שאת בתקופה ארוכה רעה ובלתי נגמרת, יש תמיד עליות וירידות.
יש את הזמנים שרע ואת שותקת ונותנת להכל לעבור.
יש את הזמנים של הפיצוץ שאת מרגישה שאם לא תעשי משהו עכשיו העולם פשוט יתפרק, ואת מרשה לעצמך אפילו לצרוח ולשבור ולפרק וכולם רואים שכואב.
אבל הזמנים הכי כואבים, זה כשאת כל כך כואבת שאת לא מסוגלת אפילו לנשום. את לא מתפוצצת, את לא מתמודדת, את רק מרגישה שכל חלק וחלק בגוף שלך נשרף ועולה באש מרוב שזה כואב. ואין שום פיצוץ, אז זה אפילו לא יוצא.
זה רק שורף ושורף מבפנים שאת מרגישה את הנשמה שלך יוצאת, שהצורך להקיא כבר כל כך חזק ואת לא מצליחה להתמודד גם עם זה.
את מרגישה שאת כל כך קרובה לפשוט לסיים עם זה. ולא לחזור יותר.
שאת יודעת שאין ממך עוד כלום.
(כואב לי ולבד לי ורע לי)
(אני כל כך טובה בלהסתיר)