לכל היתר, רואים מישהי עם פנים טובות - לא אחת שחבל להתעסק איתה.....

אולי את יותר מדי רגישה לעניין? מבינה כוונתך, כי לפעמים מרגישים באופן מאוד ברור שבגלל החזות מעירים ומסתכלים. אבל את הזכרת בעצמך "ממוצא אתיופי", לא מבינה למה זה רלוונטי.

לדעתי באמת דאגה ולא יכלה לשמור בבטן, אולי היה לה מקרה?

אגב, לא יודעת סטטיסטיקות, מכירה מס' אנשים שקרה להם - והם ממש לא מהמגזר.

עם ההבנה לרגישות..

לגבי המקרים הללו, אני חושב שניתן לדונן לגמרי לכף זכות.

הרי ה לא יודעות שהלכת 5 מטר להביא עגלה, ושומעים על מקרים קשים מהשארַת ילדים בחום; אז מעירות להאיר חלון פתוח, או שזה "מסוכן". אז עונים כמו שענית, בנחת. תודה על תשומת הלב - אבל אני לא "שכחתי" אותה באוטו. הלכתי 5 מטר להביא עגלה כי זה מסוכן לצאת ולקחת עגלה כשהיא על הידיים.

צריך להבחין בין דבר כזה, לבין סתם "הערות".. זה לא קשור כלל ל"כיסוי ראש".

זו לא תופעה נדירה כ"כ. הכי טוב שתהיי בטוחה בעצמך. אם אמרו משהו שבאמת לא שמת לב - תגידי, תודה רבה. אם אמרו משהו שאת יודעת לבד ויש לך שיקול דעתך - וזה כנראה לגמרי לא נדיר - גם תגידי, בחיוך, תודה רבה.. ותמשיכי. את לא מחוייבת ל"עצות" של אף אחת - ולא תצליחי לשנות את כל העולם ממילא. יותר טוב לחייך...

לפעמים את יודעת - אבל מישהו אחר לא שם לב..

ואם זה לא כאלה, אלא "בעלות הערות" אובססיביות, אז באמת חבל על ההילחצות שלך מזה, למרות שזה מובן. ה"חיוך" לכאלה, הוא כמובן לא חיוך של תודה, אלא חיוך של התעלמות, "מכירים"....

אל תימנעי ח"ו מלצאת עם הילדים. תחליטי על תגובה מתאימה מראש למקרים כאלה, ותצאי איתם.

תגובה מתאימה - זה לפי מה שאת. אפשר התעלמות. אפשר - כמו שכתבתי - חיוך ו"תודה", שמבהירים שאת יודעת בעצמך מה לעשות. אפשר "תודה, אני כבר בעלת נסיון"... 

את לא צריכה להית עו"ד של עצמך - כי אינך חייבת דו"ח לאף אחד שם.

העיקר, זה שאת תהיי מראש בטוחה בתוך עצמך. לא לתת לעצמך להגיע לחרדות בגלל אחרים. אולי תעשי עם בעלך בבית סימולציה... הוא יהיה האשה המעירה, ואת תעני... שניכם תצחקו - וכך יהיה לך יותר ביטחון גם בשטח....

לאידך, גם כדאי להביא בחשבון שהרבה פשוט מבטאים כך את הרצון לקרבה אל התופעה הסימפטית הזו של אמא והילד שלה.. "איזה מתוק.. כדאי לשים לב שלא יתייבש בחום הזה"... היא חושבת שהראתה איכפתיות - את "מתפוצצת".. מוכר. קשה לאנשים לפעמים להתגבר על היצר הזה... בפרט כשכבר אין להם ילדים קטנים משל עצמם. אלי גם לא כ"כ נכדים..

[ותנוח דעתך, את לא הראשונה שמעלה כאן תופעה כזו..]

האמת? בדיוק אתמול התלבטתי אם להעיר לאמא או לא... היתה לפעוט שלה (שנה וחצי?) ביד שקית של גרגירי חומוס לנשנוש. זה הדהים אותי, ופעם ראשונה שהתלבטתי אם להעיר לאמא אחרת. החלטתי שלא, כי הנחתי שהיא כן מודעת להמלצות ובכל זאת לא פועלת לפיהן כך שהערה שלי לא תתרום שום דבר.

אבל אם הייתי מעירה, זה היה לגמרי מתוך דאגה לילד. אני חושבת שהרבה אנשים מתחברים ומסמפטים ילדים קטנים באופן הרבה יותר זורם מ"התחברות" למבוגרים. כמו שאם תלכי עם התינוק הרבה יותר בקלות יפתחו אתך שיחה - או ליתר דיוק, אתו. יחייכו אליו, יפטפטו אתו, ואותך ישאלו - בן כמה הוא, יחמיאו כמה הוא חמוד וכו'... אז אותה חופשיות שיוצר ילד קטן - כי קל להתחבר אליו, פועלת כנראה גם בכיוון של ההערות. ובגלל שהוא "חסר אונים" כולם רואים את עצמם "אחראיים" לשלומו, לכולם אכפת.

וכן, ברור שאנשים צריכים לשים לב למה שהם אומרים וברור שזה ממש מעצבן (המקרה הכי זכור לי דווקא לא עם הבת שלי, אלא עם אחיינית - היא היתה תינוקת שבכתה המון. ולא היה עוזר כלום. וזה היה מחרפן שברחוב כולם עם עצות - למה את לא... ולמה לא... כשכבר ניסיתי הכל לפני כן). לרוב אני חושבת שזה לא נובע ממקום רע, ולכן כדאי לענות בנועם או בכמה הנהונים וכמה שפחות להתייחס, למרות שזה לפעמים קשה...

אך בכל זאת, אם אפשר, שתי נקודות זכות:

1. העניין של שכחת ילדים ברכב הוא נושא "חם" מאוד, תרתי משמע, ומדברים עליו הרבה בחדשות (וטוב שכך). לכן זה מקפיץ מאוד לראות מישהו שמשאיר את ילדו ברכב לבדו, גם אם זה רק לרגע אחד.

2. הנושא של הערות להורים צעירים בהחלט מרגיז. גם לי זה קורה. אבל אני מנסה להסתכל על זה מהפן החיובי: כך זה עם-ישראל! אכפת לו! מכל אחד, גם מאנשים זרים, ובטח מילדים תמימים, שהם עתידו של העם... לכן כולם מרגישים שיש להם "זכות" להעיר להורים על ילדיהם - כי הם באמת ובתמים אוהבים אותם ודואגים להם.

(ולטובתך - באמת תוציאי את העניין של כיסוי הראש מהמשוואה פה. זה ממש לא קשור, לדעתי). 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....