פתע נפער בו חור.
הוא מתוק, כל כך מתוק,
מנטף מלמולי תינוק,
יש והחור מתמלא שחוק.
יש והחור משחרר צעקה,
מנדף ענני מועקה,
הוא בורח-
אל כרית, אל חיבוק-מגבת,
הוא צורח-
צרחה ענוגה, אוהבת.
יש פעמים התינוק מאושר.
יש והיום נגמר בחיבוק:
אמא וילד עטופים בדיבוק-
חוטי משי דקים, ארוכים, מתוקים,
(כל חוט וחוט- שארית משחקים),
שפתי-חביתה נושקות לחיי-גבינה.
מבט קטן והיא מבינה.
צלילי שיר הערש פולשים אל כל צל,
דוגמית-אדם מוחה על הליל,
חלומות נרקמים ביד מלטפת,
כל פיסת לא-טוב הלאה נשטפת.
והשקט.
תודה
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר