אבל.. רק צריך להשתדל.. אין יותר מדי מה לעשות..

 

בהצלחה

הוא אוהב אותך אהבה ללא תנאי, כי את הבת שלו.

ההורים שלנו אוהבים אותנו גם כשאנחנו ח"ו מררים להם את החיים, כי אנחנו פשוט הילדים שלהם.

אז אפילו שנראה לך שהכל אבוד, תזכרי שה', כן, הוא, ממש יושב ומחכה לבנים האהובים שלו.

"... אני תמיד שוכחת מהתפילה בכלל או שאני אומרת "אני אתפלל עוד כמה דקות"...

תאמיני לי שאת לא היחידה.

זה כ"כ נפוץ, בעיקר בחופש, וזה קורה לכל אחד.

מה עושים?

פשוט,  קובעים לעצמינו כלל ברזל: תפילה אחת- ביום.

לא משנה איזו תפילה.

זה כ"כ עוזר לי.

אם אני קמה ב 11 למשל, אני עושה את כל מה שרציתי עד השעה 2, ואז אני 

מתפללת מנחה.

אם יש לי יום מאוד עמוס, אז אני מפנה לעצמי כמה דקות ומדברת עם ה'.

זה לא כזה קשה.

"...אני גם תמיד שוכחת לברך.."

תעשי לעצמך תזכורות, תבקשי מאחרים שיזכירו לך, אל תלכי לעשות משהו אחר לפני שאת מברכת.

מתרגלים לזה ממש מהר, ותוך כמה פעמים תתחילי לברך מיד אחרי שאת אוכלת, מתוך הרגל.

"אני שוכחת להגיד מודה אני.."

גם אני שוכחת, והרבה פעמים. זה לא דבר כ"כ חשוב להגיד ישר כשקמים. אפשר גם אח"כ, בתפילה עצמה.

"אני שוכחת ליטול ידיים..."

דבר ראשון כשאת קמה בבוקר-יש כזאת רוח טומאה שאת צריכה לגרש אותה.

זה גם אחד הדברים שנהפך לך לאינסטינט אחרי כמה פעמים.

* נוטלים 3 פעמים על כל יד, לסירוגין.

דבר אחרון-

זה שזה כואב לך, זה כבר מראה שאת ממש קרובה לה'!

ואני ממש מזדהה עם כמה דברים שהעלית פה.

בהצלחה!!!

עקרונית צריך להגיד מודה אני ברגע שמתעוררים. אין חובה להגיד את זה בכלל, ככה שאם שכחת את לא חייבת להגיד. לשון המשנה ברורה - 'טוב לומר תיכף בקומו מודה אני לפניך...'.

אם שכחת לברך לפני האוכל - את חייבת לברך כל עוד את ממשיכה לאכול. בזמן שיש לך אוכל בפה - אם זה לא מגעיל מדי, תוציאי אותו, תברכי, ותאכלי אותו שוב. אם זה כן מגעיל מדי, תברכי עם האוכל בפה.

ברכה אחרונה - הרבה אנשים לא יודעים את זה, אבל ברגע שהחלטת שאת מפסיקה לאכול - הארוחה נגמרה. את לא יכולה להחליט אחרי חצי שעה שבעצם לא סיימת ולא עברו שבעים ושתיים דקות או כל מיני חכמות כאלה. אם תרצי לאכול שוב - זה כבר יהיה נפרד, ותצטרכי לברך שוב. אז ברגע שגמרת לאכול - לברך. אין מה לדחות לאח"כ.

חיוב נשים להתפלל מאוד לא ברור. אם אני זוכר נכון, לחלק מהדעות מספיק שאמרת ברכות השחר. ברכות השחר - מיד אחרי נטילת ידיים. מנהג טוב (לפי חלק מהדעות אפי' חיוב) להניח לפני השינה כלי לנטילת ידיים ליד המיטה, שלא ללכת ארבע אמות עם רוח טומאה. זה מן הסתם גם יעזור לך לזכור.

אם חשבת שאת מתרחקת...

אז , יש מצב שטעית.

אדם שנלחם מלחמה תמדית - הוא הגיבור.

אם לא היו לך ניסיונות , כנראה שיצר הרע "שבה" אותך.

ו - אם יש לך ניסיונות , כנראה שאת החטפת לו בפנים , ו...הוא קם , ואת
שוב במלחמה נגדו...

אז...

מתחזקת , שלום לך!

 

שני בעיות יש כאן -

1) שוכחת...

2) גם כשזוכרת - לא תמיד רוצה...

 

 

אוקי. ננסה לעשות סדר קטן.

נתחיל מהענין של "שוכחת". אני זוכר שבערך לפני שלוש שנים , הייתי שוכח ממש כמוך - לברך "שהכל" , "על המחייה" - פשוט מכניס לפה ו...אוכל. כרגיל.

אז , בזמנו , שאלתי מאחד עיצה , ו - שימי לב מה הוא אמר לי:

"כל פעם שיש לך אוכל ביד , תחשוב כאילו יש לך מיליון דולר עכשיו לקבל ע"י הברכה" -

אמרתי - אולי בדיוק כמו מה שאת אומרת עכשיו - "רבינו , שכח מזה. אני אומר לך שאני לא זוכר בכלל ת'מליון דולר..." - "אז תדאג , ככה תכניס לך למחשבה גם שאתה לא אוכל. שאן יבוא לידך אוכל - אתה יכול להרויח מיליון דולר ע"י ברכה...".

נווו טוב , כמו כל מתבגר , אמרתי "וואלה" - העיקר שיהיה מרוצה שהוא עזר לי - ו...

המשכתי בדרכי. אך , ראי איזה פלא , היום - כשלוש שנים אחרי זה - אני כמעט ולא שוכח לברך. בעיצה עזרה?
במבט לאחור - כן. עובדה.

אז קיצור , באתי לומר לך עיצה קטנה - פשוט תחשבי יותר.

רק שמגיע לך אוכל ליד - תחשבי על מיליון $.

שאת קמה - תנשמי רגע עמוק - זה יזכיר לך ש...את נושמת. ואז - "מודה אני לפניך..." - אחח , כמה מודה. תודה ה'.

ו - אז ישר , הידיים טמאות - אני הולכת ליטול ידיים...

[אגב , נוטלים לסירוגין - ימין , שמאל , ימין , שמאל , ימין , שמאל - משו כמו בצבא! ]

 

קיצור , סימנים.

תעשי לך סימנים שיזכירו לך.

נוו - אז זה לא ייפתר תוך יומיים , אבל...תזכרי בסיפור שכתבתי בהתחלה - במבט לאחור - גם אם בהתחלה זה היה נראה כלא עוזר - זה עוזר...

 

ו - לענין השני.

תפילה. זה לפעמים כזה "מעיק". לכוון -

דווקא ב...בוקר - שה"כורי עכביש" עוד לא ירדו לי מהעיניים.
או בצהרים - שאני עסוקה.

או בערב - שאני "מחוקה".

 

אז...בואי כמה דקות נבין את ענין התפילה.

אני מאמין שבעז"ה אחרי זה יהיה לך יותר קל להתפלל.

ו...שוב , זה לא "הוקס פוקוס" - אלא , זו דרך שאת צריכה להתשדל בה.

ו - את תרצי - תשתדלי - גם תצליחי.

 

אז נתחיל -

"בוא להתפלל" -"לא רוצה".
"למה?"
"למה כן?! 
לא מרגיש כלום חוץ מזה שאני מדבר ל...כלום - מה אני משועמם?!"
כך הולכים הדברים היום.

ת'כלס - מבין אותו. כך הוא אומר לעצמו -
שאני אקרא , אדבר בקולו , כל יום , ועוד..מילא כל יום טקסט חדש , אבל תמיד אותם הדברים - מה אני משועמם?
אתה אומר לי שאני אתחבר אליו? אהנה ממנו? no way...

לשבת על ספר לקרוא אותו שאמור להיות "שיא היפה" אני משתעמם...
כל שכן שמזה , שאני לא מבין מה רוצים ממני אני משתעמם...

אוקי. עד כאן דבריו מובנים. אדם שיבוא מבחוץ , שלא מבין מה זה תפילה
 - יגיד לבחור הזה -"וואלה אחי , צודק. עזוב אותך להתפלל...בזבוז זמן..."

אז ככה - קודם כל בשבילנו - נבין מה זו "תפילה" -
למה היא חוברה? מה המטרה בה? מה רוצים ממנו? ו...אז , אחרי שנבין
מה זו התפילה נגש לענין של "איך מתחברים לתפילה" - כי לפני שרוצים
להתחתן - צריך להבין וללמוד מה זה אומר "להתחתן" ורק אז - אם האדם
מה זה "להתחתן" אפשר להמשיך לשלב הבא - להרגיש את החתונה , או במילים
פשוטות "להתחתן".

אז ככה - בואי נגיד כשמישו נותן לך מתנה , את תרגישי צורך להודות לו.
להודות לו על המתנה ש...הוא לא חייב לתת לך. כשזה היה כל יום - כל יום מישו
נותן לך מיליון דולר , אם לא חצי יום היית מודה לו - אז...רבע יום היית יושבת לו על
המוח ואומרת לו "תודה , אתה ממש עוזר לי" ומברכת אותו בכל הברכות שבעולם.
ה' כל יום נותן לנו מתנה. מתנה מאוד גדולה. התפילה היא ה"עבודה שבלב" שלנו
לפני ה' - התפילה היא ה...הודאה לנו לה' שנותן לנו ה-כ-ל.
התפילה מחולקת לשלוש קטגוריות - שבח , בקשה , הודאה.
הודאה מובן למה - הוא נותן לנו אנחנו מודים לו.
שבח - משבחים אותו על זה שהוא נותן לנו. בדיוק כמו שהיינו עושים לבשר ודם
שהיה נותן לנו - היינו משבחים אותו שהוא "רחמן , נדבן" וכו' , כך גם לה' אנחנו משבחים
על המתנה שאנו מקבלים ממנו.
בקשה - עני , שאין לו כלום מבעל הבית - מבקש מהאדון - "תן לי" - בן שאין לו כלום
חוץ ממה שאביו נותן לו , ואם לא יתן לו אביו - לא יהיה לבן - מבקש מהאב "תן לי".
כך אנחנו שבלעדי ה' אנחנו עפר - אפילו לא. אנחנו כלום...מבקשים מה' , תן לנו. אתה אבא שלנו. בלעדייך אנחנו כלום. אלו שלושת הדברים שיש בתפילה - ככה שעל פניו - זה נראה מאוד הגיוני להתפלל.

חוץ מדברים אלו יש עוד דבר חשוב ש....בלי התפילה אין לנו אותו.
והוא? ה"כיף" ה "הנאה" שלנו מהמתנה.
שאני מתפלל וזוכר ש - בלי הנתינה של ה' - אין לי כלום - ממילא אני יותר נהנה מהמתנה.
ככל שההכרה שלי במתנה שהיא נצרכת לי - ההנאה שלי ממנה יותר גדול.
כשאני מכיר , מתבונן במתנה שנתן לי ה' - אני מכיר בזה שמה היה קורה אם....
לא היה לי את המתנה... - ואיזה כיף שיש לי את המתנה. ההכרה הזו מביאה לי הנאה יותר גדולה מהמתנה. ממה ההיית יותר נהנת? מחולצה או ממשחק ילדים? ברור שמחולצה.
אבל...זה עלה אותו המחיר - אבל כאן את מבינה שזה נצרך לי - החולצה , אני צריכה אותה.
לעומת זאת - המשחק לא נחוץ לי. את מכירה בזה שהחולצה נצרכת לי וממילא , ההנאה
שלי ממנה יותר גדולה מאשר דבר שאני לא מכירה בו שהוא נצרך לי. העצירה הזו ,
ההתבוננות הזו - עשתה לי הרגשה טובה.
עד לכאן - מובן ביותר שהתפילה זה דבר הגיוני. דבר שכל אדם שהיה מבין אותו -
היה עושה אותו.

מכאן נובע בעצם - מטרת התפילה שהיא - התבטלות לפני ה'. להרגיש שבלעדיו אני כלום.
כי....באמת כך המצב. אם הוא לא היה נותן לי את המתנה. לא הייתי כאן.
לכן - הואיל ואני תלויה בו , אני מתבטלת לפניו - מודה לו , משבחת אותו , מכירה בטובות שהוא עושה כלפי , מבקשת ממנו - כי אני נהנת מנתינתו.
זו היא מטרת התפילה - להרגיש - הוא מעלי - האדון שלי - ובלעדיו באמת אני כלום.

אוקי. הבנו מה מטרת התפילה ולמה בעצם להתפלל...
אבל...ת'כלס - לא. זה לא עובד. אני מבינה את הקטע של מה זה "להתחתן"
הבנתי הכל. אבל...לא מצליחה להרגיש שאני....מתחתנת. לא. זה לא זז.
נכון. זו אחת הבעיות כיום ביהדות - עושים את דברי ה' , אבל לא מרגישים אותם.
במצות תפילה - יש שני מצוות - "חובת הגוף" ו - "חובת הלבבות".
את חובת הגוף - כל מי שיש לו שכל בריא בקודקודו מקיים אותו נפלא -
ממלמל בשפתיו , מוציא את המילים בפה , עומד בשמונה עשרה ו...מזיז את הגוף.
אבל כל זה נועד לנו בכדי לקיים , לעורר ולהרגיש את -
חובת הלבבות - שהתפילה תצא מהלב. נרגיש ממש את התפילה.
נתבטל לפניו ממש ברגש , בשכל ו....ב"אני" העצמי שלי.
אבל....זה קשה. קשה להפעיל את הלב. יש מליון דברים שמשחים את הלב ,
וגם סתם ככה...מאוד קשה לקיים את "חובת הלבבות"...

נעצור רגע. אנחנו הרי כן רוצים להתפלל מהלב. כי...הבנו מה משמעות ה"תפילה".
הבנו את התפילה בשכל , הבעיה זה הרגש -
ננסה לפתור את הבעיה -
כשאני "נכנס" לטקסט , מאוד קשה לי להמשיך כי....קראתי את זה אתמול.
ולכן , זה נהיה מאוד משעמם והלב....אי שם ב...מה קרה היום בביצפר...
יש תמיד את אותו הנוסח. למה? בכדי שנוכל לבקש על מכלול הדברים שאנחנו צריכים
ובכדי שנוכל לכוון יותר.
דבר זה לא מונע מאיתנו לקיים , כעת - בשעת תפילת שמונה עשרה "שיחת נפש" עם ה'.
כן...ככה כפשוטו לפתוח איתנו שיחה מענינת...כל יום שיחה חדשה , לברך אותו על הדברים
החדשים שקראו לנו היום...על הבעיות שלנו - לשפוך לפניו - קיצר - להרגיש אותו.
אנו , בתור בני אדם הרבה יותר מתחברים לשיחה פתוחה מאשר לטקסט סגור.
שאנחנו סתם כך ברחוב - חושבים על אבא ושואלים אותו - הא? למה ככה?
פתאום אנחנו מרגישים שזה כן יוצא לנו מהלב...אנל בתפילה , כלום. תקוע.
הפיתרון הוא לקחת את ה"תפילה" - את הטקסט ו....לפתח אותו לדיבור.
דיבור במחשבה , פתוח , שיחת נפש עם ה'.
כשאני אומר "ברוך אתה ה'" - אני לא אחשוב "כן , ה' אתה ברוך...יאלה...להמשיך"
אלא - ברוך אתה ה' - אתה ברוך - אתה נותן לי....כן , את ההצלחה בבחינה היום -
אתה ברוך על זה. זוכר שדודה שלי ניצלה מהניתוח - בעזרתך - עזרת לה. תודה ה' אתה 
רחמן...תודה לך.
ה' , תוכל בבקשה לחזק אותי. "השיבנו" - תראה , תראה איזה כאב יש לי על האלה שהתרחקו ממך - ה'...תשיב אותם. זוכר את ההיא שדיברתי איתה על התשובה - היא מחכה לך.
"ראה נא..." - תראה ה' , רק היום נהרגו חיילים - למה? בבקשה , תשמור עליהם ,
תראה כמה הם שומרים על הארץ הקדושה שלך.
חברה שלי. ה' - מה איתה , תרפא אותה. תראה כמה היא סובלת....
"ניסך ונפלאותיך שבכל עת ועת" - אני נושמת עכשיו. תודה ה'...אני מודה לך.
כך התפילה נהיית ממש כמו שיחה ולא כמו "טקטס" סגור ומשעמם.
כך התפילה נהיית מענינת ולא משעממת. מהלב ולא רק מהגוף. כך מרגישים את ה'.

יש עוד דבר חשוב - כל שניה , להגיד אני אמשיך להסתכל בסידור עוד שניה...
עוד שניה....עוד שניה...ועוד אחת בלבד....זה נותן כח להמשיך. כח לדבר.

 

תראי , בהתחלה , זה ממש יהיה קשה. ממש. כי...
הורגלנו כבר להתפלל רגיל , בלי הרבה כוונה.
לכן - קחי עלייך בנתיים ברכה אחת. רק אחת , שבה את אומרת לעצמך -
על הברכה הזו אני לא מוותרת. בה אני חייבת לשחנ"ש עם ה'.
שאר התפילה? אם תוכלי - תוכלי...
אבל בברכה הזו - אני ח-י-י-ב-ת להתכוון. רק בה , רק באחת - היא שלי.
תבחרי אחת , מה שבא לך - ותתחילי להתקדם.
לא מחר , לא מחרותיים - היום!! כבר מהתפילה הבאה שלך.
אם לא הצלחת - לא נורא. אל תשברי. תנסי שוב , שוב ושוב.
ככה - לאט לאט , תשתדלי , תתקדמי - ה' יעזור לך ו....
את ממש תהני מהתפילה , הנשמה שלך תקבל את ה"אוכל" המגיע לה.
את ממש תרגישי את ה'...כיף. באמת.

 

"הבא ליטהר - מסיעין בידו"
המון המון בהצלחה!!

שבוע מבורך ומרומם שיהיה לך...

 

 

אני עדיין עם פה פעור..
תודה רבה לך!

שימי בלילה ליד המיטה קערה ונטלה, כך שתקומי תראי את זה ולא תשכחי....

שמעתי שהרבי מלובאוויטש אומר- איך יודעים כשילד ישן שהוא יהודי- לפי הכיפה. ואיך יודעים שילדה ישנה שהיא יהודיה - לפי הנטלה שליד המיטה.

*אומרים שמי שמכין נטילת ידיים ליד המיטה - זה סגולה ליראת שמיים.

אבל זה לא כ"כ עוזר. מאז לא התפללתי אפילו יום אחד!!אני תמיד שוכחת. אני מבינה למה צריך להתפלל ושזה חשוב אבל אני שוכחת.לפעמים אני זוכרת בשניה הראשונה שאני קמה ואחרי דקה כבר שוכחת.

נטילת ידיים בבוקר אני בד''כ זוכרת. כשאני אוכלת ושותה אני כמעט לא זוכרת לברך חוץ מפעמיים ביום בערך..ואני עדיין שוכחת להגיד מודה אני בבוקר..

 

ותעבירי את זה ל'נודניק' כל פעם שאת אומרת 'עוד חמש דקות'..

ולא להתרחק ממנו (יש כאלה שעושים את זה...).

ב) בת חייבת להתפלל רק תפילה אחת ביום אז בבוקר את יכולה לומר רק את ביכות השחר ובצהריים להתפלל מנחה(זה מה שאמא שלי עושה) .

אם את רוצה להזכיר לעצמך להתפלל: א) שימי פתק על הבגדים שיזכיר לך את זה.

ב)תקבעי לעצמך שעה שבה את מתפללת, כל תפילה בזמנה.

ברכות: גם לי הייתה את הבעייה הזו הדרכים הן: א) להזכיר לעצמך כל הזמן שצריך לברך (שימי ברכון על השולחן במקום בולט- זה ממש יכול לעזור).

ב) ללמוד את הלכות הברכות- זה מאוד מעורר. כי אם עוסקים בזה הרבה- זה פשוט "נתקע" לך בראש ואת/ה כל הזמן זוכר את זה. (וד"א- זה טוב לכל דבר שחלשים בו- בדוק!).

וכדאי לקבוע מסגרת- זה עוזר לזכור דברים. 

  אני מקווה שהצלחתי לעזור לך ולא סתם "לחפור", יום טוב ובהצלחה.

ומצויין שזה מטריד אותך! בקרוב אצלי !