לכל היתר, רואים מישהי עם פנים טובות - לא אחת שחבל להתעסק איתה.....

אולי את יותר מדי רגישה לעניין? מבינה כוונתך, כי לפעמים מרגישים באופן מאוד ברור שבגלל החזות מעירים ומסתכלים. אבל את הזכרת בעצמך "ממוצא אתיופי", לא מבינה למה זה רלוונטי.

לדעתי באמת דאגה ולא יכלה לשמור בבטן, אולי היה לה מקרה?

אגב, לא יודעת סטטיסטיקות, מכירה מס' אנשים שקרה להם - והם ממש לא מהמגזר.

עם ההבנה לרגישות..

לגבי המקרים הללו, אני חושב שניתן לדונן לגמרי לכף זכות.

הרי ה לא יודעות שהלכת 5 מטר להביא עגלה, ושומעים על מקרים קשים מהשארַת ילדים בחום; אז מעירות להאיר חלון פתוח, או שזה "מסוכן". אז עונים כמו שענית, בנחת. תודה על תשומת הלב - אבל אני לא "שכחתי" אותה באוטו. הלכתי 5 מטר להביא עגלה כי זה מסוכן לצאת ולקחת עגלה כשהיא על הידיים.

צריך להבחין בין דבר כזה, לבין סתם "הערות".. זה לא קשור כלל ל"כיסוי ראש".

זו לא תופעה נדירה כ"כ. הכי טוב שתהיי בטוחה בעצמך. אם אמרו משהו שבאמת לא שמת לב - תגידי, תודה רבה. אם אמרו משהו שאת יודעת לבד ויש לך שיקול דעתך - וזה כנראה לגמרי לא נדיר - גם תגידי, בחיוך, תודה רבה.. ותמשיכי. את לא מחוייבת ל"עצות" של אף אחת - ולא תצליחי לשנות את כל העולם ממילא. יותר טוב לחייך...

לפעמים את יודעת - אבל מישהו אחר לא שם לב..

ואם זה לא כאלה, אלא "בעלות הערות" אובססיביות, אז באמת חבל על ההילחצות שלך מזה, למרות שזה מובן. ה"חיוך" לכאלה, הוא כמובן לא חיוך של תודה, אלא חיוך של התעלמות, "מכירים"....

אל תימנעי ח"ו מלצאת עם הילדים. תחליטי על תגובה מתאימה מראש למקרים כאלה, ותצאי איתם.

תגובה מתאימה - זה לפי מה שאת. אפשר התעלמות. אפשר - כמו שכתבתי - חיוך ו"תודה", שמבהירים שאת יודעת בעצמך מה לעשות. אפשר "תודה, אני כבר בעלת נסיון"... 

את לא צריכה להית עו"ד של עצמך - כי אינך חייבת דו"ח לאף אחד שם.

העיקר, זה שאת תהיי מראש בטוחה בתוך עצמך. לא לתת לעצמך להגיע לחרדות בגלל אחרים. אולי תעשי עם בעלך בבית סימולציה... הוא יהיה האשה המעירה, ואת תעני... שניכם תצחקו - וכך יהיה לך יותר ביטחון גם בשטח....

לאידך, גם כדאי להביא בחשבון שהרבה פשוט מבטאים כך את הרצון לקרבה אל התופעה הסימפטית הזו של אמא והילד שלה.. "איזה מתוק.. כדאי לשים לב שלא יתייבש בחום הזה"... היא חושבת שהראתה איכפתיות - את "מתפוצצת".. מוכר. קשה לאנשים לפעמים להתגבר על היצר הזה... בפרט כשכבר אין להם ילדים קטנים משל עצמם. אלי גם לא כ"כ נכדים..

[ותנוח דעתך, את לא הראשונה שמעלה כאן תופעה כזו..]

האמת? בדיוק אתמול התלבטתי אם להעיר לאמא או לא... היתה לפעוט שלה (שנה וחצי?) ביד שקית של גרגירי חומוס לנשנוש. זה הדהים אותי, ופעם ראשונה שהתלבטתי אם להעיר לאמא אחרת. החלטתי שלא, כי הנחתי שהיא כן מודעת להמלצות ובכל זאת לא פועלת לפיהן כך שהערה שלי לא תתרום שום דבר.

אבל אם הייתי מעירה, זה היה לגמרי מתוך דאגה לילד. אני חושבת שהרבה אנשים מתחברים ומסמפטים ילדים קטנים באופן הרבה יותר זורם מ"התחברות" למבוגרים. כמו שאם תלכי עם התינוק הרבה יותר בקלות יפתחו אתך שיחה - או ליתר דיוק, אתו. יחייכו אליו, יפטפטו אתו, ואותך ישאלו - בן כמה הוא, יחמיאו כמה הוא חמוד וכו'... אז אותה חופשיות שיוצר ילד קטן - כי קל להתחבר אליו, פועלת כנראה גם בכיוון של ההערות. ובגלל שהוא "חסר אונים" כולם רואים את עצמם "אחראיים" לשלומו, לכולם אכפת.

וכן, ברור שאנשים צריכים לשים לב למה שהם אומרים וברור שזה ממש מעצבן (המקרה הכי זכור לי דווקא לא עם הבת שלי, אלא עם אחיינית - היא היתה תינוקת שבכתה המון. ולא היה עוזר כלום. וזה היה מחרפן שברחוב כולם עם עצות - למה את לא... ולמה לא... כשכבר ניסיתי הכל לפני כן). לרוב אני חושבת שזה לא נובע ממקום רע, ולכן כדאי לענות בנועם או בכמה הנהונים וכמה שפחות להתייחס, למרות שזה לפעמים קשה...

אך בכל זאת, אם אפשר, שתי נקודות זכות:

1. העניין של שכחת ילדים ברכב הוא נושא "חם" מאוד, תרתי משמע, ומדברים עליו הרבה בחדשות (וטוב שכך). לכן זה מקפיץ מאוד לראות מישהו שמשאיר את ילדו ברכב לבדו, גם אם זה רק לרגע אחד.

2. הנושא של הערות להורים צעירים בהחלט מרגיז. גם לי זה קורה. אבל אני מנסה להסתכל על זה מהפן החיובי: כך זה עם-ישראל! אכפת לו! מכל אחד, גם מאנשים זרים, ובטח מילדים תמימים, שהם עתידו של העם... לכן כולם מרגישים שיש להם "זכות" להעיר להורים על ילדיהם - כי הם באמת ובתמים אוהבים אותם ודואגים להם.

(ולטובתך - באמת תוציאי את העניין של כיסוי הראש מהמשוואה פה. זה ממש לא קשור, לדעתי). 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות