי ניצולי השואה שבשבילם הוא עומד.

א. לא "יצאתי על מישהו"... לא דברתי על "מישהו", אלא על הענין. קרא שוב - ותראה.

אם מישהו אומר, "אני עושה כך וכך כי הרב שלי אמר", אין לי דיון איתו. עושה כי הרב שלו אמר, שיהיה בריא..

אני דיברתי על הענין. הן הלכתית - לגבי הנושא של שלילת הענין של "מנהג גויים"; הן מהותית, לגבי הערך של רגע שתיקה לכבוד, כולם ביחד; והן לגבי לא לאבד הרגשות טבעיות של השתתפות בצער, בגלל נימוקים שכאילו בשם "יראת שמיים". כשיראת שמיים, גורמת לדברים פשוטים להיות לא מורגשים, זו בעיה.

ב. עניינית - מה שאמרת שזה לא בגלל "ביטול תורה", אלא כי חושבים שאמירת תהילים תעזור יותר. כבר אמרתי, אני גם לא רואה "אסון" בכך שמישהו אומר אז תהילים... באתי להדגיש שלדעתי זה לא נצרך. למה? כי תהילים אפשר להגיד גם בזמן אחר; ולעמידה הזו בשתיקה - בניגוד למה שכתבת שזה "בלי פואנטה" ואין למה לצפות.. - יש ערך עצום. יהודי לא צריך לעשות לפעמים חשבון הנפש בשקט, בלי תהילים?.. אז זה חשבון נפש לא פרטי בלבד, כללי. יש הרבה מאד "למה לצפות". לחשוב על הערך של מסירות הנפש למען כלל ישראל, על הערך של ההרוגים עקד"ה, על מה שזכינו מתוך זה. זה חשבון עמוק מאד. אם הרגשת ש"סתם זוכרים" - אע"פ שגם זה לכבוד הנופלים ויש בכך ערך - אז כעת תזכור בצורה יותר גדולה, לא בצורה "חילונית"..

ג. תשעה באב לא ניתקן על זה. הוא ניתקן על החורבן - ונכון שממילא מזה גם שאר הצרות שפקדו ל"ע את עם ישראל. אתה חושב אז גם על הנופלים, יפה מאד.. אבל אפשר גם כל דבר בזמנו.

בפולין, קבעו תענית כ' סיון על פרעות ת"ח ת"ט. כולל אמירת סליחות. עי' בסידור "בית יעקב" לרב יעב"ץ עמדין, עדיין יש שם את זה. לא הסתמכו על כך שיש תשעה באב...

בנידון דידן לא תיקנו סליחות וכד', אלא יום שבאופן לאומי זוכרים, מכבדים, נותנים אל לב. 

אז מה שייך "שהימים האלה שנקבעו זה לא מספיק".. לא נקבעו על זה. זו רק דוגמה איך בסברות כאילו-הלכתיות, מכופפים את השכל הישר.. מי שרוצה לומר כך למסקנה, שיבושם לו - אבל להגיד כאילו זו הסברא הפשוטה, ומי שאומר אחרת, "עליו חובת ההוכחה"?....

כך גם ההיפך - מלא ימי "פורים" נקבעו בקהילות השונות - ולא סמכו על פסח שכולל יסוד כל הניסים...

ד. להגיד "מי שתיקן את הצפירות הללו ממשיך להקריב חיי יהודים ולקחת את כספי ניצולי השואה", זה פופוליסטי למדי.

"מי שתיקן" היו נציגי הציבור. והציבור הוא זה שממשיך את זה. ומי שהיו אז, בחלקם כבר לא נמצאים כאן היום, בוודאי לא בהנהגת המדינה... ובכללי, ב"ה, רוב מה שהנהגת המדינה עושה מבחינת "חיי יהודים", זה להגן עליהם - כולל עלינו שדנים כאן כעת - ולא ההיפך ח"ו. אן ענין לקטרג, בפרט כשהזכות מאד ברורה.

וגם לא "לוקחים כספי ניצולי שואה".. מתגלות מידי פעם עוולות, ובדרך כלל מי שמעלה אותם הם דווקא נבחרי הציבור. ומשתדלים לתקן.

לדעתי, רוב הדתיים עומדים ושותקים.

וטוב מאד שעושים כך.

הרי עושים לכבוד ההרוגים עקד"ה - כך שאין בכך ביטול תורה - אז למה לא לשתוק?

כל שאר הימים לומדים ואומרים תהילים? כולל "חרדים".. ואם רוצים לומר תהילים, אי אפשר רגע לפני או אחרי (אם כי באמת אין אסון אם גם לוחשים אז פרק תהילים..)?

למה "אין טעם" (זה לתגובה שלפנייך), לעמוד רגע בשקט, ו"יש טעם" לכאלה שעושים שעה "התבודדות" בלי להוציא מילה מהפה?...

למה "אין טעם" בצפירה שגורמת שכל הציבור בבת אחת יתייחד עם זכרם וכבודם של ההרוגים על קידוש שמו ית'?

ואצל עם ישראל אין דבר כזה, שעמודים בגלל הכבוד? בוודאי שיש. אין "וידום אהרון" של קבלת הדין ומה שזכה בגלל זה? יש.

הרי מובא בשם בעל התניא דומני, שעשרה יהודים שעומדים יחד באיזה מקום, אפילו לא עשו כלום, מלאך נשרף על ידם.. מכח קדושת הציבור, אז כל הציבור ביחד?

ולמה לא להקדיש זמן לחשוב על ערכם של היחידים שמוסרים נפשם על קידוש השם, איך הוא מתרומם לקדושת הכלל, ועל הגודל של מה שזכינו, שבשבילו הוקרבו קרבנות כאלה, ושבגללו אנחנו כבר כאן ולא "שם"..

ולהזדהות עם צער האומה, והיחידים, מעומק הלב - ולצאת מזה יותר טובים?..

לדעתי, ההפסד כולו של מי שלא עם זה.

במיוחד שזה סתם יכול להגביר שנאה, הרי בעייה הלכתית אין בכלל עם זה, אז למה לא? סה"כ דקה אחת או שתיים.

והרהרתי תהילים בלב

ומי ש"לא מקפיד שם על המצווה" - חוששני שזה יכול לפעמים לומר כמה דברים מעבר לכך, גם כשזה באיצטלה של "יראת שמיים"..

הוא "מקפיד" על זמן בשנה שהוא ממש חושב על מה שהיה בשואה? או שבגלל שלא מחוור לו איזו "מצוה" זו הוא לא עושה את זה?..

בעיני, עקום לגמרי. יש זמן, שהמוני יהודים ביחד עומדים ומקדישים לכבד את זכר אלו שמתו על קידוש השם בשנים האיומות הללו. חושבים רגע, מזדהים עם צער האומה - אז אי אפשר להשתתף בזה?  לדעתי, רחמנות על מי שנוהג כך. מפסיד הזדמנות גדולה של מה שכותב הרמב"ם לגבי "מצטער בצערם"..

[לפעמים יש אפילו כאלה, שממש באותו רגע פתאום נדלקת אצלם החשיבות העצומה של לימוד תורה בהתמדה ולא לבטל רגע...]

הרשב"ש כותב, על מקום שהיו זורקים פיסות נייר בלוויות, שלא יבטלו את זה. כי זה נעשה בתור דבר שהוא "לכבוד המת". אע"פ שלא מובן בדיוק ה"ענין" שבכך. אבל ככה התקבל שם לכבוד. קל וחומר, לעמוד, לשתוק, כולם באותו זמן (הרבי מלובאוויטש הציע פעם באמריקה, שיתחילו כל יום ב"רגע של שתיקה"..)

אמר פעם הרצי"ה זצ"ל, במוצאי שבת פרשת אחרי מות-קדושים,שהיתה סמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל: "מה ענין הצפירה - זכרון קדושים. אז בגלל שהמדינה עושה, לא צריך לזכור קדושים? ישרים דרכי ה' "..

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

מה לגבי אוגרים סוריים?

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

אני ערה

לא ברור איך ולמה

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?