ת במי, לא יודעת במה, לא יודעת למה, לא יודעת אם אני רוצה בכלל להאמין, לא יודעת כלום.

אני יודעת שרע לי, אני יודעת שאני חסרת אישיות, אני יודעת שאין לי מושג מה אני, אני יודעת שאני לא יודעת, שאני לא יודעת למה,

למה?

למה אני שומרת שבת? למה אני שמה חצאית? למה אני מתפללת? למה אני מברכת?

ובפנים הכול רקוב.

ואני לא יכולה, לא יכולה לשמוע אנשים שמדברים על השם כאל משהו מוחלט, כמשהו ברור, אני לא יכולה להבין למה.

למה אנשים נהנים להיות כאלה חסרי אישיות, למה צריך שהרצון היחיד שלי יהיה לעשות רצון של מישהו אחר, למה אני צריכה לרצות כל הזמן מישהו אחר, אולי מישהו גדול, אולי מישהו עם הרבה יכולות, אולי מישהו חכם, אבל מישהו אחר, מישהו שהוא לא אני.

ואני לא יכולה להבין איך.

איך אנשים מסוגלים להשקיע כל החיים שלהם במשהו רק בגלל שמישהו אמר להם לעשות את זה, רק בגלל שמישהו אמר להם להתנהג ככה.

איך?

איך אפשר לעשות כל החיים דברים בלי להבין, בלי לדעת את הסיבה, רק לעשות כי ככה צריך.

איך? איך אפשר?

אני לא מסוגלת!

לא יכולה!

לא רוצה!

די!

שאני יודע שהוא קיים

כאילו אני לא אצליח באמת למחוק את קיומו מהראש והרגשות שלי

ואז

יש את תורתו ומצוותיו

ואם לא

אז שאלות פילוסופיות

שבסופן 

הרבנים תמיד צדקו וכל מה שהם השתילו לי

ואז הבחירה לצאת

לשחרר מהכל

תמיד תהיה מלווה באשמה. 

ואז זה כבר לא שווה את זה

ואז אני נשאר באותו מצב

לופ.

תשובה סליחות וכו' ועם כל המחשבות והרגשות בלב?

לכזה שלא מופיע בתפריט הראשי.
בעז"ה תכף תשובו , טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...

.

בא לי כבר לשחרר.

לתת להכל לקרוס.

להישיר מבט אל המציאות ולהפסיק להתחבא. 

סיימנו עכשיו סדר שני.

מעדיפה פעמיים כיפור מאשר פעמיים ליל הסדר😶