העמל על תורה שבע"פ הוא תכלית לעצמו, והוא מעצם הסדר של השגתה של תורה. מה שממאנים בעמל, הוא אך מצד אי ההשגה בגדלותו של העמל עד כמה הוא עצמו מהסדר של התורה, ועל מה שיוצא מן הסדר רוצים לדלג, ולפיכך סובלים מזה. כל העמקה והבנה שהוא מהסדר, מפיג התנגדות לעמל, ומפיג גם טעם העמל, ונהפך לששון ולשמחת עולם. "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" (ישעיה ט א)- "אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול" (תנחומא נח ג), היינו העמלים בתושבע"פ. (רזי לי שכג)
@ארץ השוקולד @איש רגיל @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ@לעבדך באמת! @פרח-אש @בת מלך!!!!@חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ
