אתמול בלילה חוזרת לבית כמו אחרי סרט בקצב פסיכי הכל מאחוריי, נשאר רק כאב סביל ודימום ותחושת ריקנות... כל דבר מזכיר לי את ההריון/ההפלה, הרגשה מוזרה וחסרה... אתמול בכיתי ללא הפסקה, היום ב"ה מעט יותר טוב (תודות לבעלי שתומך מאד) אבל רוצה למצוא את הדרך לצאת מעודדת מכל הסיפור הזה, אשמח לתמיכתכן ועצתכן איך מתמודדים?
כרגע אני בפחדים פסיכים מהריון רק בגלל הטראומה מההפלה... אבל לא מוכנה לוותר, רוצה לנצל את הרגע ובתקווה להקלט מהר ועד ללידה בידיים מלאות... אשמח לשמוע מבנות שעברו או בכלל, איך אפשר להתמודד עם כל זה ולהמשיך מבלי לתת לפחד להשתלט?
