בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הווייתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון-כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טהורים, כטבע איתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה להישמע" (מועדי הראי"ה, עמוד תפו)
פרשת בחוקותי נפתחת במילים "אם בחוקותי תלכו". יש כל כך הרבה מה להרחיב על הפסוק ועל הפרשה בכלליות, אבל הפעם נעלה את השאלה: למה התורה בחרה במילה "חוקים"? זו נשמעת מילה כל כך קשוחה, כל כך כבדה. למה התורה לא יכלה לכתוב "אם במצוותי תלכו" או "אם בתורתי"? התורה באה ללמד אותנו כאן מוסר- אנחנו מחוייבים בכל המצוות והציווים שהקב"ה ציווה אותנו, בלי יוצא מן הכלל, מהסיבה הפשוטה שהקב"ה בכבודו ובעצמו החליט וציווה אותן עלינו. מטבעינו כבני אדם, אנחנו נוטים תמיד לחיפוש הסיבות: למה צריך להתלבש בצניעות? ומי החליט שצריך 3 תפילות ביום? החיפוש התמידי הזה הוא בריא ומאד נכון, וביחד עם זה עלינו תמיד לזכור שקודם כל לפני הסיבות והטעמים עלינו לקיים את המצוות עצם זה שהקב"ה אמר, ושזו הסיבה העיקרית והראשונה לקיום המצוות שלנו. לכן עלינו להבין שאנחנו לא על "תנאי", ויש לקיים כל מצווה ומצווה גם לפני ידיעת הטעם שלה. הרב קוק מסביר כאן שעמ"י הצליח לקיים את "נעשה" לפני "ונשמע" משום שהם הצליחו להתחבר לאמונה הטהורה ואהבת השם שלהם ב100% במעמד הר סיני, והגיעו למדרגה כזו שלא היו זקוקים לסיבות העשייה אלא הבינו בפשטות שעליהם לקיים ולעשות, וממילא זה רק ייטיב להם- והרי כל התורה והמצוות, והכל בחיים- לטובתינו. שבע"ה נצליח גם אנחנו להגיע לאמונה שלמה ואהבת השם אמיתית כמו במעמד הר סיני!
. אני לא הולך לפי שמות אלא לפי מקורות
אותו גוון פונדמנטליסטי כלפי נשים גם פה