יש את העניין של הגאווה והענווה שמתנדנד כזה. לא מבין למה זה עדיין מפריע לי, למי בכלל אני צריך להתייחס
יש את השרירי פנים הרפויים, העיניים ששוקעות והחיוך שלא עולה
יש את השבוע שאמור להיות מוצלח מהרבה בחינות וזה אומר שאני כנראה אתאכזב כרגיל
ויש דברים בלתי צפויים. תמיד יש, השאלה היא כמה הם גדולים וכמה הם מפריעים לסדר היום
(למה אני חושב על הפרצוף שלו כשהוא יגלה. מה, מה כבר)
זה לא מובן מאליו שאני מצליח לכתוב כי יש לי מחסום כתיבה כבר הרבה זמן
נסיים באריק? נסיים באריק:

אין לי נערה
להתגעגע
אל
אין לי שיגרה לטרוק ו
לקלל
אין לי חבר'ה לנסוע
עם
אין לי תוכנית מגירה
באם
רק מיכל שבע
ולב גווע
ברעב לאהבה

אין לי בית חם
לחזור
אל
אין לי ילדה קטנה
(שהיא שלי)
לגדל
אין לי עבר
להתחרט
על
אין לי פסגה של הר
להשתלט
על
רק עט נובע
ולב גווע
ברעב לאהבה

אין לי אל להתפלל
אל
אין לי מנהיג
לשאת עיני
אל
אין לי דגל להתנפנף
בו
אין לי נבואת זעם
לטפטף
פה
רק גורל תובע
ולב גווע
ברעב לאהבה