בסוף מבינים הרבה
בשמיים עוד מחכים
רק שלא נרפה
רק שנתחזק יחד
ונוציא בפה, רק מה שעושה טוב
רק מה שיפה

אם היינו פה רק שניים מה היה קורה
מי היה נכנע, מי מחזיק
מי היה יורה
מה אם קצת נוריד לחץ
מה אם נתנקה
פתאום

אולי זה זמן לשאול,
איך עוצרים את זה עכשיו לפני שזה גדול
לפני שאהבה תיפול
למה מבינים תמיד רק כשנשרף הכל


הפחד לאבד את כל מה שבניתי בעצמי ובסביבה שלי

את שומעת
כל מילה שתאמר
את נוגעת
והראש אינו מרפה
את קובעת
והלב שלך עייף
מצער

אין דבר קשה יותר, מלאבד שליטה
ולמצוא כוחות באין
ובשמיטה
כמה שלא אשתדל
הביאני
כשאינך בתוך עצמך
איני אני

אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי בתוך מערכת היחסים הזאת, מצד שני מתגדלת, מצד נוסף פוגעת בכל כך הרבה אנשים
איך את יכולה להטיף לפשטות כשאת ככ מסתבכת
כי דברים הם לא תמיד פשוטים, כוסעמק. די כבר עם הביקורת העצמית הזאת

לא מצאתי מקום
היא משיבה לגשם
גם מביאה טל
עונת הרוח
קבועה

כך אדמת ירושלים
מחכה
מי יבוא לעומק זה
בור פתוח
מטה עוד
אפשר לראות
ימים אחרים, אחרים

רצוא ושוב, מותק, ככה זה עובד
לא כלכך מיוחדת
אני חייבת ללמוד יותר תורה ולהיות יותר בטבע
איך גורמים לזה לקרות

זמן עלינו
משהו נרגע, משהו לא נודע
זמן לשאלות ולגלות סודות שמורים
כנראה שעבר זמן ביננו
משהו במבט, משהו נשמט
זמן להתנקות זמן לחשבונות הנפש

כשזולגות שוב הדמעות, זמן לזכרונות
לסלוח ולשכוח
לחזור ולקוות עד רגע אחרון
לרקוד בכל הכוח

את צריכה באמת לשכוח, נאחזת בזכרונות נוראיים כאילו הם יקרים לך, אם אני לא אלמד לשחרר אני אצטרך לחזור לשבת שם אולי
מישהו קורא?

💚

אני קוראת
את בנאדם מיוחד מידי❤

❤

קראתי הכל ואת מדהימה ועצוב לי לקרוא אותך. הלוואי שיהיה כבר טוב.
חיבוק⁦❤️⁩

דמעה מעל כל פנים

ביום חמישי יצאתי חצי שעה לפני הזמן שאני יוצאת משם, ואם בדרכ אני מנסה לסחוט דקות אחרונות ביום חמישי הזה נמלטתי החוצה ולא אמרתי שלום לאף אחד ובכיתי בטירוף ככה גם ברכבת קלה גם באוטובוס. האישה החרדית שישבה לידי הגניבה מבטים ואני התייפחתי בלי קול במשך שעה ועשר דקות (זה היה הקו הארוך)
שלחתי לה הודעה ומחקתי והיא אמרה שהיא אוהבת אותי ושהלוואי שאני ארגיש שהיא באמת איתי והייתה נשמעת ככ נואשת שחשבתי להאמין לה

ליבי עוד מתרגש ממך
את כל מה שהיה זוכרת
האם עוד נכונה לך
ימים יהיו דקה שעוברת
שנים עוד יחלפו עליי
למרות היגיעה הנוקבת
בך אני בוחרת בחיי

ראיתי אותך, ראיתי בית
ראיתי אותך לפניי
ראיתי אהבה בעיניי
האם ראית גם בעיניי

בשבת מישהי שלא ראתה אותי קצת יותר משנה אמרה לי שאני פשוט יפה וזה רק משתפר, ככה
וזה שימח אותי יותר ממה שהיה אמור וגרם לי לחשוב על דברים מפגרים שמשמחים אותי ומה זה אומר עליי

לא עצרתי אפילו לראות כמה זה עולה לי
אהוב יקר
לא השארת גם לא זיכרון שיהיה לי
בלילה קר
הכל ידוע מראש אבל נשכח מהלב
שלאהוב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
זה לא אתה שמשתנה לי

היא שאלה אם השתניתי והצד הרך שלי אמר שכן, ונהייתי יפה יותר וחכמה יותר ומוכשרת יותר וחברה ובנאדם טוב יותר, ולמדתי לשים לב לדקויות ולשמוח בדברים קטנים ולסלוח לעולם שהביא אותי למקומות מסוימים ולעצמי אפילו,
והצד השני, הרע והמכוער לחש לי פתטית היית ונשארת, טיפשה

זה כבר נמשך כל הלילה
החלפנו מילים בדמעות
ועוד לא הבנתי מה היה שם
נעלמת לארבעה לילות
והשארת אותי עם השיגעון
לא הצלחתי לעמוד
רק סרטים רעים רצים בראש
איפה היית, תגידי איפה היית
אני חיכיתי בחלון
שתחזרי
ואת אפילו לא ענית
וחשבתי זה הסוף

לילה בדמיון במציאות
נכנסת לחדר הזה ורואה

שוב

אפשר גם לחשוב על לילה שהחלפנו מילים בלחישות כנות אולי מדי והתביישנו והכל היה כזה בסדר
אוף

היא רק שותה
בצהריים, וגם בבוקר במיטה
שותה כוסית ואז לנוח
אחרי עוד בירה
גם לקינוח
היא לא ידעה ולא אמרו לה
היא כועסת שכלל לא דאגו לה
בלי עבודה היא מתייפחת
היא אבודה ואין לה שום גרושה לתחת

אז קחי עוד שוט של וויסקי
זה בטח יעזור לך
זה בטח גם יפתור לך
את כל הבעיות
קחי עוד שוט של וויסקי
זה בטח יעלים לך
זה בטח גם ישלים לך
את כל מה שחסר

בפורים שתיתי פעם ראשונה כמות כזאת גדולה (שנה שעברה לא שתיתי כי לא ידענו איך זה משפיע ולא רציתי להתקשר אליו למרות שאמא אמרה שכדאי אז אמרתי יאללה לא נורא חוסר שליטה זה גם ככה לא הקאפ אוף טי)
ואחרי כמעט בקבוק ישבתי איתה ושאלתי אותה אם טוב לה והיא אמרה שהיא לא יודעת והתייפחתי עליה ואז הלכתי לחדר ובכיתי על החיים שלי ואז אחרי שעליתי על אוטובוס כדי לפגוש אותה וקצת הקאתי הפסקתי לבכות והיא אמרה שלא הפסקתי לדבר אחרכך על מזוזות

שער שש
אבי אמר לי, שבת אחת בן כל זה יהיה שלך
שער שש
המקומות לא מסומנים, אחד סומך על השני
בשער שש
והצופה מהצד לא מבין מה מיוחד בשער שש

מכאן הדשא נראה תמיד הכי ירוק
מכאן הניצחון מרגיש הכי מתוק
ואם אתה רוצה לצאת
שלוש שעות לברוח
שלוש שעות לשכוח
תבוא, תשב איתנו בשער שש

הסתכלתי עליו משחק בשבת בצהריים, ויש לו גוף כזה קטן וחיוך כזה יפה, שתי גומות. והוא היה בטוח שהוא חייב לנצח, אחרת הוא לא יצרף אותו שוב למשחק אז הוא שיחק בריכוז כזה עם הלשון בחוץ שכמעט בכיתי מרוב שאני אוהבת אותו
שנה הבאה הוא ילך לכיתה א שהוא לא אוהב כבר מעכשיו כי צריך לחכות להפסקות
והילדה שלי הקטנה שבא לי לאכול פיזית כי הלב שלי יוצא מרוב שאני אוהבת את הדבר הזה בכל ליבי. אחים קטנים, אלוהים, אולי לא תבינו

עולה ניגון חדש
שהלחנת לכבודי,
אני יודע
מתוך הלב הנשבר
תבקע שמחה גדולה
שמזומנת לכבודי,
אני יודע

מאחורי חומות אליך שר
הופך
מר למתוק, נזכר

איך אתה
לא מוותר עליי
יותר שומר עליי
כשהתרחקתי ו
נתעיתי מאוד
הכל סוגר עליי
מה שעובר עליי
כשהתרחקתי ו
נתעיתי מאוד

בסוף אני מגיעה לשם. על מה זה מראה, העובדה שתמיד אני חוזרת לבכות דווקא לך. איזשהי ישות בראשיתית מעורפלת שאני מתרפקת עליה בצורך ספק בוגר ספק ילדותי
לא יכולה בלעדיך, מה אני אעשה
אתה מה שנשאר לי, בסוף, כשהלבד לוחץ לי על הלב עד שאני מפסיקה לנשום כמעט

שלא אוכל את אף אחד להאשים
שאת עצמי אני בחרתי להגשים
אנלא חשבתי
וואלק
שאם אדחיק זה רק ימשיך להצטבר
מהחדשות אמשיך להסתתר
כי הם אומרים שזה עוד שניה חוזר

זה נושא כבד אל תשאל למה
אני משלם ביוקר אל תשאל כמה
עדיף שלא נפתח ונעשה דרמה
בוא נתפנן, בוא נעשן עד שזה יתיישן
בוא ניתן, בוא נעלם נשכח ונתעלם
בוא נאבד באי בודד, עזוב להתמודד

נשימה עמוקה, שבוע חדש, תהיי נחמדה ובסדר כי זה מה שצריך

רק אני לעצמי לא דומה
שותה עם עצמי כל הלילה
שותה ונשאר צמא

..
אולי את גם זוכרת
הרבה רגעים יפים
נשיקה על האף בסרט
יושבים באמבט חפופים

בסדנא כשהגיע תורי
בכיתי שעה שלמה
המון אנשים דומים לי
רק לך אף אחת לא דומה

למה למה למה
נמאס לי לנסות להיות בסדר כל הזמן, עוברת אחת אחת ומשאירה את כולן איכשהו לא מרוצות.
אני ככ מנסה להיות בסדר כל הזמן אתם מבינים
איך אני יכולה להיות טובה בכל מישור בחיים שלי, כשהכל דורש ממני כלכך וכשבא לי לצרוח ולבכות ולבעוט הכל ממני
אתם מבינים שאני צריכה להיות גם בת וגם אחות וגם חברה וגם מדריכה וגם תלמידה וגם יהודיה והכל צריך להעשות כמו שצריך עם כל הציפיות המחורבנות מהסביבה שלי
תשחררו, אני חלשה ושבירה, והדרישות האלה ממוטטות אותי מתחתן

מלוא כל העיר כבודך
אתה זוכר איך נפגשנו בלב הבריכה
שחיתי לאט, שחית מהר
חזה מתוח
כיאה למשורר

עצרנו לפוש
גלגלנו דיבור
על טמא וטהור, מותר ואסור
תענוג לדבר איתך רב מג של מילים
מה כבר אמרתי ששברת תכלים

זאת הייתה דעתי
לא הייתה לי ברירה
ביננו לפתע תהום נפערה
אני הצבעתי לשמיים
אתה צללת במים
אם אמרתי לא, אתה אמרת כן
אם צעקתי יש אתה גיחכת אין

אני צריכה להרחיב מעגלים,
אפשר לחשוב על מעגלים של חברה של תחומי עניין אבל די ברור שמה שצר פה זה לא זה
זה לא עניין של תפאורה, מבינים
זה עניין של פנים