עליו חשבתי

אשכרה חשבתי שאתה מתכוין פנימיוּת (בשורוק)

 

 

 

 

 

למרות  שגם אני הבנתי ככה בהתחלה

יש כאלה שזה אסון בשבילם.

לצערנו...
(ולפעמים, גם מהפנימיה חייבים להתנתק)

הממ בעצם הלכתי להתפלל אולי זה נחשב

אתה בחרת את מקום הלימודים?

אשריך
אז כן, זה יכול להסביר

את לא?

האמת שזה סיפור מעניין אני כולי רציני חושב אומר לאבא בסעודת שבת 
אני יכול להגיד לך משהו רציני (כולי חושש) אומר לו אני חשבתי על זה ואני רוצה ללכת ל 
הוא עושה לי כזה בסדר גמור
ואז הסברתי לו מה זה
בהתחלה לא התקבלתי ולאחר מאמצים וכולי

לא. הלוואי. אמרתי להם שאני רוצה ללכת למקום דוס. כי זה קריטי לי. אמרו לי שהם מוכנים להתפשר על אולפנה אבל שהם יבחרו. לא הסכמתי. לא היה להם אכפת.

אז כן, אני באולפנה, אבל, אממ, מאוד מגוונת. ויש בזה יתרון, אבל, זה לא מה שאני רוצה. וקשה לי. כי אני רוצה לדעת שאני יכולה להרגע איפשהו ולא תמיד להיות יוצאת הדופן שלא קשורה. ו, נמאס לי להיות היצוג התורני בכל מקום. נכון שזה התפקיד, אבל בדר"כ אתה לא לבד כל הזמן בכל מקום.

 

 

 

וואי. ברוך ד'. איזה יופי: ) אשריך.

קשה, מכיר, לכן עזבתי את הישיבה הקודמת, ב"ה שאת באולפנה בכל אופן, אשריך, בהצלחה

 

בהכללה גסה כע? אל תקפצו עלי.

לנפש של בן מתאים מסגרת של פנימיה מאוד. לבת פחות.

בת צריכה לגדול בבית, בסביבה של המשפחה שלה, לקבל יחס אישי באמת, להיות ברוגע ובקצב שלה, ללמוד איך לנהל בית...

בן צריך מסגרת יותר נוקשה, שמסדרת לו תיום, שמפקסת אותו, שאומרת לו מה לעשות, שמחייבת אותו.

(זה בהכללה כע?)

למה בת צריכה מסגרת פחות מחייבת ובן צריך סגרת יותר מחייבת?

בת צריכה יותר חופש לעשיה שלה, כך היא מוציאה את כוחותיה לפועל בצורה הכי נכונה וטובה בשבילה.
בן לעומת זאת צריך באיזה שהוא מקום שישבו עליו, שיכריחו אותו. אחרת הוא לא יפעל.
ובקשר לפנימיה- בפנימיה יש מאוד את העניין של המסגרת הנוקשה. מה שלבן יותר מתאים מלבת.

"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"

נניח-אם היית אומרת שלסוג כלשהו מתאים כך ולסוג השני מתאים אחרת,ניחא.

 

אבל מה ההבדל בין בנים לבנות?

כמו שבת חוגגת בתמצווה שנה לפני שבן חוגג ברמצווה..
וכמו שבנים מחוייבים יותר למצוות מסויימות.
כי זה נפש שונה, מתאים לבנים ולבנות דברים שונים.

למה בנים לא צריכים מסגרת נוקשה ובנות לא?

מדוע לא ההפך?

ציטטתי כאן את הפסוק "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"

רש"י מפרש שם: "לבית יעקב- אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל- עונשין ודקדוקים, פרש לזכרים דברים הקשין כגידין."

 

אבל למדתי אתזה פעם..
שנפש של בן בנויה בצורה אחרת משל בת, שבן צריך שיכריחו אותו לעשות דברים מסויימים בכפייה סוגשל.. לא מבחירה שלו כביכול... בשביל לעלות ולהתפתח מזה עוד יותר.

אבל זה נכון.
תלמד קצת תנושא ואז נדבר...

על בא"י אמ"ה שלא עשני אישה וכן בבא"י אמ"ה שעשני כרצונו

לכן לבנות בד"כ זה חצי פנימיה

 

אבל כן, יש בחינה...

ניתוק מההורים בשלב שהכי צריך להיות לידם וזה גם הכי קשה (ולכן לשני הצדדים פנימייה זה מאוד נוח).

אני חושב שדווקא בגיל הזה, אחרי שקיבל מההורים מגיל 0 עד 13, הוא מתחיל לבנות את הדרך שלו עצמו (ולכן גם החיכוחים עם ההורים), ולצאת לפנימיה רק יעזור לו.

כמובן שהוא עדיין לא מתנתק לגמרי מהבית והוא חוזר לשבתות וחופשות.

זה לא תמיד עוזר, נכון - אבל בגדול זה צורך לא זניח בכלל.

לא מדובר כאן על לשלוח את הילד לגדול לבד בפנימיה.

הקשר עם הורים נשאר, וחוזרים הביתה לשבתות ולחופשות.

 

את הסטטיסטיקה הזאת בדקו בציבור הדתי?

כי ממה שאני רואה בציבור שלנו מי שהלך לפנימיה לא יצא פחות טוב מאחרים (אם כבר אז הפוך). 

בגדול

לפעמים כי זה היה צעד נכון ולפעמים כי זה היה אילוץ.

 

אם זה נכון לכולם? יש ילדים שזה יעשה להם טוב. אחרים שזה יהיה אסון בשבילם. מנחש שבשביל מקצועות פחות נפוצים (מוסיקה למשל), יש צורך במוסד פנימייתי פשוט כי אין מספיק ביקוש בגיזרה גאוגרפית מסויימת.

לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם הייתי מחליטה לצאת לפנימייה בגיל 14 (תכלס זאת היה רצון לברוח).

בכלל לא בטוח, אני סתם תוהה אם זה לא היה עושה לי טוב, מצד אחד-יכול להיות שאז הייתי גדלה להיות פחות תלותית בבית ומצד שני-יש מצב שזה היה עושה את ההפך המוחלט.

גם בית וגם פנימיה

ואין סיכוי שהייתי נוסעת כל יומיים לבית ואז חזרה.

אשכרה.