מחפשת מקום להתנחם בו...
נשואים עוד שניה שלוש שנים.
יש לי שחלות פוליצסטיות.
בהתחלה נקלטתי לשלושה הריונות אחד אחרי השני בקלות ובטבעיות אבל שלושתם לא החזיקו מעמד...ונפלו ממש בהתחלה..
בדקנו הכל, קרשיות,כריוטייפ..הכל תקין ב"ה.
את ההריון הרביעי השגנו אחרי ארבעה סבבים של איקקלומין.
אבל גם הוא נפל עוד לפני שהספקנו לראות אפילו שק הריון..
השבוע, כמעט שנה אחרי, גיליתי פתאום שאני בהריון. עשיתי בטא, יצא 482.20
כבר התחלנו באמת להתרגש.
היום עשיתי שוב כדי לבדוק הכפלה, ו...יצא 579.70....
פחות מפי1.5...
ואני פשוט מאוכזבת כל כך כל כך ומבינה שכנראה ההריון הזה לא ימשיך.
ובא לי לבכות ובא לי לצרוח כי די! אין לי, אין לי כח! פשוט אין!
אבל כבר אין לי דמעות.
והכי אני שונאת שקורים לזה הריון כימי. אני פשוט שונאת את המושג הזה!!!
כי אם זה כימי אז זה לא שווה ולא נחשב. וכאילו זה היה כלום. וזה לא פייר! כי זה לא כלום! זה לא! בא לי לצרוח את זה!
שיבינו כולם שאם הייתה פה התחלה של חיים זה שווה וזה נחשב וזה כואב.
כי החלומות, והציפיות שלנו הם לא כימיות.
ולא מדובר פה רק בתאים. מדובר פה בפרי של האהבה שלנו שלא הצליח לגדול.
והלב שלי לא מבין בכמיה ואפילו שזה כזה הריון צעיר וקטן כואב לו והוא מתנפץ עם כל החלומות..
וכבר דמיינתי איך נספר להורים, ואיך הפנים שלהם יאירו וישמחו..ועכשיו מה? האמת שנראה לי שעדיף שלא ידעו..שלפחות להם לא יכאב..
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 