זה בדיוק המקום, וברוכה הבאה... (מצער ומכאיב ומכעיס שיש צורך בכזה מקום, אך הנה, אנחנו כאן כדי להיות איתך בכעס הזה ובמגוון רגשות אחרים.)
הכעס שלך מובן, הגיוני ואף ראוי.
את כועסת על כל כך הרבה דברים כרגע... החברה,המשפחה, המערכת הרפואית, מה שאת צריכה לעבור, אמירות שיפוטיות, עצות, מבטים... והכל כה מציף!
ישנן אמירות חיצוניות לך שמכעיסות, וישנן אמירות פנימיות שלך שאת כועסת על עצמך עליהן. כמה מכאיב לכעוס, להרגיש ולקבל את הכאב, ועם זאת להרגיש אשמה עליו, ולכעוס על עצמך על שאת כועסת... זה כאילו לא מספיק שקורים לך כל כך הרבה דברים מורכבים, שאת חווה תיסכולים וקשיים, שאת עוברת גופנית ופיזית דברים מוטרפים, שאת מתמודדת עם אמירות שיפוטיות או חסרות רגישות- את גם כועסת על עצמך שאת מרגישה זעם או קנאה...
אני רוצה לומר לך שאינך אשמה.
ולא מגיע לך לסבול כל כך הרבה ממגוון כיוונים.
והכעס שלך מובן והגיוני.
ושהוא חלק מתהליך בריא.
אפשרי לעצמך להרגיש את מגוון הרגשות: כאב, עצב, כעס. תסכול, חוסר השלמה, מבוכה. עצבים, זעם, קנאה. ויש עוד. זה בסדר להרגיש.
הנפש הרגישה שלנו זקוקה לתנועה של הרגשות כדי לאפשר לעצמה להסתגל למה שהיא עוברת. הכעס הוא עוד תחנה בנפש, והיא תחנה חשובה מאוד.
מה שאני כן רוצה לומר לך, שיש דברים שבעיניי שווה לך לחשוב עליהם שוב. שאינם מחוייבים במציאות. אינך חייבת להתמודד גם איתם. למשל, ריבים במשפחה, יחסי אישות טכניים, תירוצים לאחרים...
אני חושבת שבתקופה כה קשה ראוי שתרכשי לעצמך אנשים שתומכים בך. היי רכה כלפי עצמך ובקשי עזרה או תמיכה מאנשים קרובים לך. את עוברת תקופה לא קלה, המשפחה יכולה להיות לעזר (אם זה הגיוני.... אם לא- הניחי בצד ופני לחברה או למישהו אחר שהגיוני שיכול לתמוך)
גם יחסי אישות יכולים להיות, וחשוב שיהיו, דבר מהנה ומענג, וחבל שיהפכו לטכניים. המטרה היא אמנם הבאת ילד, אך בדרך אפשר וראוי ליצור חיבור משמעותי ביניכם, וישנן מגוון דרכים. היו רכים ועדינים זה לזה, ונסו לראות את היופי גם ברגעים שזה נראה מלאכותי, או 'בהזמנה'.
ואל תכעסי על עצמך, חבל. את בסדר גמור ומותר לך לכעוס, לכאוב ולא לקבל. מותר לך ואת צודקת.
חיבוק חם חם.
תודה ששיתפת!