ב"ה זכיתי להיות אתמול (ל"ג בעומר) ביומא דהילולא של התנא הקדוש ר' שמעון בר יוחאי זי"ע יחד עם עוד אלפי רבבות ישראל שבאו לבקש ולהעתיר בתפילות ביום מסוגל זה. ב"ה ה' זה התחיל בהדלקה המסורתית של בויאן ואז קרלין וכו'. האמת שאורות של שמחה כ"כ גדולים כאלה אני מרגיש רק פעם בשנה בל"ג בעומר פשוט א"א לתאר את ההרגשה הנפלאה שפשוט כל עמ"י מתקבץ למקום אחד בשביל עניין אחד מי שהיה יודע ומבין.
אמנם זו לא פעם ראשנה שלי במירון אבל השנה הרגשתי שעם כל השמחה וההתרגשות היו דברים שתשכלו אותי מאוד. נורא תישכל אותי לראות יהודים לבושי שחורים ועטורי זקנים הנקראים חרדים שמוכנים לעשות הכל רק בשביל לתפוס מקום טוב, כך שיוכלו לראות את ההדלקה. הכל זה כולל מריבות צעקות ואפילו מכות. היו כאלה שהגדילו לעשות ואף דחפו אנשים כאשר אלו עומדים בתפילת עמידה פשוט מזעזע.
עוד דבר שתישכל אותי זה לראות יהודי כביכול ירא שמיים אחרי שגמר להרוות את צמאונו זורקק את הכוס שלו בטבעיות על הרצפה וממשיך את מסעו הקדוש ברחובות מירון. פשוט לא נתפס איך יהודי יכול להשחית לעצמו את הנפש בצורה כ"כ זוועתית.
וכל זה בלי לדבר על החילול ה' שזה גורם.
שלא תבינו לא נכון היה שמח מאוד ומרומם אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדות שראיתי.
