שנאבד הכל
ולא יהיה לנו סימן לא אות
ולא עקבות בחול
(עילי בוטנר, ולפעמים))
אני מפחדת, אוקיי? אני מפחדת.
אני מפחדת להמשיך ככה. אני מפחדת שהחיים האלה אף פעם לא יסתדרו. אני מפחדת שאין לי איפה לישון בלילה, אז גם כשיש לי, אני מפחדת לישון. אני מפחדת שלא אוהבים אותי, אז גם כשאוהבים אותי אני מפחדת לקבל אהבה. אני מפחדת מנטישה ומפחדת ממחוייבות. אני מפחדת לחיות ומפחדת להיות פה. אני מפחדת ממה יהיה מחר ומפחדת מכל תגובה אפשרית אני מפחדת מפיצוצים גדולים וקטנים.
אבל בעיקר, אני מפחדת מנטישה. כמה אני מפחדת.
(אני רוצה אהבה. אני רוצה להרשות לעצמי לקבל אותה. אני רוצה לדעת להגיד לעצמי שאני טובה. אני רוצה לאהוב את עצמי)