החלפתי טיטול לילדה.

די התלבטתי בנידון

בס"ד

הייתי באמצע הדרכה בעבודה מעשית

למה לא עומדים אצלכם? מילא ביום הזיכרון אפשר לעשות פרצופים על ציונות אבל ביום השואה?

אם עמדו דקה בשביל תפילה המונית,

זה אומר שא"א לתקן 2 דקות של שקט או תפילה,

כי עשו את זה לראשונה בכנסייה?

לא נכנס למחלוקת רמ"א וגר"א והמסתעף,

זה פשוט נשמע לי לא מתחיל...

תגידו שזה משהו של ציויינים, ואתם מתנגדים,

ונניח לכם בשקט.

תפילה בציבור הם לא המציאו (יותר גנבו מאיתנו)

ואם זו שתיקה ולא תפילה - זה לא מה שהם עשו.

יכול להיות שהמקור הוא המדינה,

והוא בעייתי לשיטתכם, ואז זה דיון אחר.

כך שמעתי

בויקיפדיה נראה שהצפירה לא החלה בכנסיות,

אלא שם מרגישים אותה יותר.

ממילא המקור כבר לא דתי,

וממילא זה שוב להיכנס למחלוקת הנ"ל.

בס"ד

זה כלי טוב ואני לא מבינה למה לא להשתמש בו

זה שהם התחילו לא אומר שאנחנו לא יכולים להמשיך

בס"ד

איפה שתבחרי

@בא לי בירה

קדושים

פרקי תהלים עולים חרישית בפי,

וכולם לידי הולכים כאילו כלום

(לא רוצה לפרט איפה זה היה..)

בס"ד

עם הילדים בגן..

בערב יום השואה היה משחק כדורגל מאד מפורסם,

והוא לא שודר בטלויזיה הישראלית כי כמובן זה פוגע בצער של היום.

אז חצי מדינה- אם לא יותר -ראו את המשחק בערוצים זרים ודרך האינטרנט..

איך אני יודע? כי כל מי שראה דיווח שהערוצים נתקעו וקבוצות פייסבוק שלמות דיברו על איזה ערוץ הכי פחות נתקע.

אני אישית לא אכפת לי לעמוד כן?  אבל הרבה כשהם בבית בכלל לא עומדים ולא מתעסקים ביום השואה.

לא נראה לי יש פה פרישה מהציבור...

בנוסף, ראיתי שכתוב בפניני הלכה (יש לי הלכה יומית בפלא')

שהוא כותב שכיוון שיום השואה נתקן שלא כהוגן בניסן לא מתעסקים בצער, אז שיתעסקו במצווה של הקמת משפחה היהודית שזה נגד מה שהנאצים רצו להחריב. 

למעשה, רואים את האנשים ברחוב, רואים אנשים שעוצרים את הרכב שלהם בכביש, יוצאים ועומדים, ורואים מתוך איזו אווירה הם עומדים. 

סתם אנשים, איכפת להם, גם מיום הזיכרון לשואה, גם מיום הזיכרון לחללי צה"ל. ההנחה הבסיסית היא, ש"בליבם" יש מה שניכר - ולא להניח שהם איזה "צבועים" שעושים רק בגלל בושה... איש לא יאמר להם כלום אם ימשיכו לנסוע על 120 בכביש בין עירוני (אני הייתי פעם בנהיגה בצומת מרכזית בב"ש. היחידים שהמשיכו לנסוע, היו בדואים מהסביבה. כל השאר עצרו, כולל ברמזור ירוק..).

לאנשים איכפת, הם מרגישים גם את הערך שכולם ביחד מזדהים, מכבדים. זה גורם לרוממות רוח. לתפיסה שזה משהו ששייך לכולם, לכלל הציבור, לכל המדינה. אני זוכר גם קצת יותר מ"פעם", היה לא פחות.. ומעומק הלב.

אין קשר לכך, שכל אחד יכול באופן אישי (והלוואי שיעשו כך..), לחשוב על עניינם של ההרוגים עקד"ה, ולהרגיש מה שעולה בליבו (למעשה, אנחנו רואים שמי שאינם שמים לב לימי הזיכרון הללו, לא מקדישים לכך בדווקא זמנים מיוחדים אחרים.. לפעמים הרבה פחות מאשר לעניינים כמו המנָיות שלהם וכד'..)

יש ענין של ציבור. גם את בריאת העולם וההתבטלות כלפי ה', כל אחד יכול (וצריך) לזכור באופן אישי, גם את יציאת מצרים, גם את השגחת ה' שמתבטאת בסוכות וכו'.

ובכל זאת, דרכה של תורה שקבעה מועדים לכלל ישראל. אנחנו עם ישראל, לפני שאנחנו אנשים מישראל. 

ויש גם ענין בזיכרון כאומה. כמדינה. בוודאי כאשר מדובר על אנשים שנהרגו בגלל היותם יהודים, או עבור המדינה ושנוכל לחיות בה.

להשתתף עם הציבור בצערם, כדברי הרמב"ם.

לגבי הנושא של "מנהג הגויים":

היו מקומות מסויימים (אנגליה, הולנד) שציינו בעבר ימי זיכרון ע"י פעמונים או צפירה. היום זה כמעט לא קיים בשום מקום מלבד מדינת ישראל.

הטעם הפשוט, אינו כל מיני עניינים "גויים", אלא אמצעי לגרום לכולם להזדהות ברגע אחד, עם דבר ששייך לכלל ככלל, מעבר לעניינים הפרטיים של כל אחד בנושא.

הרמ"א פוסק מפורש, שגם מנהג שנהגו הגויים, ואינו בגלל עניינים של פריצות, או משהו חסר-טעם הגיוני (שאז החשש הוא שמא זה בא ממנהג אמורי או ע"ז של אבותיהם), אין בו משום מנהגי הגויים.

אפילו לדעת הגר"א, שאם מדובר במנהג גויים, אז צריך פסוק וכד' כדי לנהוג בו, זה אם לא היינו עושים כך מעצמנו.

ויש סברא, שאכן המדינה היתה מתקנת כך מעצמה. גם אם זה היה תקדימי. מתאים ליחס שלנו אל הנופלים (כמו שהתגלה שוב בפרשת זכריה באומל הי"ד - שאף גוי, כמובן, לא היה נוהג כמותנו בכך...). קביעה של רגע שבו כולם מתייחדים עם זכרם - והאמצעי לכך הוא צפירה. לא פחות מצפירה כאמצעי להזכיר כניסת שבת לציבור..

וכך שמעתי מת"ח חשוב, שכמו שיש מנהגים "פרטיים" (מכנסיים כמו של היום - לא של הכהנים.., חולצה, עניבה בוודאי.. זה התחיל מעם ישראל דווקא?) - כך גם ביחס לעניינים לאומיים, יש דברים שאחרי 2000 שנות גלות, לומדים ממדינות, מה מדינה כמדינה עושה לצורך התארגנות ציבורית.

ובוודאי שיש ערך בשתיקה - וידום אהרון - ובמחשבה וההתייחדות. וערך בכך שכל הציבור עושה זאת יחדיו ברגע מסויים. מותר קצת לשתוק... את הצדיקות של אמירת התהילים, אפשר להשאיר לרגע אחר... לא חייבים להיכנס לאובססיה של "ביטול תורה" בדיוק באותו רגע. כבוד המת דוחה לימוד תורה..

ואגב מה שכתבת בסוגריים 

"למעשה, אנחנו רואים שמי שאינם שמים לב לימי הזיכרון הללו, לא מקדישים לכך בדווקא זמנים מיוחדים אחרים.. לפעמים הרבה פחות מאשר לעניינים כמו המנָיות שלהם וכד'.."

ממש -אבל ממש- לא נכון!  

"גדולי ישראל", זה לא רק מי שכותבים עליהם באתרים חרדיים וכד'..

גדול ישראל לא פחות, היו הרב הרצוג זצ"ל (שהרב אויערבאך זצ"ל נתן פעם על הראש למישהו לגביו, ואמר לו שהוא היה "מלך בתורה"), הרב עוזיאל זצ"ל, הרצי"ה קוק זצ"ל, הרב משולם ראטה זצ"ל, הרב גורן זצ"ל. ועוד רבים רבים.

"גדולי ישראל", בניגוד למה שמנסים לפמפם באמצעי תקשורת מסויימים, אינם נקבעים לפי השתייכות מפלגתית..

כך שהדיון כאן לא היה על זה.

מבחינת הענין ההלכתי, אם יש בעיה או לא או ההיפך - כבר התייחסנו עפ"י גדולי ישראל הקדמונים. וגם אחרונים שהביאו את דבריהם בנושא העקרוני ("חוקות גויים" וכד').

הרב עובדיה היה עומד ושותק? הרב קנייבסקי עומד ושותק?  כמה שידוע לי הם גדולי ישראל גם בלי האתרים החרדים.

אבל תגיד מי כן עומד ושותק ומורה לאחרים לעשות כך.. אדרבא.

כמה שהבנתי הדיון הוא האם אני פורש מהציבור, והאם בכלל אני צריך לעמוד (ולשתוק, כמו שכתבת)

גם אם זה לא חוקות הגויים.   זאת הטענה שלך לפחות..

הרצי"ה קוק זצ"ל, היה עומד ושותק ומורה כך לאחרים.

כך גם אלו שהזכרתי בהודעה הקודמת, למיטב ידיעתי.

גם הרצ"י טאו שליט"א, עושה כך ומורה כך.

הרב קנייבסקי שליט"א, בוודאי שיש חרדת קדש כלפיו ות"ח גדול מאד. אבל מה שנהיה בזמנים האחרונים, שכל מי שאינו רוצה לעיין יותר מידי באיזו הלכה, ובגישות השונות בכל מיני עניינים, אומר "הרב קנייבסקי", זה לא שייך. גם אם באתר חרדי מסויים כבר לא קוראים לו "הרב", אלא סתם "שר התורה".. מאד לא נוח, כשמידרג הרבנים נקבע לפי אתרי תקשורת, או "משאל דעת קהל". אני מניח שדעתו בוודאי אינה נוחה מזה.

[מה היה עושה הרב עובדיה זצ"ל, אינני יודע. אני יכול לשאול נכד שלו, ת"ח, שאני פוגש מידי פעם. 

מכל מקום, מציע למי שחושב שבשבילו הצפירה זה "ביטול תורה" כי הוא מניח שהרב עובדיה למד באותו זמן... שילמד גם בשאר הזמן בהתמדה שלו..]

יצאת על מי שלא עומד ושותק כאילו איזה חוטא... זה לא בסדר.

וזה לא בגלל ביטול תורה -ממש לא. 

אם מישהו קורא תהילים בצפירה זה כי הוא מאמין שזה מה שעוזר להם אם כבר מזכירים אותם.

לדעתי ולדעת עוד אנשים, יש תשעה באב שבו מתאבלים על כל הצרות שפוקדות את העם היהודי

וזה לא משנה איך כל אחד נהרג. ותאמין לי שאני אשכרה חושב על החיילים כשאני יושב על הרצפה. 

(דווקא בשנים שעמדתי זה רק הכניס אותי לעצבות כי אין למה לצפות.. סתם זוכרים בלי פואנטה)

מי שחושב שהימים האלה שנקבעו לנו זה לא מספיק - חובת ההוכחה עליו לא עלינו.

נ.ב.

למעשה דווקא מי שתיקן את ימי הזיכרון האלה והצפירות ממשיך להקריב חיי יהודים

ולקחת את כספי ניצולי השואה שבשבילם הוא עומד.

א. לא "יצאתי על מישהו"... לא דברתי על "מישהו", אלא על הענין. קרא שוב - ותראה.

אם מישהו אומר, "אני עושה כך וכך כי הרב שלי אמר", אין לי דיון איתו. עושה כי הרב שלו אמר, שיהיה בריא..

אני דיברתי על הענין. הן הלכתית - לגבי הנושא של שלילת הענין של "מנהג גויים"; הן מהותית, לגבי הערך של רגע שתיקה לכבוד, כולם ביחד; והן לגבי לא לאבד הרגשות טבעיות של השתתפות בצער, בגלל נימוקים שכאילו בשם "יראת שמיים". כשיראת שמיים, גורמת לדברים פשוטים להיות לא מורגשים, זו בעיה.

ב. עניינית - מה שאמרת שזה לא בגלל "ביטול תורה", אלא כי חושבים שאמירת תהילים תעזור יותר. כבר אמרתי, אני גם לא רואה "אסון" בכך שמישהו אומר אז תהילים... באתי להדגיש שלדעתי זה לא נצרך. למה? כי תהילים אפשר להגיד גם בזמן אחר; ולעמידה הזו בשתיקה - בניגוד למה שכתבת שזה "בלי פואנטה" ואין למה לצפות.. - יש ערך עצום. יהודי לא צריך לעשות לפעמים חשבון הנפש בשקט, בלי תהילים?.. אז זה חשבון נפש לא פרטי בלבד, כללי. יש הרבה מאד "למה לצפות". לחשוב על הערך של מסירות הנפש למען כלל ישראל, על הערך של ההרוגים עקד"ה, על מה שזכינו מתוך זה. זה חשבון עמוק מאד. אם הרגשת ש"סתם זוכרים" - אע"פ שגם זה לכבוד הנופלים ויש בכך ערך - אז כעת תזכור בצורה יותר גדולה, לא בצורה "חילונית"..

ג. תשעה באב לא ניתקן על זה. הוא ניתקן על החורבן - ונכון שממילא מזה גם שאר הצרות שפקדו ל"ע את עם ישראל. אתה חושב אז גם על הנופלים, יפה מאד.. אבל אפשר גם כל דבר בזמנו.

בפולין, קבעו תענית כ' סיון על פרעות ת"ח ת"ט. כולל אמירת סליחות. עי' בסידור "בית יעקב" לרב יעב"ץ עמדין, עדיין יש שם את זה. לא הסתמכו על כך שיש תשעה באב...

בנידון דידן לא תיקנו סליחות וכד', אלא יום שבאופן לאומי זוכרים, מכבדים, נותנים אל לב. 

אז מה שייך "שהימים האלה שנקבעו זה לא מספיק".. לא נקבעו על זה. זו רק דוגמה איך בסברות כאילו-הלכתיות, מכופפים את השכל הישר.. מי שרוצה לומר כך למסקנה, שיבושם לו - אבל להגיד כאילו זו הסברא הפשוטה, ומי שאומר אחרת, "עליו חובת ההוכחה"?....

כך גם ההיפך - מלא ימי "פורים" נקבעו בקהילות השונות - ולא סמכו על פסח שכולל יסוד כל הניסים...

ד. להגיד "מי שתיקן את הצפירות הללו ממשיך להקריב חיי יהודים ולקחת את כספי ניצולי השואה", זה פופוליסטי למדי.

"מי שתיקן" היו נציגי הציבור. והציבור הוא זה שממשיך את זה. ומי שהיו אז, בחלקם כבר לא נמצאים כאן היום, בוודאי לא בהנהגת המדינה... ובכללי, ב"ה, רוב מה שהנהגת המדינה עושה מבחינת "חיי יהודים", זה להגן עליהם - כולל עלינו שדנים כאן כעת - ולא ההיפך ח"ו. אן ענין לקטרג, בפרט כשהזכות מאד ברורה.

וגם לא "לוקחים כספי ניצולי שואה".. מתגלות מידי פעם עוולות, ובדרך כלל מי שמעלה אותם הם דווקא נבחרי הציבור. ומשתדלים לתקן.

לדעתי, רוב הדתיים עומדים ושותקים.

וטוב מאד שעושים כך.

הרי עושים לכבוד ההרוגים עקד"ה - כך שאין בכך ביטול תורה - אז למה לא לשתוק?

כל שאר הימים לומדים ואומרים תהילים? כולל "חרדים".. ואם רוצים לומר תהילים, אי אפשר רגע לפני או אחרי (אם כי באמת אין אסון אם גם לוחשים אז פרק תהילים..)?

למה "אין טעם" (זה לתגובה שלפנייך), לעמוד רגע בשקט, ו"יש טעם" לכאלה שעושים שעה "התבודדות" בלי להוציא מילה מהפה?...

למה "אין טעם" בצפירה שגורמת שכל הציבור בבת אחת יתייחד עם זכרם וכבודם של ההרוגים על קידוש שמו ית'?

ואצל עם ישראל אין דבר כזה, שעמודים בגלל הכבוד? בוודאי שיש. אין "וידום אהרון" של קבלת הדין ומה שזכה בגלל זה? יש.

הרי מובא בשם בעל התניא דומני, שעשרה יהודים שעומדים יחד באיזה מקום, אפילו לא עשו כלום, מלאך נשרף על ידם.. מכח קדושת הציבור, אז כל הציבור ביחד?

ולמה לא להקדיש זמן לחשוב על ערכם של היחידים שמוסרים נפשם על קידוש השם, איך הוא מתרומם לקדושת הכלל, ועל הגודל של מה שזכינו, שבשבילו הוקרבו קרבנות כאלה, ושבגללו אנחנו כבר כאן ולא "שם"..

ולהזדהות עם צער האומה, והיחידים, מעומק הלב - ולצאת מזה יותר טובים?..

לדעתי, ההפסד כולו של מי שלא עם זה.

במיוחד שזה סתם יכול להגביר שנאה, הרי בעייה הלכתית אין בכלל עם זה, אז למה לא? סה"כ דקה אחת או שתיים.

והרהרתי תהילים בלב

ומי ש"לא מקפיד שם על המצווה" - חוששני שזה יכול לפעמים לומר כמה דברים מעבר לכך, גם כשזה באיצטלה של "יראת שמיים"..

הוא "מקפיד" על זמן בשנה שהוא ממש חושב על מה שהיה בשואה? או שבגלל שלא מחוור לו איזו "מצוה" זו הוא לא עושה את זה?..

בעיני, עקום לגמרי. יש זמן, שהמוני יהודים ביחד עומדים ומקדישים לכבד את זכר אלו שמתו על קידוש השם בשנים האיומות הללו. חושבים רגע, מזדהים עם צער האומה - אז אי אפשר להשתתף בזה?  לדעתי, רחמנות על מי שנוהג כך. מפסיד הזדמנות גדולה של מה שכותב הרמב"ם לגבי "מצטער בצערם"..

[לפעמים יש אפילו כאלה, שממש באותו רגע פתאום נדלקת אצלם החשיבות העצומה של לימוד תורה בהתמדה ולא לבטל רגע...]

הרשב"ש כותב, על מקום שהיו זורקים פיסות נייר בלוויות, שלא יבטלו את זה. כי זה נעשה בתור דבר שהוא "לכבוד המת". אע"פ שלא מובן בדיוק ה"ענין" שבכך. אבל ככה התקבל שם לכבוד. קל וחומר, לעמוד, לשתוק, כולם באותו זמן (הרבי מלובאוויטש הציע פעם באמריקה, שיתחילו כל יום ב"רגע של שתיקה"..)

אמר פעם הרצי"ה זצ"ל, במוצאי שבת פרשת אחרי מות-קדושים,שהיתה סמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל: "מה ענין הצפירה - זכרון קדושים. אז בגלל שהמדינה עושה, לא צריך לזכור קדושים? ישרים דרכי ה' "..

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות