איזו נשמה,
כמה הייתי צריכה את השחנ"ש הזה...
אני צריכה אותו שוב.
כנראה נשחזר גם מחר בלילה.
הקדוש ברוך הוא יודע לשלוח לי את השליחים המדוייקים בזמן המדוייק.
ואיכשהו כל השיעורים שלמדתי השבוע היו על אותו נושא שאני מעורערת בו לאחרונה.
קובעים שיחה אישית עם הרב.
על מה אדבר איתו? להתחיל לבכות לו ? על כמה שאני רוצה ולא יודעת? ומה הוא יאמר? וזה יהיה לא נעים.
הוא כל כך גדול, ואני.... אני עפר ואפר.
אבל היא אמרה לי שאני לא.
הי, ואפילו כתבתי את זה באחד השירים. שאני גרגר חול, והקב"ה אומר לי שאני לא, אני הכול...
היא אמרה לי לזכור שבשבילי נברא העולם. לכתוב לעצמי בכל מקום אפשרי.
אמרתי לה שאני לא יודעת כלום. כולן כאן כאלה טהורות, צדיקות, מדהימות, ומה אני ביניהן...
היא אמרה לי שרבי עקיבא התחיל ללמוד בגיל 40.
ושזה לא בסדר.
כי כשאני אוהבת את הקדוש ברוך הוא אוטומטית אני חייבת לאהוב את בריותיו, ו... אני גם ברייה.
היא צודקת, כמה שהיא צודקת.
כמה שהיא חכמה... ברוך שזיכני בכאלה שליחות טובות. כולן, אחת אחת. אין דברים כאלה. אתם אפילו לא מבינים איזה צדיקות בנות ישראל...
הרב לימד שגאווה שאינה פסולה זו גאווה שהיא מול הקב"ה, והיא בגדר חובה. אנחנו צריכים להתגאות בהיותנו פרי יצירתו של הקדוש ברוך הוא! על כל כשרונותינו, מעלותינו, המסע שלנו...
הרבי מליובאוויטש לימד שלפני הביקורות- צריכות לבוא ההודאות.
כשאני מבקרת את עצמי, אני מבקרת בריה של הקב"ה.
ככה היא אמרה לי- אסור!
בשבילי נברא העולם, בשבילי נברא העולם...
להתבודד. לקחת גיטרה ולשיר לקב"ה מול הרי בנימין. רעיון טוב.
