בואו נלך,
ימינה שמאלה. שלוש צעדים ופניה. גדר ארוכה שצריך לחצות בקפיצה, ואגם גדול ותכול שמאלץ אותנו לעשות עיקוף קטנטן בדרך,
בדרך לאן? יום אחד הוא שאל אותי שמצחו מכוסה אגלי זיעה מן הדרך המפרכת. הבטתי בו בפנים חתומות. לשתי שניות הסכמתי לרגליים לשבות. לאחר כמה רגעים התעוררתי והמשכתי במסע.
אז לא ידעתי לומר לו בדרך לאן אנוכי שואפת להתהלך,
הלכתי לשם ההליכה. התרכזתי בדרך עצמה, והיא היתה הרבה יותר קשה. מכיוון שלא היה שום אור בקצה המנהרה מלאת החושך הזאת. זאת היתה דרך קשה ומפרכת, מלאה רגבי אדמה שנכנסים לנעליים, וקוצים ודרדרים שנצמדים לעור גופי.
הלכתי, ומשום מה לא עניין אותי מה יהיה הסוף. כי כל כך לא רציתי להישאר במקום, אז היה עדיף פשוט ללכת.
ללכת
ללכת
בדרך ללא מוצא, מפותלת עד האין קץ,
עד מתי?--
עד שאשים לה סוף
•••
בדרך לאן? שאלתי את עצמי. אז באמצע הלילה כשרק הירח האיר לי את הדרך, האין סופית הזו.
בדרך לעצמי, השבתי לעצמי בטרוניה.
אז לאן את הולכת, הרי עצמך נמצאת ממש פה. מדוע את כל כך טורחת לברוח כדי לחזור?
ימינה שמאלה. שלוש צעדים ופניה. גדר ארוכה שצריך לחצות בקפיצה, ואגם גדול ותכול שמאלץ אותנו לעשות עיקוף קטנטן בדרך,
בדרך לאן? יום אחד הוא שאל אותי שמצחו מכוסה אגלי זיעה מן הדרך המפרכת. הבטתי בו בפנים חתומות. לשתי שניות הסכמתי לרגליים לשבות. לאחר כמה רגעים התעוררתי והמשכתי במסע.
אז לא ידעתי לומר לו בדרך לאן אנוכי שואפת להתהלך,
הלכתי לשם ההליכה. התרכזתי בדרך עצמה, והיא היתה הרבה יותר קשה. מכיוון שלא היה שום אור בקצה המנהרה מלאת החושך הזאת. זאת היתה דרך קשה ומפרכת, מלאה רגבי אדמה שנכנסים לנעליים, וקוצים ודרדרים שנצמדים לעור גופי.
הלכתי, ומשום מה לא עניין אותי מה יהיה הסוף. כי כל כך לא רציתי להישאר במקום, אז היה עדיף פשוט ללכת.
ללכת
ללכת
בדרך ללא מוצא, מפותלת עד האין קץ,
עד מתי?--
עד שאשים לה סוף
•••
בדרך לאן? שאלתי את עצמי. אז באמצע הלילה כשרק הירח האיר לי את הדרך, האין סופית הזו.
בדרך לעצמי, השבתי לעצמי בטרוניה.
אז לאן את הולכת, הרי עצמך נמצאת ממש פה. מדוע את כל כך טורחת לברוח כדי לחזור?