שצובטים קצת, או יותר.

וגם הם חלק מהעבר.

|משועשע|
אני בהחלט "עבריין" בקטע הזה.
Dwelling on the past.


יום העצמאות, לפני שנתיים
אוח, זה היה כל כך...
עלוב? קצת.
נואש? גם.
כואב, בודד.

בעע.
אבל נו, עבר.

היסמין הזה הפך אח"כ מזיכרון מריר לנהדר.
אח"כ הוא היה טוב, בזמן.
ועם גיטרה
ונדנדה גם,
זמן רגוע ושלו.

פסגות שיש אי שם
וגם עמקים שיש אי שם (עמק זה דבר יפיפה לפעמים. אבל קשה לצאת ממנו. והוא נראה מדהים מלמעלה.)

יש אי שם,
בעבר.

וכך גם התבגרות, הפנמה.

אני מניח שעד שאהיה במקום חדש,
ולא סתם אחר -
מדי פעם אחזור כדי לחייך, לצחוק ולכאוב.

אילו היה העולם הזה פשוט יותר
היינו אוהבים אותו יותר או פחות?
היינו אוהבים יותר או פחות?
היינו יותר או פחות?
היינו?

ף
|משועשע|
(פעם מישהו אמר שכל נסיופאי הוא משורר.
וול, אני לא באמת כזה
אני רק אוהב לשחק עם מילים ומשמעויות.
מבנים, משקלים
אולי לא פיזקאי אלא מהנדס
אולי סתם שטויות של לילה עיקש.)