כן.
יהדות היא לא רק דת, יהדות היא לאום. אז ככה כל מי שאמא שלו יהודיה הוא יהודי גם(זה ככה גם לפי חוק)
אבל באמת שאין לזה שום משמעות מעבר להגדרה

לא במובן דתי. בפנימיות, אין לך משמעות לשורשים שלך?
סתם אפילו בהקשר של שואה, מדינה, גלות או גאולה

ברור שיש משמעות לשורשים. פשוט כשהוא שאל את השאלה חשבתי ישר על הבחינה הדתית ולזה אין משמעות

נצא מנקודת הנחה שאין ח"ו אלוקים. איזו משמעות יש לעם ישראל לא"י?
מבחינתך לא אמורה להיות לאף אחד מהנ'ל משמעות כלפיך.

אין לזה משמעות מבחינת גאולה וייעוד ארץ ישראל לעם היהודי, אבל כמו שצרפתי הוא חלק מהעם הצרפתי וסלובני הוא חלק מהעם הסלובני, ככה אני חלק מהעם היהודי. אין לזה משמעות עמוקה וחיבור שורשי או משהו

מה הופך אותך לחלק מעם? אין לזה משמעות אם העולם הוא רק טבע. אין אידיאה של "עם ישראל" שצריך למלא אותה. זכרון השואה והנופלים בקרבות הוא מיותר. אין היקש לוגי שיביא למסקנה שטקסים זה אירוע חשוב. מה ההבדל בין כבשים לחיילים? בין יהודי שנרצח לערבי שנרצח ע"י חיילים? אם זו רק התחושה שאנחנו מרגישים - אז מה זה אומר לגבי האמת? התחושה קובעת מה נכון ומה אמיתי?
ואם התחושה קובעת - אז מה לגבי זה שרוב העולם מרגיש שיש אלוהים? למה שם התחושה לא אומרת כלום לגבי האמת?

ההורים שלי יהודים- אז אני יהודי וחלק מהעם.
אין לזה משמעות עמוקה שהנשמות שלנו מחוברות או וואטאבר, אבל זה להיות חלק ממשהו. כמו כל קבוצת אנשים, נגיד כל מי שלומד באוניברסיטה שלי אז אני קשור אליו. אין לזה משמעות, אבל אני והם קשורים. אז אם יצא מישהו מהאוניברסיטה שיקבל פרס נובל, כולנו נהיה גאים גם בלי להכיר אותו
למה זיכרון הוא דבר מיותר? סבא וסבתא שלי נרצחו בשואה, סבא וסבתא של חבר שלי נרצחו בשואה, למה לשכוח את זה? על אותו עיקרון שאמרתי רק לצד השני, אם ירצחו מישהו מהעם שלי זה יפריע לי. במיוחד שזה משהו שנעשה באופן שיטתי
פחות יפריע לי שמישהו בלוס אנג'לס נרצח, אבל זה עדיין יפריע.
זה לא התחושה שקובעת, זה המוסכמות וההבניות החברתיות. אם לא היו מדינות וכל אחד היה יכול לגור איפה שהוא רוצה אז לא היה לעם שום משמעות
לא יודע מאיפה הבאת את זה שרוב העולם מרגיש שיש אלוהים. אבל זה לא קשור לעניין כי זה אמונה, ואצל כל אחד היא שונה

איך ההורים שלך קובעים לאיזה עם אתה שייך? זו הבניה חברתית שנוצרה עם התקדמות האבולוציה, שזהות ההורים מכריעה את זהות הילדים שלהם. אין בזה אמת כלשהי. כמו שעם הזמן אנשים המציאו את אלוהים כדי להרגיש משמעות, המציאו עמים כדי להרגיש שייכות. עליך מוטלת חובת ההוכחה שיש באמת דבר כזה (בהנחה שכמו כל אתאיסט, אתה מאמין שכדי להניח שישות קיימת צריך למצוא לכך טיעון לוגי שאין דרך לערער עליו).

ושוב, מה שמרגיש כלפי חברך לספסל הלימודים לא אומרת שהתחושה הזאת משקפת משהו אמיתי. כלומר, אין בעיה להרגיש תחושות כאלה, אבל תחושות הן רק תחושות; לא נובעים מהן ערכים, אידיאות ומסקנות כלשהן על המציאות עצמה.

אז מה שסבא וסבתא נרצחו בשואה? למה זה דבר שהמדינה צריכה לבזבז עליו כל כך הרבה כסף? מה כבר יקרה אם נשכח?
זה היה מזמן, ואין חובה לזכור. אין חובות בכלל כשאין אלוהים.
עוד פעם, כשמישהו מהעם שלך ימות יפריע לך - כי המוח עם האבולוציה פיתח תחושות של השתייכות לקולקטיב, לקבוצה לאומית.

ידוע שהרוב המוחלט מאמינים באלוהים.
גם בקיום עם צריך להאמין. בכל דבר צריך להאמין. אי אפשר לדעת דבר (מלבד קיומה של התודעה שלי; שהיא זו שחושבת וחווה ומרגישה).

אין שום דבר אמיתי כמעט בעולם הזה. הכל פיקציה, הכל הבניות חברתיות. אם ההבניה החברתית הייתה שמותר לרצוח- אז היו רוצחים. וכולם רואים את זה כמשהו רע, שאין שום דבר אמיתי, ואין באמת דבר כזה מוסר, אבל אני לא רואה בזה שום דבר רע

שוב פעם, מסכים, זה לא משנה את המציאות. יכול להיות שזה יהיה לאדם מסוים ערך, כמו להגן על המדינה ולהתגייס. עד כמה הערך הזה אמיתי? מה זה משנה? זה ערך שאדם מאמין בו בלב שלם

למה לשכוח? אם ירצחו את אמא שלך חס ושלום אתה תרצה לשכוח מזה?
לא צריך לזכור, אבל כדאי, כדי לדעת ששום דבר שקורה לנו היום במדינה לא מובן מאליו
ושוב, נכון, כמעט הכל זה פיקציה, תזכור את זה

שוב, מאיפה אתה מביא את זה? לא מספיק לי שאתה אומר 'ידוע'
נכון, אי אפשר לדעת כלום

אז באי בודד אין בעיה לאנוס ילדות, לרצוח ולאכול אותן (מניח שכרגע אתה מרגיש אי נעימות או זעם בבטן, אבל תזכור שאין סיבה, אלו רק הבניות חברתיות).

זה מאוד משנה. כי אני, אדם שמוצא צידוק לוגי לערכים, לא רואה סיבה לשלם מכספי המיסים שלי למען עולם ערכים ריק. עולם "ערכי" חילוני, שמצד אחד צועק שאין אלוהים ושההלכה מטופשת ומצד שני נלחם למען להט"בים. הרי איך יש גוון ערכי למאבק הזה? בעולם שבו הכל רק חומר, איך אפשר לדבר על ערכים? איך יש זכויות לבעלי חיים? למה שאשלם לנכים שלא מסוגלים לפרנס את עצמם, אם תחושת חמלה היא בסה"כ תוצר אבולוציוני?

אני לא ארצה לשכוח כי אני מאמין שא. יש צו דתי לזכור מה היה, באופן כללי ("זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור"). ב. יש חובה לזכור ולא לשכוח את עמלק, ויש שאמרו שכל מי שרוצח יהודי בגלל שהוא יהודי הוא בגדר ההלכתי של עמלק. ג. אני מאמין שגם הרצון האינטואיטיבי לזכור יש בו ממש. גם אם הוא נוצר במשך האבולוציה, הוא משקף את מה שצריך להיות, כי האבולוציה נעשית ע"י אלוהים, ותוצאותיה הן לא הבניה חברתית ריקה.
שלוש הסיבות האלו לא תקפות במקרה שלך.

למה צריך לדעת שמה שקרה לא מובן מאליו?

ראיתי את הנתונים במאמר של איש אקדמיה לאחרונה. לא מצאתי עדיין.
גם המחקרים שבאופן מובהק לא סקרו כמה וכמה מדינות בעלות אופי דתי - מראות על אחוזים נמוכים של אתאיסטים (17%-18%), כשכנראה גם אגנוסטים הם חלק מהם (לא הייתה אפשרות של הגדרה כאגנוסטי בסקר. כבר זה מראה עד כמה מדובר במחקר מפוקפק).

אי אפשר לדעת כלום, אבל אפשר להאמין בהרבה דברים בעזרת האינטואיציה, הניסיון והלוגיקה.

חובבנות שכזאת

מה הבעיה שאני ארגיש אי נעימות? כבר טבוע אצלי עמוק שזה לא מוסרי, ולכן יש סיכוי גדול שאני לא אעשה את זה גם אם אף אחד לא יהיה בסביבה

למה אתה חושב שמוסכמות חברתיות הם דבר רע? למה אני לא יכול להאמין שלכל אדם יש אותה זכות לחיות? למה אני לא יכול לעזור לאנשים שילדים ממני? רק אם יש אלוהים וערך עליון לדברים אז זה מוצדק לעשות את זה?
נכון, ערכים זה שטויות, כי זה עולם חרא ואין שום סיבה הגיונית שאני ארצה לדאוג למישהו אחר. אבל עובדתית זה לא ככה, יש לנו רגשות, ויש מוסכמות חברתיות ומתוך כך יוצאים ערכים. זה לא באמת? אולי, אבל מה זה אמת? ערך אלוהי?

למה ג לא תקף אצלי? תוריד את המילה אלוהים וזה מסתדר. יש לאדם עניין לזכור
לא צריך, כדאי. כי כדאי לדעת את ההיסטוריה שלך. למה? ככה, זה לא משהו שיש עליו הסבר

וזה עדיין לא משנה. כי גם אם הרוב ירגיש שאין אלוהים, אני מרגיש שאין

מקווה שאם הבן שלך (שלא יגדל לתוך עולם של הבניות חלולות שאתה נולדת אליהן) יהיה לידך באי בודד, לא תמנע ממנו לעשות את זה.

אני לא חושב שהן דבר רע, לכן אני מאמין שיש עניין בנימוסים, בדת (בכל דת), במבנה המשפחתי וכד'. אתה זה שחושב שהבניות חברתיות הן חסרות ממשות כלשהי, ולכן עליך הראיה כשאתה בא לאמץ כל אחת מהן.

אתה יכול להאמין שלכל אדם יש זכות לחיות, אבל זו אמונה חסרת בסיס (לוגי). אמונה בחדי קרן לא פחות הגיונית מאמונה בזכויות אדם. איך אפשר להוכיח שיש לאדם זכות לחיות? איך אפשר להוכיח שכל בני האדם שווים (ועוד כשרואים בבירור שאין בטבע שני אנשים שווים)?

רק אם יש אלוהים אלו אמונות מוצדקות, כן (אגב, אחת מהראיות לקיום אלוהים שהפילוסופים דנו בה היא הראיה מהמוסר, בדיוק בגלל זה; למרבה הפלא, לכולם יש רגש מוסרי ואצל כולם הוא דומה מאוד).

אם רגש מוסרי הוא רק רגש אין סיבה לציית לו ולאט לאט להיפטר מהתחושות המצפוניות ולחיות חיים משוחררים מהגבלות מיושנות.

ג לא תקף אצלך בגלל זה:
אם הייתי כותב בתשובה לשאלה האם יש אלוהים - "יש אלוהים" - היית מסתפק בזה? אני מניח שלא. אז למה כשאתה אומר "יש לאדם עניין לזכור" זו נשמעת לך סיבה רצינית?
להגיד "יש אלוהים" זה מטופש ולהגיד "יש שולחן מולי", "יש עניין לזכור" זה אמיתי?

כנ"ל לגבי זכירת ההיסטוריה. ממתי אתאיסטים חושבים ש"ככה" זו סיבה טובה להאמין במשהו?

עוורים מרגישים עולם בלי צבעים ובלי הרבה עצמים אחרים - האם בגלל שהם מרגישים ככה, העולם באמת נראה ככה?
בכלל, אי אפשר לגזור מאי הרגשה של משהו שהוא לא קיים. אני לא מרגיש את הירח, את שביל החלב ואת המבנה האטומי - זו סיבה לא להאמין בהם? לא נראה לי.

אני לא עומד לעזוב את העולם המוסרי שיש לי.

תקשיב. הבניות חברתיות הם כלום. למה? כי אם מחר תהיה אפוקליפסה כל אחד יעשה מה שבא לו וזה לא יחזיק. אבל עכשיו זה מחזיק, ועכשיו זה משפיע ומעצב את החברה, אז למה שאני לא לא אאמץ אותן?

זה לא חסר בסיס לחלוטין, כי עובדה שאתה חי. למה שמישהו ייקח את זה ממך?
אי אפשר להוכיח, אפשר להאמין בזה. לא שווה להאמין בזה? את זה כל אחד יחליט לעצמו

אף אמונה היא לא 'מוצדקת'. האדם עושה מה שהוא מרגיש לנכון
הסיבה שהוא נמצא אצל כולם זה כי זה התפתח אצלנו באבולוציה

יש סיבה, כי ככה אתה מסתדר עם החברה שמסביבך. אתה צודק אבל, מה שצריך זה להשתחרר לאט לאט ממצפון שגוי, כמו איך להתלבש ודברים כאלה

כי זיכרו זה משהו שיש אצל האדם, והרצון לזכור התפתח אצלו. האמונה באלוהים לא

ה'ככה' שלי הוא מה שאני מרגיש, לא מה שאני חייב. אני מרגיש צורך לדעת מה ההיסטוריה של העם שלי, אני מרגיש צורך לזכור

כן! זה העולם בשבילם. העולם בשבילך הוא x ובשבילם הוא y. מי אמר שאיך שאתה רואה את העולם זה מה שנכון? ולמה בכלל צריך להיות 'נכון'?
יש דברים שלא שייך בהן רגש, כמו דברים בטבע ושהוכחו מדעית. אלוהים לא הוכח מדעית

בלי שום הבניה; שירותים בסלון, בלי נשיקות וחיבוקים (למה למרוח רוק על אנשים? למה כאילו לשאוב מישהו לתוכך? כדאי למצוא מחוות חדשות), בלי ספרים, בלי שפה (הבניה שנועדה לדכא את החלשים) וכו'.

למה לא לעזוב את העולם המוסרי? אתה בעצמך הודית שאין סיבה להישמע לרגש המוסרי.
החיים יכולים להיות קלים הרבה יותר.

זה לא נכון. ה"הבניות" דווקא מוכיחות את עצמן השעות הכי קשות. בדיוק היה יום השואה. אתה יודע איך המשפחה התגלתה כדבר הכי קשיח בחיים (חיבוק של אבא לבן, קשר בין איש לאשתו). במצב הלא נורמלי של אז, המוני יהודים התעקשו לשמור על כמה שיותר מצוות (יש עשרות אלפי שו"ת, אין סוף של סיפורים). אנשים אז עשו הכל כדי לא להגיע למצב שבו הם יצטרכו לפעול בצורה לא-מוסרית, לפעמים עד כדי מסירת נפש ממש.
וזה בשואה שהייתה פעם אחת בהיסטוריה. בסיטואציות הרבה פחות קשות קל וחומר שרואים את אותו דבר.

עובדה שאני חי, זה מה שאני אומר. הרוצח אומר, עובדה שאני רוצח לרצוח אותך. עובדה. למה הרצון שלך להמשיך את חייך גובר על הרצון שלי לסיים אותם?

למה להאמין במשהו בלי טיעון לוגי הכרחי? חשבתי שאמונה תמימה זה עניין של ברסלברים, לא של אתאיסטים.

האמונה באלוהים לא התפתחה אצל האדם? רציני?
אין חברה *אחת* עתיקה שלא האמינה באלוהים (גם אם האמינה בכמה). זה דבר שמתפתח כבר עשרות אלפי שנים. לכל חברה היה אופן מסויים של פולחן, הרבה לפני שהתחילו עם הצפירות והטקסים של יום הזיכרון.

ממתי מה שמרגישים הוא מה שקיים ומה שצריך לפעול לפיו?
הרי אם אגיד לך שאלוהים קיים כי אני מרגיש שהוא קיים, תגיד (להערכתי) שזה לא מספיק ושצריך טיעונים לוגיים. ובכן, לא שמעתי טיעון לוגי לגבי זכרון השואה/ההגיון בטקסים/בדגל/בלימוד היסטוריה/אמיתות המדע וכו'.

מה שהעיוור רואה זה מה שנכון?
גם עיוור שעומד על קצה צוק וחושב שהוא בסופר חווה תמונה נכונה של העולם? לשיטתך, אם הוא יקפוץ לא יקרה כלום, כי ככה *הוא* רואה את העולם, ומה שאמיתי לכל אחד הוא מה שאמיתי באמת.

המדע הוכח מדעית?
אם כן - אשמח לדעת מי הוכיח ואיך. ואם לא - אשמח לדעת למה אתה מאמין בדבר שלא הוכח מדעית.

אתה חושב שבגלל שאני אומר שהבניות חברתיות הם דבר ריק אז אני אבטל אותם. אבל לא, הם לא דבר רע, אני מרוויח מהם, החברה מרוויחה מהם

כי אני מרוויח בסופו של דבר מהעולם המוסרי. ואני מעדיף לגור עם עוד אנשים ולהתחייב לכמה דברים מאשר לגור לבד באי בודד ולעשות מה שאני רוצה

לא אצל כולן ההבניות החזיקו. פשוט זה הדבר האחרון שנשאר לאנשים: משפחה, אמונה, אז ברור שהם יחזיקו בזה חזק ולא ירפו. הכוונה שלי הייתה שאם העולם יוחרב ולא יהיו חוקים ודברים כאלה אז סביר להניח שאנשים יעשו מה שבא להם

למה שלמישהו אחר תהיה בעלות על החיים שלי?

אבל זה כן מסתדר לי מבחינה לוגית

אבל זה לא משהו קיים כמו הזיכרון. זיכרון זו יכולת שכלית שיש לאדם, שהתפתחה עם השנים, וקיומו של אלוהים זה פיקציה. אתה צודק, טעיתי בלשוני, אמונה באלוהים התפתחה עם השנים, אבל זה לא הופך אותה למשהו שמוטבע באדם

אני לא אגיד לך את זה. אם אתה מרגיש שיש אלוהים אני לא אתווכח איתך. אני אחשוב שאתה טועה כי אני לא מאמין שהוא קיים, אבל עם הרגש אני לא יכול להתווכח

לא לא, לא הבנת כלום. העיוור חש את העולם בצורה אחרת ממה שאנחנו. אין אצלו מושגים כמו צבעים או אורות, העולם שלו שונה לחלוטין
יש דברים שהם אמיתיים ומוחשיים, שזה הטבע. מעבר לזה? שום דבר לא אמיתי. תחשוב על זה- החיה שאנחנו קוראים לה 'אריה' קיימת. אנחנו רואים אותה, יכולים להרגיש אותה וכו'. אבל מי אמר שהיא 'אריה'? אולי היא 'יקצ'וף'? אתה מבין מה אני אומר?

המדע מסתדר עם הטבע, אז..

אם אמת המידה לְמה שרווחי לחברה בעצמה היא גם הבניה חברתית שנוצרה עם השנים ותו לא? כשל לוגי.

גם עכשיו אפשר להחליט שעושים מה שרוצים ואף חברה לא מחליטה ככה. יש ניואנסים דקים שונים למוסר, אבל בכל חברה יש קודים בסיסיים שחוזרים על עצמם. בכל חברה יש נימוסים, מנהגים וכד'. אי אפשר להתעלם מזה.

למה שלא תהיה לו בעלות על החיים שלך? שוב, למה הרצון שלך לחיות גובר על שלו? ויותר מזה, אם הרוצח יגיד שע"י שהוא רוצח אותך הוא מיטיב לעולם - מה תוכל להגיד לו? ואם חמש מאות אנשים יגידו ככה - למה הרצון שלך לחיות גובר על הרצון שלהם לעשות טוב?

"מסתדר לי לוגית" זה לא טיעון לוגי; זו הרגשה שמתיימרת להיות טיעון לוגי.

על סמך מה הכרעת שזיכרון טבוע באדם ואמונה באלוהים לא? על סמך מה הכרעת שאמונה באלוהים היא פיקציה?
היסטורית זה פשוט לא נכון. לגבי זיכרון אפשר להתווכח, לגבי אמונה באלוהים - זה אחד המרכיבים הכי בסיסיים (אם לא הכי בסיסי) בחיי האדם מאז ומעולם. מלכים בכל העולם השקיעו המון כסף בבניית מקדשים ומזבחות. לא ידוע לי שמצאו שהשקיעו בטקסים, וגם אם תמצא שכן - בוודאי שזה לא מתקרב להשקעה הבלתי נתפסת באמונות דתיות.

לא. לא הבנתי מה אתה אומר. ולא הסברת למה העיוור ימות אם יקפוץ מצוק אם תמונת העולם שלו אמיתית לא פחות משלי, כי בשבילו היא אמיתית.

אתה בעצם חושב ככה:
א. מה שמסתדר עם הטבע הוא אמיתי.
ב. המדע מסתדר עם הטבע.
ג. לכן המדע אמיתי.

למה להאמין בהנחה א'? כל שנה חווים רק בארה"ב 200,000 אנשים מוות קליני ו96.5 מהם (מתוך ה13 מיליון שנסקרו עד 2005/2006. לא זוכר שנה מדוייקת) מדווחים שהרגישו שהחוויה הייתה מוחשית כמו המציאות ה"רגילה" או יותר ממנה.
תגיד להם שהם הוזים כי זה לא מסתדר עם הטבע? למה ההרגשה שלך (שרק מה שמסתדר עם הטבע) מייצגת את המציאות טוב יותר מההרגשה (הודאית) שלהם?
אין לזה כל צידוק הגיוני.

תחשוב שאדם נולד באי בודד ורואה שם רק חיות על הקרקע, ויום אחד הוא רואה ציפור. הוא יכול לשכנע את עצמו שהוא הזה, ואם הוא היה אתה - כנראה שבאמת זה מה שהוא היה עושה. אבל למה לשלול שבאמת יש כאן ציפור?
מילא אם אומרים בואו נחשוב על זה, אולי ראינו ציפור, נברר. אבל להכריע מראש על סמך התחושה שחיות יכולות להיות רק על הקרקע - למה זה רציונאלי?

סמארטפונים. בעוד 800 שנה יגלו את הקופסאות השחורות, וימצאו דפים שבהם כתבו שאנשים דיברו בעזרתם אחד עם השני, אדם מסידני עם אדם מניו יורק.
אם הם יניחו, כמוך, שמה שלא מסתדר עם הטבע כפי שהם רואים אותו לא יכול להתקיים - הם יגידו שלא היו סמארטפונים ושבתקופה הזאת אנשים בדו מליבם שבאמת מישהו מקשיב להם ומדבר איתם.

בשני המקרים האלו הנחת היסוד שלך (א') מתפרקת, ולכן אני לא רואה סיבה טובה להיות בטוח בה.

שבת שמחה!

סליחה.
בטוח יש תשובה לזה, כי עובדה שיש אתאיסטים ובדרך כלל הם אנשים שיודעים להתווכח.
נשתמע⁦🖐🏻⁩

גם דתיים יודעים להתווכח, ולא נראה לי שזה משנה לך.
המחשבה האתאיסטית של היום היא אולי הדבר הכי מביך שקרה לפילוסופיה מאז סוקרטס.
כל סטודנט שלומד מבוא ללוגיקה כמעט יודע להצביע על אין ספור הכשלים הלוגיים שיש בספרים של דוקינס ושות' (איך ביולוג בלי רקע בפילוסופיה כותב ספר פילוסופיה בדיוק, ואיך אנשים שמחשיבים את עצמם לספקנים קונים את זה כתורה משמים - אין לי מושג).

יש הרבה אנשים חכמים שחולקים אחד על השני
ולא ניסיתי להביא טיעון לוגי. די עם המילה הזאת, רק אמרתי שאני לא הולך לדרך שאף אחד לא דרך בה

אני לא הדתלש הראשון

יש יותר דתיים מדתלשים, אם מדברים על כמויות.

לא צריך להיות פילוסוף גדול כדי להבין את הבעיות באתאיזם.
בדכ אנשים שעוזבים את החיים הדתיים מסבירים שהדת היא פשוט שטות. אבל אם האדם שהפך לאתאיסט אח''כ לא מספק הסברים טובים יותר למציאות או שאין לו הסברים - מה ההבדל בינו לדתי הפרימיטיבי שהולך עם העדר?
שהעדר של האתאיסטים קטן יותר? למה האתאיזם פחות שטותי? לא מצליח להבין את זה.


אין סף מסויים של דרישות? במיוחד על רקע הנוקשות שקיימת בעולם הדתי, שאי אפשר להתעלם ממנה כשבוחרים לעזוב אותו (כלומר קצת מוזר להגיד "אולי יש אלוהים אבל לא נראה לי" ולבנות על זה שרוב העולם טיפש ושלא נידפֵק בחיי הנצח שאומרים שיש אחרי השלב הזה של החיים).

(לא טענות רציניות מדי מצדי, אבל אמרת בלי לוגיקה 🤷)

מחילה אם אני נוראי עכשיו

גם בדת יש בעיות וגם מחוצה לה. אין משהו אחד שהוא הכי נורמלי

קודם כל, האתאיזם כן.
לא יודע למה התכוונת בבעיות, אבל בכל מקרה אפשר לדון בהן.

לדוג', אתאיסט לא יכול לטעון טענות על המציאות אם הוא מאמין שהמוח הוא תוצר מקרי של האבולוציה. כי אם זה אכן המוח, אין סיבה להניח שהוא מלמד אותך את האמת על המציאות, כי כמו כל המציאות המוח הוא תוצר אבולוציוני שקיים כי הוא הכי טוב להישרדות, לא מחשב-על שמלמד אותך את האמת על המציאות.


(יכול לקרוא גם כאן האשליה הגדולה של האתאיזם - חלק א
יש עוד שני חלקים נוספים)

יש הרבה אנשים חכמים שחולקים אחד על השני
ולא ניסיתי להביא טיעון לוגי. די עם המילה הזאת, רק אמרתי שאני לא הולך לדרך שאף אחד לא דרך בה

התשת אותי😅
ואני יודע שיש כמה דברים סותרים או לא מובנים במה שאני אומר, אני עדיין מברר את הדעות שלי ובמה אני בדיוק מאמין

רק תגיד שקראת כדי שאדע שלא כתבתי מלא זמן לשווא
@פועל במה

תודה
אני פשוט ממש לא במצב רוח לענות עכשיו

תקרא לעצמך ישראלי. ההגדרה יהודי לא ממש שייכת לכאן.

ואני יהודי כי ההורים שלי יהודים
זה לא סותר

ההלכה היא זו שקובעת שיהדותה של האם עושה אותך ליהודי.
אתה מאמין בנכונותה של ההלכה?

אני באמת לא מבין לגבי העניין הזה, וזה באמת לא מעניין אותי.
אין כזה דבר הלכה מבחינתי, אז לא⁦🤷🏻‍♂️⁩

אולי נגיד שכל מי שרוצה להיחשב כיהודי יוכל לעשות זאת?

אולי. תציע את זה לממשלה

מבחינתי,
יהודים= העם שהוקם אי שם והיה מפוזר בהמון מדינות ברחבי העולם
ישראלים= מי שנולד בארץ ישראל
למה זה משנה?
יהודים= קשר היסטורי, שורשים(שזה משנה רק להרגשה פנימית)
ישראלים= כל מיני חוקים

לשיטתך, גם הוא נוצר באקראיות?

אם לדעתך הכל פיקציה, איך אתה מסביר את העובדה שיש שרידים ארכיאולגיים מתקופת בית המקדש? שיש כותל? שאותו עם שומר את אותה מסורתקופה במדויק אלפי שנים?
תמוה בעיניי.

היהודים התהוו כקבוצה אתנית ודתית בסוף האלף ה-2 לפנה"ס, באזור בלבנט הידוע כארץ ישראל.

לא אמרתי שההיסטוריה היא פיקציה, אמרתי שכל דבר שהוא לא ממשי, כמו דת ומוסר, זה פיקציה

שהערך המוצג בויקיפדיה יותר אמין ונכון ממה שמובא בתורה?
אתה בוחר להאמין באופציה הזו כי הכי מסתדרת עם עולם האידיאלים שלך. לאו דווקא כי היא נכונה. כך גם בשאר האמונות שלך, אתה מתאים אותן לעולם האמוני החדש שלך.
תחקור, תברר, תשאל ותצא עם מסקנות חדשות.
מה הסיכוי שאתה יותר חכם מסבא שלך?
(וכן. דווקא בגלל שאתה עושה רושם של בחור חכם מעניין אותי לדעת איך זה ייתכן ).

אתה חושב שלא שאלתי שאלות? אתה חושב שאני לא מברר?
ובוא, דתיים הכי מחפשים דברים שיסתדרו להם. כל דבר כמעט שקורה עם מנסים למצוא תירוצים ופתרונות דרך התורה
אי אפשר לדעת מה נכון. אי אפשר לדעת אם יש אלוהים, ואי אפשר לדעת אם אין. אי אפשר לדעת אם הדרך לעבוד את אלוהים זה יהדות או נצרות. אבל אפשר לברר, למצוא דרך שמתיישבת על הלב ולהמשיך הלאה
אין קשר לחוכמה. זה עניין של אמונה, אני לא מאמין שיש אלוהים, וסבא שלי כן. יכול להיות שאני טועה בגדול, אבל ככה מתאים לי לחיות. בזה אני מאמין באמת

"אי אפשר לדעת אם יש אלוהים, ואי אפשר לדעת אם אין"
למה במשפט הזה (^) אתה מאמין?

אי אפשר לדעת
אי אפשר להוכיח את אלוהים, אבל אי אפשר להוכיח את שלילתו

איך אתה יכול להכריז בביטחון גמור שאין אלוקים?

אני מאמין שאין
אני טועה? יכול להיות, זה לא משנה לי כרגע

שככה נוח לך להאמין. וזה בסדר
רק אל תכריז בנחרצות כזו שאין אלוקים. כולנו סה"כ בני אדם וקצת ענווה אף פעם לא הזיקה.

בכ"מ שיהיה בהצלחה בכל דרך שתבחר

ואמרתי שאני לא יודע. אני לא באמת יכול לדעת, פשוט בזה אני מאמין כרגע

תודה, גם לך

נסיון, לוגיקה וכו

זה לא אומר שזה נכון

צריך להכיר את כל הראיות, הביקורות, התשובות להן וכו', ללמוד לוגיקה. זה לוקח שנים.

ומסתדר לי. אין לי למה לחפש משהו אחר

סביר שהשמש מסתובבת סביבנו, ושהאוויר הוא ריק ולא מלא במולקולות וכד'. קל וחומר במסקנות פילוסופיות שאפשר להגיע להבלים

ואם רגש הוא סה"כ אשליה איך אתה יכול לומר שהרגש שלך טוען שאין אלוקים?
הרי הכל שטויות. הכל אשליה. הכל בדמיון שלנו.
בעצם למה לא למות וזהו

הוא רגש. הוא דבר קיים. אם אני מרגיש משהו כלפי דבר מסוים זה אומר שהדבר נכון? לא

אתה יכול למות אם אתה רוצה. לא מתחשק לי

@יחידי
מוסר הוא משהו שמשתנה מאוד בין הדורות. פעם היה מוסרי לאנוס ילדות ולרצוח ולאכול אותן, לאף אחד (חוץ מלאותן ילדות ומקסימום להורים שלהן) לא הייתה בעיה עם זה.
אני מניחה שלאט לאט האנושות הבינה שעולם שמתקיים בצורה כזו הוא לא עולם שטוב לחיות בו, וגיבשה לעצמה מוסר שאומר חיה ותן לחיות. אני לא נכנסת כרגע להגדרות של טוב ולא טוב כי חלאס פילוסופיה, אנחנו יודעים שטוב לנו לחיות (חוץ מיוצאי דופן כמובן).
אל תהרגו אותי עם מיליון שאלות והוכחות כי אני בחורה רגישה ואני פשוט לא אענה לכם מפאת כאב ראש

לא נכון לומר שזה היה נחשב למוסרי. בחברות מסוימות כחלק מאקט דתי זה היה קיים.
גם לא נכון להגיד שלאנשים לא הייתה בעיה עם זה. והין גם שיצאו נגד קרבנות אדם., הנביאים שלנו, לדוגמא.
באופן כללי, האינסטינקטים המוסריים די זהים, וגם אדם שזובח ילדות ככל הנראה לא מרגיש בנוח עם המעשה הזה (ואעפ"כ הוא עושה את זה כי הוא מכיר בגדלות האלוהי שדורש ממנו לפעול כנגד האינסטינקט המיידי. מאז שהטעויות הקשות בהבנת הישויות האלוהיות נעלמו, המעשים האלו נכחדו, כמעט לגמרי. בכ"מ את הזהות המרשימה בין האינסטינקטים המוסריים של אנשים בכל העולם במשך השנים אי אפשר להכחיש. אני לא אומר שאין מחלוקות מוסריות, אבל הטווח המשותף לכולם הרבה יותר גדול, ואפשר להתווכח על התחום השנוי במחלוקת).

את מדלגת על שלבים במהלך. העובדה שהכלל "חיה ותן לחיות" גורם למניעת סבל לא אומרת שסבל של מישהו אחר הוא רע ולא אומרת שיש לך חובה מוסרית למנוע סבל מאחרים.
יש לך דרך להסביר את הרוע שבמעשי הנאצים? מה רע בשריפת ארנבות?
אני מניח שלא תקחי חלק במעשים שכאלו, אבל לא תוכלי להגיד לאלו שכן מבצעים אותם שהם טועים.

זה באמת מהנטושים 

לא נכנסת הרבה לערוץ, אבל כן, פה לפעמים

ואני זמין בפרטי, אם אשתכנע שאתם נורמלים גם בוואטצאפ.