"בוא להתפלל" -"לא רוצה".
"למה?"
"למה כן?! 
לא מרגיש כלום חוץ מזה שאני מדבר ל...כלום - מה אני משועמם?!"
כך הולכים הדברים היום.

ת'כלס - מבין אותו. כך הוא אומר לעצמו -
שאני אקרא , אדבר בקולו , כל יום , ועוד..מילא כל יום טקסט חדש , אבל תמיד אותם הדברים - מה אני משועמם?
אתה אומר לי שאני אתחבר אליו? אהנה ממנו? no way...

לשבת על ספר לקרוא אותו שאמור להיות "שיא היפה" אני משתעמם...
כל שכן שמזה , שאני לא מבין מה רוצים ממני אני משתעמם...

אוקי. עד כאן דבריו מובנים. אדם שיבוא מבחוץ , שלא מבין מה זה תפילה
 - יגיד לבחור הזה -"וואלה אחי , צודק. עזוב אותך להתפלל...בזבוז זמן..."

אז ככה - קודם כל בשבילנו - נבין מה זו "תפילה" -
למה היא חוברה? מה המטרה בה? מה רוצים ממנו? ו...אז , אחרי שנבין
מה זו התפילה נגש לענין של "איך מתחברים לתפילה" - כי לפני שרוצים
להתחתן - צריך להבין וללמוד מה זה אומר "להתחתן" ורק אז - אם האדם
מה זה "להתחתן" אפשר להמשיך לשלב הבא - להרגיש את החתונה , או במילים
פשוטות "להתחתן".

אז ככה - בואי נגיד כשמישו נותן לך מתנה , את תרגישי צורך להודות לו.
להודות לו על המתנה ש...הוא לא חייב לתת לך. כשזה היה כל יום - כל יום מישו
נותן לך מיליון דולר , אם לא חצי יום היית מודה לו - אז...רבע יום היית יושבת לו על
המוח ואומרת לו "תודה , אתה ממש עוזר לי" ומברכת אותו בכל הברכות שבעולם.
ה' כל יום נותן לנו מתנה. מתנה מאוד גדולה. התפילה היא ה"עבודה שבלב" שלנו
לפני ה' - התפילה היא ה...הודאה לנו לה' שנותן לנו ה-כ-ל.
התפילה מחולקת לשלוש קטגוריות - שבח , בקשה , הודאה.
הודאה מובן למה - הוא נותן לנו אנחנו מודים לו.
שבח - משבחים אותו על זה שהוא נותן לנו. בדיוק כמו שהיינו עושים לבשר ודם
שהיה נותן לנו - היינו משבחים אותו שהוא "רחמן , נדבן" וכו' , כך גם לה' אנחנו משבחים
על המתנה שאנו מקבלים ממנו.
בקשה - עני , שאין לו כלום מבעל הבית - מבקש מהאדון - "תן לי" - בן שאין לו כלום
חוץ ממה שאביו נותן לו , ואם לא יתן לו אביו - לא יהיה לבן - מבקש מהאב "תן לי".
כך אנחנו שבלעדי ה' אנחנו עפר - אפילו לא. אנחנו כלום...מבקשים מה' , תן לנו. אתה אבא שלנו. בלעדייך אנחנו כלום. אלו שלושת הדברים שיש בתפילה - ככה שעל פניו - זה נראה מאוד הגיוני להתפלל.

חוץ מדברים אלו יש עוד דבר חשוב ש....בלי התפילה אין לנו אותו.
והוא? ה"כיף" ה "הנאה" שלנו מהמתנה.
שאני מתפלל וזוכר ש - בלי הנתינה של ה' - אין לי כלום - ממילא אני יותר נהנה מהמתנה.
ככל שההכרה שלי במתנה שהיא נצרכת לי - ההנאה שלי ממנה יותר גדול.
כשאני מכיר , מתבונן במתנה שנתן לי ה' - אני מכיר בזה שמה היה קורה אם....
לא היה לי את המתנה... - ואיזה כיף שיש לי את המתנה. ההכרה הזו מביאה לי הנאה יותר גדולה מהמתנה. ממה ההיית יותר נהנת? מחולצה או ממשחק ילדים? ברור שמחולצה.
אבל...זה עלה אותו המחיר - אבל כאן את מבינה שזה נצרך לי - החולצה , אני צריכה אותה.
לעומת זאת - המשחק לא נחוץ לי. את מכירה בזה שהחולצה נצרכת לי וממילא , ההנאה
שלי ממנה יותר גדולה מאשר דבר שאני לא מכירה בו שהוא נצרך לי. העצירה הזו ,
ההתבוננות הזו - עשתה לי הרגשה טובה.
עד לכאן - מובן ביותר שהתפילה זה דבר הגיוני. דבר שכל אדם שהיה מבין אותו -
היה עושה אותו.

מכאן נובע בעצם - מטרת התפילה שהיא - התבטלות לפני ה'. להרגיש שבלעדיו אני כלום.
כי....באמת כך המצב. אם הוא לא היה נותן לי את המתנה. לא הייתי כאן.
לכן - הואיל ואני תלויה בו , אני מתבטלת לפניו - מודה לו , משבחת אותו , מכירה בטובות שהוא עושה כלפי , מבקשת ממנו - כי אני נהנת מנתינתו.
זו היא מטרת התפילה - להרגיש - הוא מעלי - האדון שלי - ובלעדיו באמת אני כלום.

אוקי. הבנו מה מטרת התפילה ולמה בעצם להתפלל...
אבל...ת'כלס - לא. זה לא עובד. אני מבינה את הקטע של מה זה "להתחתן"
הבנתי הכל. אבל...לא מצליחה להרגיש שאני....מתחתנת. לא. זה לא זז.
נכון. זו אחת הבעיות כיום ביהדות - עושים את דברי ה' , אבל לא מרגישים אותם.
במצות תפילה - יש שני מצוות - "חובת הגוף" ו - "חובת הלבבות".
את חובת הגוף - כל מי שיש לו שכל בריא בקודקודו מקיים אותו נפלא -
ממלמל בשפתיו , מוציא את המילים בפה , עומד בשמונה עשרה ו...מזיז את הגוף.
אבל כל זה נועד לנו בכדי לקיים , לעורר ולהרגיש את -
חובת הלבבות - שהתפילה תצא מהלב. נרגיש ממש את התפילה.
נתבטל לפניו ממש ברגש , בשכל ו....ב"אני" העצמי שלי.
אבל....זה קשה. קשה להפעיל את הלב. יש מליון דברים שמשחים את הלב ,
וגם סתם ככה...מאוד קשה לקיים את "חובת הלבבות"...

נעצור רגע. אנחנו הרי כן רוצים להתפלל מהלב. כי...הבנו מה משמעות ה"תפילה".
הבנו את התפילה בשכל , הבעיה זה הרגש -
ננסה לפתור את הבעיה -
כשאני "נכנס" לטקסט , מאוד קשה לי להמשיך כי....קראתי את זה אתמול.
ולכן , זה נהיה מאוד משעמם והלב....אי שם ב...מה קרה היום בביצפר...
יש תמיד את אותו הנוסח. למה? בכדי שנוכל לבקש על מכלול הדברים שאנחנו צריכים
ובכדי שנוכל לכוון יותר.
דבר זה לא מונע מאיתנו לקיים , כעת - בשעת תפילת שמונה עשרה "שיחת נפש" עם ה'.
כן...ככה כפשוטו לפתוח איתנו שיחה מענינת...כל יום שיחה חדשה , לברך אותו על הדברים
החדשים שקראו לנו היום...על הבעיות שלנו - לשפוך לפניו - קיצר - להרגיש אותו.
אנו , בתור בני אדם הרבה יותר מתחברים לשיחה פתוחה מאשר לטקסט סגור.
שאנחנו סתם כך ברחוב - חושבים על אבא ושואלים אותו - הא? למה ככה?
פתאום אנחנו מרגישים שזה כן יוצא לנו מהלב...אנל בתפילה , כלום. תקוע.
הפיתרון הוא לקחת את ה"תפילה" - את הטקסט ו....לפתח אותו לדיבור.
דיבור במחשבה , פתוח , שיחת נפש עם ה'.
כשאני אומר "ברוך אתה ה'" - אני לא אחשוב "כן , ה' אתה ברוך...יאלה...להמשיך"
אלא - ברוך אתה ה' - אתה ברוך - אתה נותן לי....כן , את ההצלחה בבחינה היום -
אתה ברוך על זה. זוכר שדודה שלי ניצלה מהניתוח - בעזרתך - עזרת לה. תודה ה' אתה 
רחמן...תודה לך.
ה' , תוכל בבקשה לחזק אותי. "השיבנו" - תראה , תראה איזה כאב יש לי על האלה שהתרחקו ממך - ה'...תשיב אותם. זוכר את ההיא שדיברתי איתה על התשובה - היא מחכה לך.
"ראה נא..." - תראה ה' , רק היום נהרגו חיילים - למה? בבקשה , תשמור עליהם ,
תראה כמה הם שומרים על הארץ הקדושה שלך.
חברה שלי. ה' - מה איתה , תרפא אותה. תראה כמה היא סובלת....
"ניסך ונפלאותיך שבכל עת ועת" - אני נושמת עכשיו. תודה ה'...אני מודה לך.
כך התפילה נהיית ממש כמו שיחה ולא כמו "טקטס" סגור ומשעמם.
כך התפילה נהיית מענינת ולא משעממת. מהלב ולא רק מהגוף. כך מרגישים את ה'.

יש עוד דבר חשוב - כל שניה , להגיד אני אמשיך להסתכל בסידור עוד שניה...
עוד שניה....עוד שניה...ועוד אחת בלבד....זה נותן כח להמשיך. כח לדבר.

תראי , בהתחלה , זה ממש יהיה קשה. ממש. כי...
הורגלנו כבר להתפלל רגיל , בלי הרבה כוונה.
לכן - קחי עלייך בנתיים ברכה אחת. רק אחת , שבה את אומרת לעצמך -
על הברכה הזו אני לא מוותרת. בה אני חייבת לשחנ"ש עם ה'.
שאר התפילה? אם תוכלי - תוכלי...
אבל בברכה הזו - אני ח-י-י-ב-ת להתכוון. רק בה , רק באחת - היא שלי.
תבחרי אחת , מה שבא לך - ותתחילי להתקדם.
לא מחר , לא מחרותיים - היום!! כבר מהתפילה הבאה שלך.
אם לא הצלחת - לא נורא. אל תשברי. תנסי שוב , שוב ושוב.
ככה - לאט לאט , תשתדלי , תתקדמי - ה' יעזור לך ו....
את ממש תהני מהתפילה , הנשמה שלך תקבל את ה"אוכל" המגיע לה.
את ממש תרגישי את ה'...כיף. באמת.

"הבא ליטהר - מסיעין בידו"
המון המון בהצלחה!!

שבוע מבורך ומרומם שיהיה לך...