בס"ד
נמאס לי
באמת שנמאס לי
אני אגיד את האמת
הרגשתי הקלה כשראיתי שהשיחה אישית נסגרה
דיכאון בפורום הזה זה כמו מגנט למטרידנים
ברגע שהם מריחים חולשה הם מגיעים אליך
יש את הדפוקים בראש שמתחילים ישר ב'אפשר תמונה שלך?'
ויש את המתוחכמים יותר שבאים עם לב טוב לכאורה ועל הדרך מתחילים עם כל בחורה עם דמעות בעיניים
וזה לא נעים כי אני כאילו המבוגר האחראי (באיזה עולם?) וכאילו זקנת השבט
אבל אין לי כוחות לזה
באמת שאין לי
אני מחזיקה את עצמי חזק כדי לשמור את עצמי בחיים
כל יום אני מספרת לעצמי מחדש שאי אפשר להאמין לאנושות
וכל פעם אני עושה טעות ומאמינה בכל זאת
אז כשמישהו -- כל מישהו ניגש אלי ומציע עזרה אני לרוב אשמח על זה
וכשמישהו -- כל מישהו ימשיך מהעזרה למחוזות אחרים אני אבהה באוויר בבילבול
כנראה שאני אסגור את הש.א במהירות והלב שלי יפעם בטירוף
אחר כך יהיה לי לא נעים ואני אחזור אליו
אני אקרא שוב את הזליגה העדינה הזאת לתחום ש'בנות דוסות וטובות' לא אמורות להיות בו
ואומר לעצמי שבטח לא הבנתי
שכן הבנתי?
ואני אענה ואמשיך הלאה כי הוא מקסים ורע לי כל כך
והזליגה הופכת לנזילה שמציפה אותי ואני לא יודעת מה לעשות
הוא כל כך עוזר לי אני לא יכולה להפסיק
וכאילו שכל מה שמתחולל בי לא מספיק
נוספת עכשיו החרדה הזאת איך לא מאבדים את האיש הזה?
איך לא מאבדים את הערכים שלי?
איך ממשיכים מכאן?
אז לא ממשיכים
חותכים לכמה שנים
בונים חיים אחרים
ואז חוזרים ומגלים שיותר אין שיחה אישית
ואי אפשר שלא לרעוד קצת בכיסא ולהודות לה' שזה נחסך ממני
(כי אם אני שוב בפורום ברור שזה לא כי אני במצב נהדר)
והיום אני נכנסת לפורום ומגלה ששוב יש שיחה אישית
וכל הזיכרונות חוזרים אלי
התחזקתי מהפעם האחרונה ואני מקווה להצליח להתמודד
אבל באמת שאין לי מושג
כל כך מפתה להאחז בכל יד שמושטת לעזרה
וכשאני במצב שביר כל כך אני לא יודעת אם אצליח להישמר
ומה יקרה עכשיו? כמה קשרים הרסניים עוד יתפתחו?
(ואיך זה ימשיך עכשיו כשיש פלטפורמות אחרות להיות בהם?
אני לא אוכל להתנתק מהוואצאפ מפחד)
אני מתכוונת פשוט להגיד לא מנומס לכל ניק שיפנה אלי
מקווה שאני אצליח
אבל הלוואי שלא היו מעמידים אותי בנסיון
--
[חייבת לדעת
אני לבד בזה? אני משוגעת או משהו?
יש מישי שמבינה על מה אני מדברת? אני באמת נואשת בשלב הזה]
