אם תעברו פעם ביפו, כיכר ציון. בתשע וחצי בערך, עשר.
מאוחר יותר אין אוטובוסים חזור. יש יום עמוס גם מחר,
ונו, ספאס'ט נישט.
תשבו בקצפת, תזמינו מוקה וקרפ מתוק. מתוק.
תראו את העוברים, תביטו בשבים.
תחפשו את האנשים הבודדים, הם נמצאים שם לעשרות.
הבחור מ'מיר'. בבית חושבים שהוא לומד, הוא יודע שלא. הוא מותח את הגבול עם סריג בורדו, סמל של אמריקן איגל על החולצה ולהיות כאן עכשיו.
תגידו שלום, לבחורה שיושבת על החומה בשקט, מחר היא תגהץ תלבושת, תחפש חצאית כפלים ותרוץ ל'ישן' והיום, הלילה היא כאן.
והיא שברחה מהבית. נמאס לה, את הלילות מעבירה כאן, רוצה למצוא מקום. אולי שירה וגאולה.
והוא, ישן בבקרים. מתעורר רק אחרי שאבא סוגר את הדלת. מתכסה בשמיכה חזק, רק לא לשמוע את הדמעות של אמא.
תראו אותם, את הלבד שעוטף את הרחוב, שמהדהד בצחוק ובביחד.
אם תעברו פעם ביפו, כיכר ציון. בתשע וחצי בערך, עשר.
מאוחר יותר אין אוטובוסים חזור. יש יום עמוס גם מחר, ונו, ספאס'ט נישט.
תושיבו אותם במעגל.
נעזוב את הטון המתנשא, שבו אתם במעגל, ותשירו שירגוע. עדיף לא של מרדכי בן דוד, וגם לא 'אני מאמין' זה לא טקס חזרה בתשובה עכשיו. אולי שירת העשבים, או את אחד הטובים של רייכל
שבו במעגל, תשירו.
תספרו לאנשים על הסירה הגדולה של אנשי הלבד.
מישהו מחכה להם בבית, יש בית בכלל. יהיה.
תשלחו חיבוקים.
שבו במעגל,
שיר אחד.
היא תחזור בצעדים מהירים, כנראה מהכותל. תסתכל, מרחוק, מקרוב.
תחכה לשמוע צליל של רכבת, ותבדוק במוביט מתי הקו הביתה.
היא תשיר בשקט, כשאפ'חד לא שומע.
תאזין להבטחות על ביחד, ותסתכל על ארץ ה'לבדים'.
תנופף לשלום ודמיון, תחפש את הרב קו ותשוב.
כי תכף ואין אוטובוסים חזור. יש יום עמוס גם מחר,
ונו, ספאס'ט נישט.
