שילוב של טיפול תרופתי ופסיכולוגי.

לא פירטת פה גיל שזה גם משנה,

אם חשוב לך לתפקד כרגיל אז אני חושבת שישר כדאי לפנות לפסיכיאטר ולבקש טיפול תרופתי משמעותי- וכמובן כמובן טיפול פסיכולוגי.

אם התפקוד לא כזה משמעותי ואת/ה מוכן לתפקד באופן חלקי(כמובן אסור שהדיכאון יפגע בתפקוד יומיומי בסיסי כמו אוכל ושינה) אבל כן מוכן לוותר על לימודים/עבודה ודברים כאלה, אז אפשר לנסות בכלל בלי טיפול תרופתי. לדעתי חבל, כן כדאי גם תרופתי.

ולפנות לפסיכולוג מקצועי! לא להתפשר. אם יש כסף אז למישהו פרטי או דרך הקופח אבל מישהו עם המלצות.

שווה לחשוב אם מתאים לך טיפול ע"י שיחות, או אם דיבור פחות מתאים לך אולי יהיה יעיל יותר לפנות לפסיכולוג קליני שעושה גם תרפיות בכל מיני דברים, ולשלב תרפיה אצל פסיכולוג קליני.

וסביבה תומכת, זה נורא חשוב.

מישהו שאפשר להעיר אותו בלילה כשיש נדודי שינה, לבכות לו כשקשה..

זה משמעותי.

בהצלחה!

בד"כ בשבוע שבועיים הראשונים יש תופעות לוואי, בעיקר כאבי בטן ולפעמים  נדודי שינה/עייפות.

ררוב התופעות לוואי עוברות תוך שבועיים.

אם יש תופעות לוואי מטרידות אז חוזרים לפסיכיאטר וחושבים מה לעשות.

(למשל, אני סבלתי מסחרחורות בשעות שמיד אחרי לקיחת התרופה. אז הפסיכיאטר אמר פשוט לקחת את התרופות לפני השינה)

לא אמורים לסבול מתופעות לוואי. אם יש אז מוסיפים עוד תרופה שתאזן או מחליפים תרופה.

לעיין בעלון לצרכן

1) מוזיקה.

2) תזונה בריאה

3) לצאת לטבע

4)להכנס לכושר

5) לעבוד או להתנדב

6) להתראות עם חברים

7) מדיטציות או דמיון מודרך או הרפיה כלשהי

8) להשקיע בזוגיות ובמשפחה

9) להתנתק כמה שאפשר ממסכים

זאת בנוסף לטיפול התרופתי והפסיכולוגי.

אבל אם השאלה מכוונת לתחושת כבדות וחוסר חשק זמני אין חובה לרוץ לתרופות או לטיפול פסיכולוגי / פסיכיאטרי 

לתחושת הדכאון האקראית יש מגוון פתרונות ביתיים מעולים , 

הפתרון החשוב ביותר זה להיות פעיל , לזמזם מנגינה לרקוד לעשות .

הפתרון הערכי ביותר זה לתת להתנדב להעניק לעזור לאחרים לסביבה הקרובה או הרחוקה. 

הפתרון הסביבתי - לצאת לטיול רגלי לנשום אויר להריח פרחים ....

הפתרון האישי - אמוני - לדבר  אל עצמך, לתאר את הקושי ולתת לו מקום אמיתי , לאשר את הקושי, להתפלל לכוחות מה' במקום "אין לי כוח" להתחנן "תן לי כוח" 

יציאה מהדכאון - להיזכר בדברים שמחים  - לדמיין שמחה עתידית  בר מצווה , ( שלך ? של הילד? של הנכד? ) חתונה ? וכו'.... לשאול כוחות מאירועים בזמן אחר ולשאוב שמחה מהחיים שה' ברך אותך בהם. 

פתרון סביבתי- לבקש מחברים ומשפחה לספר מה הם רואים בך איזה טוב  איזה משלים , אושר ושמחה. 

             לאמיצים- לבקש שיציינו מהן נקודות הקושי, מה "לא טוב" בי ... זה מועיל מאוד לשים בפרופורציה ביחוד אם אמירה זו תלווה בהסבר איך עם כל זאת ובכל זאת אוהבים אותך. 

הפתרון היצירתי - " אם ה' נותן לך לימונים תעשה מזה לימונדה"... לכתוב לשיר לנגן לצייר לפסל להוציא החוצה להביע את עצמך לכתוב שירה סיפורת מאמרים או סתם הגיגים להכין סטיקרים מה שבא לך.\

הפתרון הקולינארי - לאפות לבשל לחתוך סלט  להזמין אחרים לאכול... 

כל המעשים הללו דורשים ממך לעשות להשקיע ולהפיק מעצמך כוחות חיוביים ומאירים את משכי הנשמה אבל 

אבל

אבל

לא לשכוח גם להקשיב לקושי שלך בזמן הדיכאון ולדלות משם כוחות פנינים ותובנות. ה' מזמן אותך למקומות כאלה כדי להרוויח מזה . 

לא לפספס. 

בהצלחה 

ולזכור שתמיד אנחנו  אהובים ורצויים. 

תמיד. 

לפני כמה שנים פוטרתי מעבודתי ולא הצלחתי למצוא משהו אחר במקצועי. הייתי חותם אבטלה במשך כמה חודשים . התחלתי להרגיש שאני שוקע בדיכאון . קראתי באיזה מקום שפעילות גופנית שקולה ללקיחת כדורים נוגדי דכאון ואולי אפילו יותר . הייתי יוצא לריצות בערך 2 ק"מ בכל פעם והדבר בהחלט שיפר את מצבי .כשהפסקתי לרוץ הייתי שב להרגיש את הדכאון .

בדרך כלל דכאון ואומללות זו אינדיקציה שאתה פשוט צריך שינוי בחיים שלך. אם יש משהו שאתה רוצה לעשות אבל אתה מדחיק ודוחה וממציא תירוצים 'עכשיו זה לא הזמן הנכון, בעתיד...' אולי כדאי ללכת על זה.

אבל לא נתת כאן רקע ופרטים, אז כמו כולם אני ארשום כמה שיטות פשוטות:

1. מדיטצית חושך. תעשה על זה גוגל. זו מדיטציה פשוטה שלא צריך הכשרה עבורה. מדובר על ישיבה בחושך מוחלט למשך כשעה. מבצעים אותו רק כשיש חושך בחוץ.

2. פעילות גופנית – אני לגמרי בעד. ממש לא צריך חדר כושר או מדריכים וכאלה, אפשר להגיע לתוצאות נפלאות עם אימוני משקל גוף, בפרט 4 תרגילים חשובים : סקוואטים, שכיבות שמיכה, dips ועליות מתח. וריצה, חשוב מאד.

3. פעילויות חברתיות – אולי החלק הכי חשוב, בלי זה שום דבר לא ממש יעזור לטווח הרחוק. אם יש לך מסגרת כלשהי, אז אפשר להתחיל משם.

אם אין מסגרת, אז צריך לחפש משהו שאתה מתחבר אליו . לא חייבים לבנות קשרים משמעותיים , זה מספיק שיש מקום שבו אפשר לפרוק ולהתאוורר מדי פעם, להרגיש חדש ורענן, עד הפעם הבאה.

כשמישהו בדיכאון לא יעזור לו תרופות וטיפולים מקצועיים. זה מצב שמצריך מרחב, ספייס. צריך לנסות לתמוך בו מרחוק ושלוח לו מתנות קטנות ועיגולים של אור, ולא להפריע לו.

קודם כל כמו שאמרו ספורט כל יום הליכה חצי שעה 

שמן דגים יש מחקרים לכאן ולכאן שזה עוזר לשיפור המצברוח (יכולה להמליץ על אומגה 3 של חברת הגליל)

יש טיפול מאוד טוב שנקרא EMDR עוזר לטפל בדיכאון וחרדות

מדיטציות ומיינדפולנס

וטיפול תרופתי אפילו לזמן קצר אם המצב מאוד קיצוני יכול לעזור. לא חייב תרופות כימיות כמו ציפרלקס וכו

יש גם תרופה טבעית שנקראת "REMOTIVE,   

ליתיום אורוטאט הוא סוג של מלח שמצוי במים הנמצאים בטבע . בשנים האחרונות נוצר מחסור בליתיום עקב שתיית מים מותפלים ולכן פרצה לחיינו מגפה של מחלות פסיכיאטריות .

אני מצרף לכאן קישור לדבריו של פסיכיאטר אמריקאי שטוען זאת , מנסיון עם מספר אנשים זה עובד .

הטיפול התרופתי הרגיל מזיק . עדיף לנסות קודם כל טיפול טבעי . 

אני מעידה על עצמי שטיפול תרופתי לקח לי כמה שנים טובות מהחיים ועיכב את ההחלמה שלי מדיכאון. ולא רק זה, אם הייתי ממשיכה עם התרופות ככל הנראה הייתי ממשיכה איתן לתמיד, ובהחלט הייתי נאלצת לוותר על דברים רבים בחיים שהם מהותיים בשבילי.

כמובן שמנגד יש אנשים שזה מציל להם את החיים.

אין דבר כזה טיפול שמתאים לכולם. כל אחד צריך להתנסות, עם ביקורת כמובן ולא לבד, ולמצוא את מה שמאפשר לו חיים טובים.

ולפותח\ת- יש כמה סוגים של דיכאון והם לא תמיד דומים בדרך הטיפול. גם לא כל דיכאון הוא מאובחן, ולא על כל דבר צריך לרוץ לפסיכיאטר. אבל חשוב גם לא להזניח. ממליצה להתייעץ עם אדם שמבין בנושא. אפשר אפילו לקבוע פגישה חד פעמית אצל פסיכולוג כדי לקבל הכוונה, כמובן שהוא לא יכול לאבחן. ולבקש עזרה מהסביבה, בכל מקרה.

לפעמים הדיכאון הוא עניין גנטי או פיזי פשוט. כל מיני חומרים במוח שהכדורים עוזרים לסדר.

הרבה פעמים זה לא העניין, נכון

אבל זה מגוחך לסבול רק כדי לא לקחת כדורים.

מה גם שלפעמים הכדורים מסייעים לטיפול אצל הפסיכולוג.

לפעמים יש חרדה מלדבר על כל מיני דברים, להזכר בכל מיני דברים, לשתף את הפסיכולוג..

וכדורים לכמה חודשים יכולים מאוד לסייע.

וודאי שאפשרי גם בלי כדורים!

אבל חבל לשלול מראש.

זה מאוד תלוי מקרה.

כדאי להתחיל טיפול אצל פסיכולוג ואז להתייעץ איתו לגבי דרכי טיפול נוספות, אם בכלל יש צורך

סליחה על הישירות והבוטות אבל כל מי שממליץ על על תרופה אנטי דיכאונית אין לו מושג איך היא עובדת. ואם יש לו מושג איך היא עובדת, אז אין לו מושג מכך שיש ניתוק מוחלט בין דיכאון לאיך שהתרופה עובדת (אני מדגיש - ניתוק מוחלט! לא פחות).

אם תקח\י  שבועיים כדור אנטי דיכאוני יהרס לך ההומוסטזיס ההורמוני של הסורטונין. ותפתח\י תלות. בנוסף תפתח\י יכולות לפתח הפרעות אמיתיות באמת על בסיס חוסר איזון הסרוטונין במוח. 

דיכאון זה לא מחלה - דיכאון זה בדיוק כמו דלקת, אור אדום, שיכולה לנבוע מהמון דברים.

הבעיה בדיכאון היא, שכשאנחנו מדוכאים אנחנו לא חושבים שיש רגש אחר, שמחה, שלווה, נחת, - כי המוח לא יכול להרגיש רגש אחר ממה שאנחנו מרגישים כרגע. הקושי בדיכאון זה ההרגשה שרע, וישאר רע. 

חוויה טראומטית 

ערך עצמי (נמוך)

חוסר איזון הורמונלי

חוסר איזון בויסות השעון הביולוגי

חוסר באיזון תזונתי

חוסר פעילות גופנית 

חוסר ביצירה ומשמעות

חוסר בכמה דברים בו זמנית.

תשלב\י טיפול שיחתי (ממליץ על cbt) בשביל טראומה וערך עצמי ומשמעות,

טיפול תזונתי והורמונלי (בדיקות חוסרים והשלמה על ידי תזונאי או נטורופת) ושינה מסודרת,

ופעילות גופנית זה הדבר הכי טוב לטיפול בדיכאון משום שהיא עוזרת למנו לצאת מהמעגל הרגשי של ההרגשה שעכשיו רע = תמיד רע. 

תכילי את הכאב, תכאבי אותו, אבל בבקשה שימי בצד את הקולות המייסרים

גם זה יעבור עוד תפציע לך השמש מבין העננים 

ממש חיבוק מהלב אני מבינה אותך

מדהימה שיש לך הכרת תודה את נשמה טובה!

אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד 

לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב

ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.

לא יודע לגבי פענוח.

ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!

חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)

ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם

לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.

ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.

לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל

כדאי פשוט לשאול

רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח

לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.

בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)

אני מנסה להבין אם יש משמעות למקום בו אני עושה את הבדיקה..

כי בעצם אם הרדיולוג לא מפענח נכון הרופא לא יוכל לדעת את זה? אז זה משמעותי מי יהיה הרדיולוג?

מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.

לגופו של עניין, אני לא יודע.

לא מומלץ בכלל.

כבר עדיף אנשור וזהו..

בכל אופן, אם מישהו מכיר תחליף סביר לאנשור, אשמח ממש לשמוע.

תודה.

בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא