וצועקת ווי ווי 

ירידה זו לצורך עליה

עד שכל זה הוא כדאי.

מעשה מהתבואה:

"שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך

באשר אני חוזה בכוכבים רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו

מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע, אם כן יטכס עצה.

וענה לו: שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מהתבואה הנ"ל.

וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים.

וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך

שאנחנו יהיו המשוגעים.

על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה.

אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע.

שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן שתסתכל על מצחי

נדע מהסימן שאנחנו משוגע"

~הנשמה יורדת לתוך הגוף~

" מיהו המלך שחזה בכוכבים כי כולם השתגעו? מן הסתם זה הקב"ה. ואל תתמה כיצד הקב"ה כפוף לנתונים אובייקטיבים. הן פשיטא כי ה' חולל ברצונו החופשי את הכל, אבל גם פשיטא שה' קיבל על עצמו לפעול לפי כללים ואילוצים אותם בחר קודם לכן ולמעלה מזה ברצונו"
זה מדהים. המלך מתלבט האם להשתגע עם שאר העם. ישלו אפשרות להשאר נורמלי, מה ההתלבטות בכלל??
זה מלך אמיתי. זה אבא אמיתי.
"עימו אנוכי בצרה" הקב"ה איתנו, איתנו בשיגעון הזה, כאן למטה.
מצד אחד הוא נמצא שם למעלה ומושיט לנו יד ללמעלה ומצד שני הוא פה למטה.

"התבואה רמז לעץ הדעת היא, שהיה חיטה וכולם עתידים לאכול ממנה כדברי חזל שהאדם הראשון כביכול מוכרח היה לטעום מעץ הדעת. ובכן פונה ה' לאהובו- אלו מן הסתם ישראל, ומספר להם כי עתיד כל העולם להשתטות- "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"- כלומר שעתידה המציאות לחיות במין טירוף דעת ובאיבוד החוש המזהה מהי המציאות האמיתית..."


@דוס בדם

~וצועקת ווי ווי~

" משיב לו אהובו, אלו ישראל, בוא אני ואתה ונתנתק מן המציאות, נחיה אנחנו לפי האמת. לנו יש עולם שזר לא יבינהו וחיטה מתוקנת לכלכל את אותו עולם אם רק נחפוץ לשכון יחדיו ונסכים להתעלם מן הסביבה המוזרה"
הנשמה שלנו לא רוצה לרדת לתוך השקר הזה. היא רוצה להשאר בעולם האמת, קרוב למלך.

"... ההצטרפות לשיגעון מצד המלך, פירושה לפי זה הוא כי ה' כביכול לוקח על עצמו להנהיג את העולם על פי טבע והנהגתו נענית לשיגעון האנושי הפתוח להכיר ולהפנים גם את הטוב וגם את הרע במין תחושת עליונות שהכל ראוי לו בלא שתהיה העדפה מהותית ביניהם"

כדי שנקבל שכר🙁

וזה למה?

היינו נשארים ליד המלך

היינו מתביישים לקבל משהו בלי עבודה, או, נהמא דכיסופא(לחם של בושה)

יש למעלה בושה? המלאכים מתביישים?

כאן נגמרת הבנתי

~ירידה זו לצורך עליה~

"... אולם ה' אינו חפץ בפיתרון הזה, אי אפשר להתעלם מן המציאות ופעולה בתוך המציאות כרוכה בשיתוף פעולה איתה. אם נהיה הנורמאלים היחידים נחשב בעיני המציאות משוגעים ולא נוכל לבוא במגע איתה, והמציאות חשובה לנו. אין ברירה, מוכרחים ליטול חלק בטירוף. העובדה שלא כולם יכולים כמוני להשיג חיטה אחרת, היא גופא מעידה שהטירוף הוא רציני. במובן מסויים הוא הכרחי ונגזר מעצם היות העולם עולם, כבר הכוכבים מעידים מקדמת דנא שככה יהיה..."

"המלך אינו מתווה תו על רגלו או ידו, תוך כדי הצעה לאהובו להיות אף הוא חכם כמוהו ולנקוט באותן דרכים כדי להינצל מהצרה. המלך מתווה תו על *המצח*. פירוש הדבר שרק כאשר הוא יראה את רעהו ידע כי הינו נוהג בשיגעון. ואף חברו כן, רק כשיביט בו יזכר במצבו"

זה חזק.
כמה כח יש לחבר. אחד שמעורר, אחד שאיתך ביחד באותה צרה גם אם הוא לא באמת בצרה הזאת.
קודשא בריך הוא וישראל אחד הם.

יש בכח החבר לעורר, לפתוח, לקדם...

וכמובן, בלי קשר לקב"ה האדם יכול לא להחזיק בעולם הזה.

עייני בפניני הלכה א א

אסתכל..