כמעט ולא, רק פה ושם. וגם כשהייתי, לא באמת הייתי.
ובאמת שאני לא יודעת למה אבל משו מתוכי צועק לי לברוח מהבית כמה שאני יכולה, לכל מקום, רק לא להיות בבית.
ואני באמת לא יודעת למה כל-כך לא טוב לי פה
זאת אומרת אני יודעת למה, אני יודעת שאני צריכה לצאת מחוץ לבית ולנשום נשימות עמוקות שימלאו לי את הנפש, אי צריכה לצאת מהבית כדי לראות שמיים וציפורים ועצים ופרחים ואנשים טובים, שילמדו אותי איך לעוף, איך לצמוח, איך לפרוח, איך לחיות.
אני צריכה ללמוד את כל מה שחסר בבית הזה שלי, ואת כל זה אני עושה בחוץ, לומדת כמו תלמידה חרוצה, מנצלת כל דקה לנשום נשימות עמוקות ומתוקות שממלאות את גופי באויר נקי
אני לומדת איך לצחוק איך לשמוח ולדבר איך להפתח
ואת כל זה אני לומדת בעצמי, את כל אלה לא לימדו אותי בבית.
אין לי כח כבר לחשוב עלזה, זה מייגע את הראש שלי
