היי, שוב.. יודעת שרק אתן תבינו.
מנסים להכנס להריון תכף שנה. אבל הלב בוער, לא יכול.
קוצר נשימה.
שבת אצל ההורים.... היולדת הגיעה, מסדרים בשבילה, מחכים לה. פתאום אני מרגישה שאני כלום. מרגישה את האין.
לא יודעת מה יהיה בעתיד , ומנסה לא לחשוב על זה.
מתפללת שדמעות לא יצאו, לא היום. לא כשתראי בטן צצה אצל חברה, לא בלידה שלה, לא בדיבורים שלה על זה.
מה שמחזיק אותי זה מחשבות טובות, על סעודת שבת ורעש, הרבה רעש. אבל רעש אמיתי, לא של מחשבות.
רעש של ילדים, שמשחקים קוראים אמא אבא, ואני מסתכלת על בעלי ואומרת לו, זוכר את הדמעות של אז? התפילות? לא לשווא.
אבל עד אז, עובדת על נשימות מן תחושת מחנק. תחושה של חוסר של צמא, רעב. לילד, לפרי אהבתנו.
שבת שלום.
מנסים להכנס להריון תכף שנה. אבל הלב בוער, לא יכול.
קוצר נשימה.
שבת אצל ההורים.... היולדת הגיעה, מסדרים בשבילה, מחכים לה. פתאום אני מרגישה שאני כלום. מרגישה את האין.
לא יודעת מה יהיה בעתיד , ומנסה לא לחשוב על זה.
מתפללת שדמעות לא יצאו, לא היום. לא כשתראי בטן צצה אצל חברה, לא בלידה שלה, לא בדיבורים שלה על זה.
מה שמחזיק אותי זה מחשבות טובות, על סעודת שבת ורעש, הרבה רעש. אבל רעש אמיתי, לא של מחשבות.
רעש של ילדים, שמשחקים קוראים אמא אבא, ואני מסתכלת על בעלי ואומרת לו, זוכר את הדמעות של אז? התפילות? לא לשווא.
אבל עד אז, עובדת על נשימות מן תחושת מחנק. תחושה של חוסר של צמא, רעב. לילד, לפרי אהבתנו.
שבת שלום.
