במקום זה לקחנו מיטה. זה יפה שהאוטו סחב הכל בלי להתלונן
מתפוח עד הבית לקחנו טרמפיסט מסכן שישב ליד דוש ודוש צרח את נשמתו ולא ממש יכולתי לעצור להכין לו בקבוק באמצע חווארה אז נשאר צורח עד הבית.
מעצבן אבל ככה החלטנו, אפילו אם יש טיפונת מקום לבנאדם נדחוס כל טרמפיסט שירצה להידחס שם.
הגענו הביתה, הכל מטונף. אבק אבק בכל מקום. אנחנו בקושי פה.
לא היה כלום לאכול ולא אכלתי מהבוקר
הייתי עם התינוק ובעלי לקח את דוש (כפרעליו שהוא עוזר ככה. לא מובן מאליו בכלל בכלל) לאכול ולבקר את **** ולראות את החלאק'ה של שמולקי.
מותשת מותשת מותשת.
עשיתי רשימת קניות בערך וקצת סידרתי וקצת ישנתי, אחר כך הלכנו למכולת החדשה (אני נהגתי, יאיי) ועשינו קניות לימים הקרובים
אחר כך הביתה, נשארתי קצת לבד עם שניהם כדי שבעלי ילך לישיבה קצת והיה נוראי (דוש צורח אבא אבא אבא! ודופק על הדלת והתינוק צורח סתם כי בא לו לשגע אותי)
ועוד לא אכלתי
סופסוף בעלי חזר ועזר לי להשכיב את דוש לישון והלך שוב. הכנתי לי אוכל שיצא מגעיל בטירוף (חוש הריח שלי לא עובד כי אני מצוננת נורא אז שמתי תבלינים בלי קשר למציאות) אבל אכלתי הכל.
עכשיו החדר שלנו שהיה מסריח ומבולגן נקי ומצעימים חדשימים ואני רוצה לישון ועכשיו התינוק החליט לקום.
אז למי יאיי
לי יאיי
והדברים שפחדתי מהם לא קרו.
הכל עבר בשלום
איזה כיף
ולא יודעת מה דעתי על לנסוע לאוגנדה לחודשיים. מה הקשר? יש שם יהודים בכלל? חשבתי שנוסעים לפריז וללונדון


