היה לי מקרה הזוי. גועלי. ולא ידעתי שאפשר להגיע לרמות כאלה של חוסר אכפתיות.
ביום שישי האחרון דיברתי עם מעסיק כלשהו לגבי עבודה .
ביום ראשון יצרתי שוב קשר וקבעתי להפגש איתו,לא קבענו שעה אלא רק בכללי הוא אמר שהוא נמצא במקום
נסעתי מרחק גדול פלוס עוד אוטובוס , והכל באיזה חור באמצע העולם.
למרות היותי עם פלאפון חכם לא הצלחתי לאתר את החנות (לפני כן אמר שהמקום בשיפוצים)
תהרגו אותי ,אין לי מושג איך לא מצאתי את המקום.
אז התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני מול חנות כזו וכזו , אמר לי ירדת תחנה אחת קדימה צריך רחוב הקודם..
הלכתי את כל הרחובות ולא מצאתי הסתובבתי במשך חצי שעה, וכאן עם כל הפלאפון שלי לא הצלחתי לאתר את המיקום.
יתכן שאם הייתי מפסיק להלחץ ועוצר ומנסה לאתר את המקום לפי המספר המדויק של הרחוב הייתי מוצא . אבל קשה לפספס דבר כזה כשאתה חורש במשך חצי שעה על האזור. זה רחובות סמוכים. משהו כאן מסריח אבל זה לא הנקודה שלי.
לאחר שהודעתי לו שאני נמצא מול חנות בשם מסוים (כמו שציינתי למעלה) הוא אמר לי שירדתי תחנה אחת יותר ממה שצריך . ותאמינו או לא. אבל לאחר שלא מצאתי מרוב הבושות כבר חזרתי הביתה . והבנאדם אשכרה לא חזר אלי. לא שאל למה אני לא מגיע,עזבו שזה מראה על זילזול אדיר זה גם מראה על חוסר ערבות הדדית ,כאילו בנאדם אולי קרה לי משהו בדרך? אולי חטפו אותי? אתה עד כדי כך חסר רגישות? כאמור בגלל הבושות חזרתי לבית מרוב שעבר המון זמן וטכנית כביכול הייתי אמור למצוא את זה די מהר. אבל בחיי שזה פשוט חור בשום מקום וכמו מבוך שאתה יכול להסתובב שעות ולא למצוא דבר פשוט. אבל הנקודה שלי היא הגועל נפש הזה שהוא פשוט עד לרגע זה מאתמול בצהריים לא התקשר לשאול . עם מעסיק כזה עדיף שישאר במקום שלו ואני בשלי . בחיים לא נתקלתי בחוסר אכפתיות כזו
