אין יאוש בעולם

אגב, אני לא היחיד שמיואש אז יש יאוש. זו עובדה. כנראה שלא ראית וחווית. מאחל שלא תחווה גם.

זה שרבי נחמן או מי שלא אמר את המשפט הזה אמר אותו, ואתם מאמינים לו ולוקחים את זה כמציאות מוחלטת, זה יפה, אבל הוא כנראה טעה. יש דבר כזה. עובדה. 

זה משו יותר עמוק שמצריך התבוננות.

ר' נחמן אמר את המילים האלה. אנחנו בני אדם ולא מלאכים אז אנחנו לא יודעים למה התכוון. אבל אלה המילים שהוא כתב. הן נשמעות חד משמעיות ולא נשמעות לשני פנים. 

אין יאוש - ויש יאוש. מה לעשות?

אז אתה חושב שהוא טעה? אם אתה לא מבין זה אומר שהוא טעה?

שהיא אמיתית בכל זאת והמציאות שתלך לעזאזל העיקר שמה שהוא אמר יישאר בגדר נכון? 

 

או את ההגדרה של המילה יאוש

או את המציאות הכללית שמובילה למשפט

זה הכל. 

האמירה אמיתית ונכונה אלא שאתה לא יודע מה היא אומרת... אתה חושב שזה אומר שאין יאוש בעולם כלל בזמן שזה בכלל לא כפשוטו.

וזה מה שהוא אמר וזה מה שיודעים. 

אני לא מבין הרבה דברים. אבל מציאותית המשפט הזה לא נכון. אז או שתפסיקו להשתמש במשפט הזה ולזרוק אותו כלפי אנשים מיואשים, כי המשפט הזה לא כפשוטו ולא מדבר על יאוש, או שהמשפט הזה נכון, ואז הוא סותר את המציאות. 

המשפט הזה מדבר על יאוש וזה נכון לזרוק אותו כשאדם אומר שהוא מיואש.

לפי פירוש אחד שלמדתי המשפט נותן עצה איך לא להיות מיואשים ככה שהמשפט נכון, אתה פשוט חושב שהמשפט בא להגיד מציאות שאין יאוש בעולם אבל המשפט בכלל לא בא להגיד שאין מציאות כזאת...

כי בגלל כל הכוונות והייחודים במשפט עד כדי כך שהמילים שבו יוצאות מידי פשוטו ממש, זה רק מעצבן ולא עוזר, כי אנחנו בתור אנשים קטנים שלא ראויים לקבל את גילוי האור והאלוקות שבמשפט הזה עלולים להבין אותו כפשוטו ח"ו... 

 

ב. אין פה מילים של עצה. אם זה היה עצה היה כתוב "וכדאי, וראוי, וכו'...". אבל לא. כתוב שאין. אין יאוש. איפה יש פה מילים של עצה? אז איך אנחנו אמורים לדעת שמה שכתוב זה לא נכון והכוונה היא לעצה? 

אמרתי אתזה כדי להגיד שזה כן קשור ליאוש וזה כן מדבר על זה.

 

ב. ממ.. אולי עצה זה לא המילה הנכונה... יותר נכון סוג של כלל... העלתי פעם את הפירוש..

אבל גם המילה "אין" נמצאת שם במשפט. ואנחנו רואים שיש. כלומר, ההפך. גם אם זה כלל, הכלל הזה לא מסתדר מי יודע מה במבחן המציאות. 

אין יאוש בעולם כלל? זה נכון? | שאל את הרב

שלום,

אני בחורה מאוד מאמינה ואומרת שתמיד צריך להיות שמחים וכ'ו.

תמיד אמרתי שאין יאוש בעולם וכ'ו וכ'ו וכ'ו...

לפני זמן מה נתקלתי בשאלה "איך יכול להיות שאין יאוש?" "ברור שיש יאוש" אנשים שמישהו יקר\ה להם\ן נפטר וכ'ו מרגישים שזהו אין טעם לחיים שלהם!!!!!! עצוב לשמוע כך אבל לא היה לי מה לענות, המשפט אומר ש"אין יאוש" חייב להיות יאוש זה אנושי אז איך רבי נחמן רוצה (והקדוש ברוך הוא) שלא נתייאש?

אשמח אם אקבל תשובה מהירה זה מאוד מאוד חשוב לי.

יום טוב ושמח!!!

תוכן התשובה:

לכבוד השואלת שלום וברכה, 
שאלת שאלה מצויינת! 
המשנה בסוף מסכת ברכות אומרת שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ומה פירוש הברכה? מסבירה הגמרא שעלינו לקבל את הבשורה בשמחה, אבל מה בעצם התשובה כאן? מה פירוש לקבל בשמחה??? זה לא מובן גם בצורה אנושית פשוטה, וגם מבחינה הלכתית - הרי אם נפטר לאדם קרוב הוא חייב להתאבל ולקרוע את בגדיו? 

'שמחה' - מלשון השלמה. שלמות. 

אדם יודע שיש דין ויש דיין, והדברים לא קורים סתם מתוך גורל חוור ועוור (שזה הפירוש של ברכת ברוך דיין האמת שמברכים על שמועות רעות), ממילא יחד עם הצער והכאב על החסרון שזה דבר הגיוני בהחלט - יש גם ידיעה עמוקה שהכל בא בהשגחה ויש סיבה ומשמעות לכל דבר.
מתוך גישה כזאת לאסונות ברור שאין יאוש, שהרי מה פירושו של היאוש? היאוש מבטא הרגשה שאין גורם מכוון, שאין השגחה שהכל תלוש ומנותק ונתון לגורל עוור, ועל זה אנו אומרים שאין יאוש כלל. 
ולמרות שיש צער ויש חסרון, אין לערבב את שני המושגים. יש צער ויש חסרון אבל גם עליו אנו מברכים "ברוך דין האמת". יש מקום בנפש האדם לשני הדברים, גם צער עמוק על החסרון וגם התגברות והמשך החיים, מתוך האמונה שהכל באהבה והוא רצון ה'. 
כאשר אדם שיש לו קושי שנחת עליו אסון - הוא באמת הוא יכול להשבר ולהתיאש, אבל אם הוא יודע להסתכל במבט של אמונה על המציאות ויודע לברך "ברוך דין האמת" דהיינו לקשר כל דבר שקורה במציאות להנהגה האלוקית, ממילא גם תהיה לו יותר סיעתא דשמיא להשתקם ולהתרומם מהמציאות הקשה בבחינת "מחצתי ואני ארפא". 
אם נוריד אם הדברים עוד למציאות, כאשר אדם קרוב נפטר אנחנו צריכים לחשוב על זה שהחיים שלו לא נפסקו. להיפך, הוא עכשיו בעולם הבא, קרוב לה' בלי מסגרת הגוף. לנו אמנם חסר, אבל הוא בעצם ממשיך לחיות, בצורת חיים אחרת, שאמנם אנחנו לא צריכים להתעמק בה יותר מידי כי אנחנו לא שם. 
אנחנו גם צריכים לחשוב איך להמשיך את חייו של אותו אדם גם בעולם הזה, ללמוד מתכונותיו הטובות וליישם אותם בחיים. כמו שאמרו חכמים "יעקב אבינו לא מת", כי עם ישראל ממשיך את דרכו. 

אני יכולה לעלות את הפירוש שוב... מעוניין? או שבכלל אין לך רצון להקשיב כי המשפט לא נכון וזהו?

אבל משהו שמסביר את המילה "אין" ואיך היא לא סותרת מציאות שיש. 

"אין יאוש (אובייקטיבי- כלומר מציאות משוללת אפשרות להגשמת הטוב) בעולם כלל" . כלומר, אף אם אתה לבד בלב ים על פיסת עץ, גם גם אתה מיואש- באופן אמיתי אין ייאוש, כלומר המציאות הזאת היא לא חסרת תקווה.

היחסים שלי עם ברסלב מאוד מורכבים באופן כללי, אבל פה אתה סתם מתעקש..

אני גם יכול לעשות את זה להרבה מאד משפטים אחרים.

המשפט לא עומד לעצמו

הוא חלק מתורה שלמה

הסברתי את המילה ייאוש.
ייאוש פירושו: מציאות שאין לה תקווה, כלומר אין אפילו לא סיכוי קטן שיקרה הדבר שאתה רוצה.
בניגוד ל
יאוש פירושו: תחושה שאין סיכוי שמה שאני רוצה יקרה

ותקווה אינה תחושת תקווה, אלא סיכויים מציאותיים להגשמת הטוב.
זה לא פירוש מחודש או חסר פשט, זה מה שהוא התכוון, בלי ספק. הכל נןבע מטעות בהבנת המושג יאוש שאולי היתה לו משמעות טיפטיפטיפטיפה שונה בזמן רבי נחמן...

לדעתי הוא אמר שאין מציאות שמצדיקה יאוש בעולם כלל. כלומר המילה ייאוש הכוונה "חוסר תקווה" ותקווה תמיד יש, גם אם אתה לא קואה אותה כרגע..

"אֲפִלּוּ אִם מֻנָּח בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן אַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וִיקַיֵּם "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי" (יוֹנָה ב) וְיַחֲזִיק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל כִּי גַּם הוּא יָכוֹל לַחֲזר וְלָשׁוּב וּלְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַנַּ"ל וְהָעִקָּר לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל (וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן קַיין יִאוּשׁ אִיז גָאר נִיט פַאר הַאנְדִין) וּמָשַׁך מְאֹד אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אין יִאוּשׁ וְכוּ וַאֲמָרָם בְּכחַ גָּדוֹל וּבְעַמְקוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד כְּדֵי לְהוֹרוֹת וּלְרַמֵּז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְדוֹרוֹת שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה] וְאֵיך שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזר אֵלָיו יִתְבָּרַך."

חלק מליקוטי מוהרן תניינא עח

 

רבי נחמן אומר כאן במפורש שיש מצב שאדם מייאש את עצמו, אבל הוא אומר לנו לא להתייאש, כי אין מצב של יאוש.

ז"א שאדם יכול לייאש את עצמו- לחשוב שאין לו סיכוי להתשנות.

אבל באמת אין לו סיבה להתייאש, כי הוא תמיד יכול לחזור בתשובה.

סובייקטיבית אלא הייאוש האובייקטיבי, שהוא חסר הצדקה לעולם לפי ברסלב כי לא משנה מה הסיכוי שזה יקרה בדרך הטבע אם תתפלל ותאמין מספיק אז זה יקרה..

כבר הסברתי לך בעבר

אני לא יחזור שוב

אבל קצת ענווה לא תזיק לך לפני שאתה קובע ככה שהוא טעה

כל אחד שרואה יאוש זורק את המשפט הזה כהוכחה שאין. אז יש וזו טעות.

ענווה זה לא דבר שמעניין אותי כרגע, זה רק יוציא ממני דברים חריפים יותר. אז תזהר.

זה שאנשים מפרשים לא נכון את דבריו זה לא אומר שהוא טעה.

 

אשכרה.