כשלא עונים לשאלה שלך אבל מגיבים לשרשורים שאחרי

חושבת על תשובה מובנת, האמת

כי יצאתי מנקודת הנחה שאני מאמינה ביהדות אפילו שזה לא היה נכון ובמקביל לבניית האמונה (לצורך העניין, יסודות) בניתי את הבניין. ז"א ניסיתי כמה שיותר טוב כשיצאתי מנקודת הנחה שאני מאמינה, במקביל לבירור (לא מסיבי, אני חייבת להגיד) של היסודות האלה.

רק שנהיה לי הרבה יותר קשה לעשות את כל מה שעשיתי פעם. ונהיה לי הרבה יותר קשה להדחיק את חוסר האמונה שלי.

היום אני מקיימת את מה שבאלי.

אני כן רוצה לשמור שבת בעיקרון, אבל קשה לי. עובדת על זה.

אבל יש דברים אחרים שאני לא מקיימת בלי שיש לי רצון לקיים בעתיד

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה