אפשר להחליט שרוצים שגרה שבנויה מעוד דבריםחוץ מגמרא. למה להפוך את הלימוד לטוטלי?

לומדים גמרא. בכל זמן כל הזמן.

סהכ זה ממש נחמד. זה לא שדברים אחרים יותר מעניינים...

אין לי קצה חוט של מחשבה מאיפה להתחיל לחשוב על זה...

נישן על זה קצת.

אפשר לחלק את הענין לכאורה לכמה חלקים.

ענין מיידי-מעניין אותי כי זה משפיע בתווך הקרוב
ענין זהותי-זה מעניין כי זה חלק ממני
ענין עתידי-זה מעניין כי ניתן להפיק מזה תועלת

מעניין איזה עוד חלקים יש לזה ומה ההקשרים בניהם ואיך יוצרים מהם תאוריה שלמה.

מעניין לחשוב שמקור הענין הוא מעניין.
פפףףףף לחקור ענין מעגלי זה מתכון טוב ללשרוף תמוח.
מזל שלמוח יותר קשה להיכנס ללולאה אינסופית מאשר למחשב.

תיאורתית, אפשר להכניס את הראש ללולאה אינסופית? לכאורה לא.

מי רוצה לעזור לי לסדר את הבלאגן?

מרגש לחשוב שהדבר היחיד שמעניין אותי הוא אני...

אאכ פיספסתי משו. שזה בהחלט סביר.

בטוח פיספסתי משו.



אפשר לנסות לומר שמה שמעניין אותי זה אני. ואם ניקח את הגדרת אני בתור הרצונות שלי אז יוצא שעניין ורצון הם דבר אחד. זה די הגיוני.

עדין חסר לי משו. זה נשמע לי ריק מידי...

ואני לא רוצה אותה.


אבל זה ענין יותר מורכב.

יש כאן פישוט שחוטא מאוד לאמת.

של אסוציאציות של מוח עייף.

אני צריך לסדר על זה את הראש.


כי רצון לא עומד בפני עצמו. הוא תלוי בבחירה וחופש. שגם הם מושגים שאני לא ביררתי עד הסוף.

אבל להרגשה זה לא נכנס. סביר לא?

לגבי זהhttps://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1089458#11669698

כל אדם בסופו של דבר, מה שמעניין אותו זה הוא. וזה לגיטימי ויותר מזה מתבקש, בהתחשב בעובדה שכשמתים מתים לבד. אחרי כל העניין שיש לנו בדברים שחיצוניים לנו, לרבות משפחה וחברים, כל אדם הוא השחקן הראשי בחיים שלו ובלתי אפשרי שיהיה אחרת.

עניין הגדרת הזהות הוא נכון. המילה 'אני' יכולה לכלול בתוכה מהויות נוספות אם פועלים כדי להרחיב אותה. אבל זה לא סותר את זה שהעניין העקרי של האדם הוא בעצמו. ומתוך שיפור ההכרות עם עצמן- רצונות, תחומי עניין, אפשר להגיע להרחבת האני.
מכיר דוד בן יוסף?
אני מצטטת: 'אין סוף לשכלול טיב הנגו"ן. נגון ר"ת- נפש גוף ןנשמה.
אין סוף למקומות שאליהם אדם יכול להגיע, עם עצמו. ואתה יכול בכיף גם לחבר לזה תקב"ה אם תרצה.

עד כאן נאומי.

לסיום החפירה, משפט מסכם.
עניין עצמי הוא לא ריקני. הוא אינסופי.

לא אמרתי שזה צר. רק אמרתי שזה מפתיע...


כי כן הייתי רוצה לחיות בעולם בו אנשים באמת לא חושבים רק על עצמם.
מסתבר שרצונות לחוד ומציאות לחוד...

זה לא שאנשים לא מתעניינים במי שסביבם, זה שקר. אבל גם כמה שננסה לגעת באחרים, תמיד נק המוצא היא אנחנו.
לדוגמה
באופן לא מודע, רוב מעשי החסד שאנחנו עושים הם בסופו של דבר בשביל תחושת הסיפוק או המשמעות שזה יעניק לנו. כל מה שאנחנו פועלים הוא סביב עצמנו.

אפשר להיות אנשים טובים שעפ העולם לא נקרא שחיים בצורה אינטרסנטית. אבל בעומקו של העניין, וואלה כן.

שאולי כן קיימת מציאות של לעשות טוב מתוך רצון אמיתי שלאחר יהיה טוב. לוידעת.

מהקישור והלאה אני מתייחסת להודעת ה"לכאורה..."

שאלת מה יוצר באדם עניין בלימוד גמרא או מה יוצר באדם עניין באופן כללי?

מאוד קשה לפתור בעיה כשאת בתוכה.


אחד הדברים הכי חשובים שהמתרגלת שלי לימדה אותי זה להסתכל על המציאות מלמעלה.

מה זה מתרגלת? קאוצ'רית יעני?

יש את המרצה שמסביר את הצד התיאורתי של החומר והמתרגל שמסביר איך פותרים תרגילים...

לא אמרת ישיבה? גמרא כל היום או משהו כזה?

לי זה מסתדר עם שיעור א'. איזה לפני כן היה לך? במידה וזה באמת הגיל..

זה לא כזה מיוחד כמו שזה נשמע. יש תוכניות יעודיות לזה...

העולם מרתק. אתה לא מוצא עניין בשום דבר מחוץ לדפים של הגמרא?

אם, ואני מרשה לעצמי לצאת מנק הנחה כזאת, כל אדם ואתה בתוכם, בנויים ממכלול של אישיות, של כשרונות, של כוחות להוציא לפועל, של יכולת להשפיע טוב על המציאות באופן פעיל ולא רק באופן מיסטי ע'י לימוד תורה, מה הרעיון לשבת ללמוד כל היום?
על המושג תורת חיים שמעת?

אני לא פורק כאן רגשות. רק רסיסי מחשבות.

פשוט פתחתי הודעת תגובה וכשסיימתי ראיתי שרשרת הודעות חדשות, אז לשבתי שאולי זה לא רלוונטי ונכנס מזה לוויכוחים מיותרים.
מה שאולי היה יכול להיות משעשע.

סתם ככה, חתיכת קצב הקלדה. פון?

מחשבה מקוריים.

אני תמיד בעד. כל עוד יש על מה לדבר צריך לדבר.

משום מה אנשים נוהגים בדיוק הפוך-כשאין שום ענין במלל שלהם הם נוטים לדבר ודווקא כשיש הם שותקים...

זה בטח הענין של הפחד מהקודש. דיבור זול ולא משמעותי אפשר לזרוק בלי חשבון. כשהדיבור הופך למשמעותי יש פחד מגרימת נזק...

אבל בדיוק בגלל זה צריך חשיבה ביקורתית ולא ריסון עצמי מיותר.


מהפון. מסתבר שאחרי שכותבים הרבה הקצב עולה...

אבל וויכוחים כשמחזיקים באותה עמדה בלי לשים לב לזה, חוץ מהעובדה שהעמדה מתחדדת, מתסכלים.

לא עומדת בקצב

יש ויכוחים שעושים בהם דברים אחרים?


את ממש לא חייבת. השירשור הזה ככל הנראה לא עומד להימחק בשבוע הקרוב...

מצליחים להזיז אותי ממה שאני חושבת?
אני בעד לחשוב שלעולם לא נגיע למחשבה שהיא אמת מוחלטת, אלא רק זמנית שמסתדרת כרגע בראש ובלב. תמיד פתוחה לשנות צורת חשיבה, כי תמיד יכול להיות שאני טועה.
חוץ מזה, להתווכח כדי לשכנע מישהו אחר. המילה וויכוח לא תופסת אם אין על מה להתווכח.

אני נהנת.

ולצאת קרח מכאן ומכאן.


הענין של מגוון כוחות נכון. דיברתי על זה עם כמה חברים.

מממ די עם החשיבה הדתית לאומית הזאת שללמוד זה לא לעשות.
הלימוד הוא לא רק כלי למעשה בדיוק כמו שהמחשבה היא לא רק כלי לפעולות.

הלימוד עומד גם בפני עצמו. ודווקא הרבה עשיה לא עומדת בפני עצמה בלי לימוד קודם.

לך השגרה הזאת.
רק שלא תמצא את עצמך בסוף קרח מעצמך, אחרי שתלמד כמה שנים בישיבה ואז תתחתן וילדים ועומס של בית בלי יכולת לפתח את מה שבפנים. שלא כל הכוחות ישארו בגדר כוחות תאורטיים.

זו לא חשיבה דתית לאומית אלא חשיבה שתופסת שלימוד תורה כדי 'להחזיק את העולם' בעצם הלימוד הוא שטויות ותמחל לי. זו חשיבה שמגיעה מהצד הכופר שבי. אם עושה לך טוב לפתח את השכל ואתה רואה מזה רווח כלשהו עכשווי או עתידי, לך על זה. ללמוד על מנת לעשות וכאלו, מצויין.

אבל עד שהתאוריה היפה מתנגשת במציאות ולאדם לא טוב בשגרה שלו.

הבעיה שהמציאות היא אפור לא ברור שאני לא מצליח לגמרי לזהות...

בתור אדם שמכיר את הציונות הדתית זה חלק בילתי נפרד מהתרבות בה. תרבות העבודה.

אבל בדיוק כמו שאומנות לשם פרקטיקה תזייף ותצרום ככה גם עולם המחשבה.

כשגילו את האלקטרון הכתירו אותו בשם החלקיק חסר התועלת לחלוטין.
יש ערכים מעבר לתפיסת המעשה. להרבות ידע להמעיט סבל להבין לעומק.

המציאות האנושית היא הרבה יותר מלחם ומים.
היא מבוססת עליהם סולם מאסלו וכו אבל הם הבסיס לדברים הגדולים באמת.

לימוד תורה. לשמוע את דבר ה ולהבין אותו.

עד כאן מסכימה.

סולם מאסלו? לא בקיאה בו ככ אבל הוא מופרך. יש ביצור האנושי יכולת להגיע לשלבים הגבוהים גם בלי הבסיס.

הוא מדבר על תפוקה מרבית.

בן אדם יכול לעשות המון דברים יפים כשהוא רעב. פשוט אם הוא היה שבע הוא היה עושה את זה טוב יותר.

הרבה פעמים הסדרים מעורבבים אחד בשני. לדוגמה אדם שיש לו הערכה עצמית יוכל להגיע לחברות יותר מאשר אדם שלא, אבל באות ה מידה גם חברות יכולה לתרום להערכה העצמית.

תפוקה מחברות בלי הערכה עצמית.

תמיד יש יוצאי דופן.

טען שכל שלב. מהבסיס לקצה, הכרחי כדי לעבור לשלב הבא. בלעדיי הבסיס אדם לא יוכל להיות שלב שאחריו וכן הלאה.

במה שאמרת על תפוקה מרבית ורמות שונות של אושר את חולק על הפירמידה.

אני טוענת שכל השלבים שלובים אחד בשני ואא לחלק אותם לצורת פירמידה.

אי אפשר לזלזל בחשיבות של תרבות ואומנות נניח. הם בהחלט צורך.

ואני חושב שגם ידע באופן כללי הוא צורך לא פחות בטח כשמדובר בדברי ה'

כמו שאמרתי, השלבים בפירמידה בהחלט לא חד משמעיים. זו צורת התפתחות שיכולה להיות תקינה ואולי אפילו טובה לנפש של האדם, אבל בקלות גם אפשר לערבב שלבים ולראות שההתפתחות תקינה ואפילו טובה יותר

זה שיש חשיבות לא אומר שצריך להיבלע לעניין באופן טוטלי. זו ראיה של שחור לבן. למה זה צריך להיות הכל או לא כלום?
זה לחטוא לעצמך, להתעלם מצדדים נוספים שצריכים להתממש

צריך להבין איך עובדים איתה.

מה טוב בטוטליות?
אם היא זמנית ניחא, אבל כשזה אורח החיים הקבוע, אני חולקת.

אל תיהי טוטאלית. לא יקרה כלום אם תרצחי מדי פעם...

אני נגד רצח. תמיד ולפעמים.כשהוא טוטלי וכשהוא לא.
אני מדברת על דברים שמאמינם בהם, אם להיות טוטלים לגביהם או לא.
אם אני אוהבת לצייר, לכתוב ולנגן, ומחליטה שאני מקדישה את החיים שלי באופן טוטלי לציור, זה אחלה, אבל סביר להניח שזה לא יעשה לי טוב ויגרם לי לחסום בכח את הנגינה והכתיבה. למה לחיות בהדחקת צדדים שקיימים בי?
מה שכן הגיוני, להחליט שבאופן זמני, בשנה הקרובה אני מתמסרת לציור.

חלק על הרצף

באסון מירון היו רק חרדים ובשואה נספו קהילות שלימות של יהודים מאמינים כולל אדמורים.

ואם יש לך תובנות מזה

שימי לב שזו פרשנות לשאלה שלי ולא גוף השאלה

והקהילה שלנו חסרה היום את האנשים האלה. 

הי"ד

השבוע בדיוק לא היה לחברה מניין אז הם ביקשו ממני להשלים ולא היה אף אחד שיודע לעלות חזן אז עליתי חזן סליחות ומנחה 

או שטעתה בנו

הרצון להשתחרר...

מה מונע ממך לשחרר? מה יקרה אם הכל יקרוס?

אוי ואבוי

הבן שלי כשהיה באוסטרליה באמת סיפר שהלילה השני יותר ארוך

הצעת חוק -  אם החג מתחבר עם שבת, אפשר לוותר על החג השני.

תודה לאל שיש את מי לארח.

וזה לא מעבר לזמן קצר.

שככה חווית את זה

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה

כן, יש לנו שנה לחשוב על דרכים יותר טובות לעבור את זה.