כי תבאו אל הארץ וכו' וקצרתם את קצירה וכו'. הענין מורה, כי רצון השם יתברך שלא יתגשמו בני ישראל בעבודת קרקע, ונתן להם הבורא מצוות הרבה בכל פועל בכל מצעד, ליחד כל עניני בני אדם אל השי"ת, להיות כל הפועלים החומריים לדרכים מאירים ומזהירים להגיע בהן לשלימות האמיתי ולהתקרבות השי"ת, כאשר דיברתי בפר' קדושים (יט, ב; יט, יח) הרבה מזה.
וכן בתחילת הקצירה צוה להביא עומר ושתי הלחם להשם, ואז יותרו באכילת חדש. וכן בסוף הקצירה (פסוק כב) "לא תכלה" - רק ליתן לעני. ובתוך הקצירה (שם) "לא תלקט". הכלל: ראשית ואמצע וסוף הקצירה קודש הם להשם, וקודש הם לענינים אשר בהם יושרש החמלה והחסד, אשר הן הן המגיעות את הישראלי לאושר השלמות ולהתכלית הנרצה לאלקים יתעלה.
ולכן סיים הפרשה ב"ובקוצרכם" וכו', אף על פי שכבר נכתב בפרשת קדושים (יט, ט) לעורר לבבנו למושכל הזה.
(משך חכמה)
@חותמת+ @פה לקצת@רחפת.. @זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@הפואנטה
@מבקש אמונה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@ע מ@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר

